"אם המסע האישי, מאיראן לישראל ומשם לבוורלי הילס, יעניק השראה לאחרים להאמין שהכול אפשרי עם עבודה קשה, אהבה ותכלית — זה יהיה ההישג הגדול ביותר שלי" * ראיון עם ראשת עיריית בוורלי הילס שרון נזריאן, היהודיה-האיראנית הראשונה בתפקיד בהיסטוריה של ארה"ב
לשכתה של ראשת העיר בוורלי הילס, שרונה נזריאן, משקפת את דמותה: אלגנטית, חמה ומלאת שליחות. החדר מואר באור טבעי המשתקף מחלון גדול אל שדרת הדקלים האייקונית, ובמרכזו שולחן עץ רחב ומאורגן בקפידה. דגלי ארצות הברית וקליפורניה ניצבים מאחור, ולצדם פריטים אישיים המייצגים בגאווה את מורשתה היהודית. פינת ישיבה אינטימית, תמונות קהילתיות ופרטי אומנות מקומיים יוצרים תחושה של בית לצד הנהגה. נזריאן מסתמנת כאישה חדה וישירה, לא זורמת בסמול טוק. היא ניגשת ישר לראיון, ניכר שאין לה רגע מיותר:
שרונה, תוכלי לספר על חייך המוקדמים? כיצד החינוך שקיבלת עיצב את הערכים שלך ואת תפיסתך לגבי קהילה ושירות ציבור?
"נולדתי באיראן, אך משפחתי נמלטה משם בשל רדיפה דתית. לאחר שעזבנו את איראן עברנו לישראל — המגן הבטוח שלנו — שם אמי, אחי התינוק ואני המתנו עד שאבי יוכל להצטרף אלינו. אבא היה אדם משכיל מאוד, והוריי לימדו אותי שהשכלה היא הדבר היחיד שאיש אינו יכול לקחת ממך. הם תמיד אמרו: תלמדי, תעבדי קשה, ותשמרי על פרופיל נמוך. במשך שנים פעלתי כך אבל עם הזמן הבנתי שלשתיקה יש מחיר. אם אינך מדברת, אחרים יעצבו את עתידך במקומך. לאחר שנאלצתי לעזוב את מולדתי, נשבעתי לעצמי שלעולם לא אפנה שוב עורף. במקום להתלונן על דברים שחשבתי שאפשר לשפר, החלטתי להתקדם ולעזור לשנות אותם".
גדלת במשפחה יהודית-פרסית. אילו לקחים מהבית מלווים אותך לאורך הקריירה?
"החיים בביתנו היו מלאים חום, אמונה ואהבה. הוריי לימדו אותי שעוצמה אמיתית נמדדת ביכולת לעזור לאחרים — שאפשר לעמוד מול קושי בלי מרירות, ולהצליח בלי יהירות. להוביל ביושרה, ולהעניק לאחרים מתוך הכרת תודה.
"הכרת התודה נמצאת במרכז חיי. משפחתי ואני התחלנו מחדש במדינות חדשות — תחילה בישראל ולאחר מכן בארצות הברית. כל שלב במסע לימד אותי חוסן, הערכה ופרספקטיבה. סיימתי כאן דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית ועבדתי במשך שנים עם יחידים ומשפחות ברגעים המורכבים ביותר של חייהם. מעולם לא תכננתי להיכנס לפוליטיקה — זה קרה באופן אורגני. ראיתי מערכות שדרשו שינוי, והבנתי שאני יכולה לעזור לתקן אותן, לא רק לצפות מהצד. השירות הציבורי הפך להמשך טבעי של ייעודי המקצועי: להקשיב, להבין, לבנות מחדש ולרפא — אבל ברמה קהילתית.
איך מצליחים לאזן בין שירות ציבורי, חיי משפחה וזהות אישית בעולם כה תובעני?
"איזון הוא תרגול יומיומי, לא יעד סופי. בעלי ושלושת בניי הם העוגן שלי. הם מזכירים לי שהנהגה מתחילה בבית — דרך סבלנות, אהבה ודוגמה אישית. הרקע שלי בפסיכולוגיה עוזר לי להישאר ממוקדת. אני מבינה כיצד לחץ, אמפתיה וקבלת החלטות מתחברים יחד. האמונה נותנת לי כוח, והמשפחה משאירה אותי על הקרקע. אני משתדלת לארח שבת בכל שבוע וללכת לבית הכנסת — זה שומר אותי מחוברת. כל המרכיבים האלה מאפשרים לי לשרת עם לב בהיר ופתוח.
מה הניע אותך להיכנס לחיים הציבוריים ולהיבחר למועצת העיר בוורלי הילס?
"זה לא היה חלק מתוכנית גדולה — אלא מתוך תחושת חובה והכרת תודה. כפסיכולוגית וכמתנדבת בקהילה ראיתי תבניות חוזרות: כשאנשים מרגישים שלא מקשיבים להם, הם נסוגים; כשהם מרגישים כלולים, הם פורחים. רציתי להיות הגשר הזה. ראיתי דברים שדרשו תיקון. במקום להתלונן, החלטתי לעשות. אני האישה האיראנית-אמריקאית הראשונה שמכהנת כראשת עיר בוורלי הילס, והיהודייה-איראנית-אמריקאית הראשונה שמכהנת כראשת עיר בהיסטוריה של ארצות הברית.
"אני תמיד אומרת לצעירים: אל תחכו שמישהו אחר יתקן. תתערבו. הגישו מועמדות לוועדות. התנדבו. רוצו לתפקידים ציבוריים. המסע שלי התחיל פשוט בלהיות נוכחת, לשאול שאלות, להציע עזרה, וצעד אחר צעד זה הפך לשירות נבחר. אני מודה בכל יום שהקשבתי לאינסטינקט הזה".
מהן הבעיות הדחופות ביותר שאת מזהה כיום בקהילה היהודית בלוס אנג'לס?
"אנחנו מתמודדים עם עלייה באנטישמיות וירידה באמפתיה — שני כוחות שאסור להתעלם מהם. במקביל, אתגרי בריאות הנפש מתרחבים, במיוחד בקרב צעירים. אני מאמינה שהתשובה טמונה בחינוך ובקשר אנושי. עלינו ללמד הבנה ולא תרעומת; מודעות ולא פחד. בבוורלי הילס אנו בונים תוכניות המחברות בין אנשים מרקעים שונים, כי אחדות איננה רעיון — היא דרך פעולה.
אישית, אני רואה באתגרים הזדמנויות. להיות אישה, מהגרת, פסיכולוגית, אמא ואישה נשואה לימד אותי את כוחם של פרספקטיבה וגיוון. למדתי להוביל בעוצמה, באמפתיה ובנחישות. נשים מביאות לרוב רוח שיתופית לחיים הציבוריים — אנו מקשיבות לעומק, בונות גשרים ומחפשות פתרונות ברי קיימא. אני מאמינה שהגישה הזו מחזקת את השלטון והופכת את הקהילות למכילות יותר.
"הנהגה איננה בחירת צדדים, אלא מציאת מכנה משותף המבוסס על אמת. גם כשיש מחלוקות — הכבוד ההדדי חייב להישמר. כך בונים תרבות של שיח מכבד — דבר שאני מובילה שנים במסגרת השירות הציבורי שלי.
את משמיעה קול ברור של תמיכה בישראל.
"ישראל היא חלק מהסיפור שלי. היא היוותה לנו מקלט כאשר נאלצנו לעזוב את איראן. כשאני מדברת בזכות ישראל, זה מגיע ממקום של הכרת תודה עמוקה — לא מפוליטיקה. ישראל היא דמוקרטיה. למרות אתגרים בלתי נתפסים, זהו מקום שמגלם חדשנות ותקווה. כפעילה ציבורית, כשאני עומדת למען אמת, צדק והערכים המשותפים לכל חברות החופש, ללא קשר לגזע, דת או מוצא. נושא כהונתי כראשת העיר השנה הוא …. האחדות!"
. באחרונה ביקורת על ישראל חצתה לעיתים את הגבול לאנטישמיות. כיצד את מתמודדת עם המתח הזה כמנהיגת קהילה יהודייה וכנציגת ציבור?
אני מקדמת בברכה דיון כן — זו מהות הדמוקרטיה. אבל אני מציבה קו ברור מול שנאה. ביקורת מדיניות היא דבר אחד; פגיעה בעם שלם או שלילת זכות קיומו היא דבר אחר. אני ניגשת לשיחות הללו באמפתיה, בהירות ועוצמה, ומסבירה שאנטישמיות — בכל צורה — איננה סוגיה פוליטית אלא מוסרית. המאבק בה אינו רק אחריות יהודית, אלא אנושית. כפי שאנו נדחים שנאה כלפי כל קבוצה מוחלשת אחרת — כך עלינו לדחות אנטישמיות באותה נחישות. עלינו לחנך, כדי שהבורות לא תהפוך לעילה לשנאה. זו הסיבה שאחת מיוזמותיי כראשת עיר – " לעולם לא שוב — עכשיו" עוסקת בלחימה בשנאה, באפליה ובאנטישמיות, בהעלאת מודעות, ובהגנה על מי שעלול להישאר מושתק.
כיצד את רואה את הקשר בין הקהילה היהודית-אמריקאית לישראל, במיוחד בקרב הדור הצעיר?
"הדור הצעיר מחפש אותנטיות וחיבור אמיתי. הם רוצים להבין את ישראל על כל מורכבותה — ההצלחות וגם האתגרים. אני מאמינה שהקשר יתחזק כאשר נפתח עבורם חלון לראות את ישראל מקרוב: את הגיוון, היצירתיות והאנושיות שלה. כשהם פוגשים את האנשים — ולא רק את הכותרות — הם מגלים סיפור שהוא גם יהודי מאוד וגם אנושי אוניברסלי.
"בבוורלי הילס, לאחר הטבח של 7 באוקטובר, הקהילה כולה התייצבה יחד. מילאנו את שדרות סנטה מוניקה ב־1,400 דגלים — אחד לכל חיים שנגדעו מ־30 מדינות שונות — מסר חזותי לעולם שלא נשכח. הארנו את בניין העירייה במילים "Bring Them Home Now" לצד סרט צהוב שעדיין מאיר גם שנתיים לאחר מכן. ערכנו פורומים על החטופים, הצבנו שולחנות שבת ריקים, ויצרנו מרחבים להגות ולזיכרון. כעת אנו בונים את האנדרטה הקבועה הראשונה המוקדשת לקורבנות 7 באוקטובר — אתר זיכרון נצחי לכבודם. בנוסף יזמתי את הסדרה לעולם לא שוב — עכשיו במסגרת מאבקנו בשנאה, אפליה ואנטישמיות. טרגדיה חושפת מי אנחנו — ואני גאה שהעיר שלנו מגיבה בחמלה, חוזק ואחדות".
במבט קדימה קדימה, איזה מורשת תרצי להשאיר?
"אני רוצה להשאיר מורשת של חיבור ואחדות — בין תרבויות, בין דורות ובין רעיונות. אני רוצה שיזכרו שהובלתי באמפתיה, באומץ ובטוב לב. שאיפתי הייתה להפוך את בוורלי הילס לבטוחה, חזקה ומאוחדת יותר. אם המסע שלי — מאיראן לישראל ומשם לבוורלי הילס — יעניק השראה לאחרים להאמין שהכול אפשרי עם עבודה קשה, אהבה ותכלית — זה יהיה ההישג הגדול ביותר שלי.
"לדור הצעיר הייתי אומרת: תגלו מעורבות.אל תחכו ל"רגע הנכון" — הוא כמעט לעולם לא מגיע. הגישו מועמדות לוועדות, התנדבו, תמכו באחרים שמשקפים את הערכים שלכם, ורוצו לתפקידים אם אפשר. המורשת שלכם היא החוזק שלכם. הובילו על בסיס הערכים שלכם — יושר, טוב לב, צדק ואינטגריטי — ותנו להם לכוון את החלטותיכם. הדמוקרטיה תלויה בהשתתפות. אם אינכם רואים מישהו שמייצג את החזון שלכם להנהגה — היו אתם האדם הזה".
