אנחנו על המפה

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד בראשה • וההכרה שהקהילה כאן חיה ושרירה, והתקשורת הישראלית המקומית חשובה ותורמת

הנה מספר אירועים בעיר המלאכים, היא לוס אנג׳לס שלחופי האוקינוס השקט: ארוחת צהרים לתומכים בפסטיבל הסרטים הישראלי ה-32 בלוס אנג׳לס; איגוד המסחר קליפורר ניה-ישראל מארח לארוחת ערב ופגישה עם משקיעים מקומיים את קבוצת היזמים שהביאה קרן מרג׳ מאורנג׳ קאונטי; עמותת ״גדולים מהחיים״ (המביא ילדים חולי סרטן מישראל לארה״ב לעשרה-ימי כיף) נהנית מהכנסות פסטיבל Taste of Israel״ עם שפים ישראלים ידועים שהגיעו לכאן במיוחד עבור האירוע; הקונסוליה עורכת את חגיגת שנת ה-70 של מדינת ישראל המודרנית באולפני יוניברסל עם למעלה מ-700 מוזמנים. ולא הספקתי לגעת ולו על קצה קצהו של המזלג במקצת הארועים הקורים כאן, בעיר המלאכים.

סגן הקונסול הכללי, איתן וייס, הגדיר את לוס אנג׳לס כ״עיר הרביעית בישראל״ (לפחות מבחינת מספר הישראלים החיים כאן). אין ספק שמבחינת חשיבות הקהילה, מקום זה בדירוג אכן משוריין לנו. אין שבוע שפוליטקאי – שר או חבר כנסת – אינו מגיע לכאן. אנשי תקשורת, חינוך, עסקים, תיירות, דת, בידור, טכנולוגיה, רפואה, צבא ועוד מגיעים יחידים וקבוצות – למטרות איסוף כספים, השקעות, שיתוף פעולה, חשיפה ולמידה. אי אפשר להתעלם מלוס אנג׳לס, אפילו אם רוצים. ברור לכל ש״אנחנו על המפה״ למרות הריחוק הגאוגרפי ממדינת ישראל. ואין זה סוג של ״פריפריה״, שכן כולם נוהרים לכאן, ואנחנו ודאי לא בשוליים.

משרת הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס היא אחת מהמשרות הנחשקות ביותר בירושלים. לרוב היא נעשת במינוי מלמעלה (לדוגמא הקונכ״ל הנוכחי העוזב בקרוב הוא מינויו של רה״מ נתניהו, קודמיו היו מינויים של סילבן שלום וציפי לבני, ללא סדר מיוחד), ומעט מאד ניתן להציע לאחר סיום השירות שישתווה להתלהבות היומיומית כאן: מחגיגה לחגיגה, מארוחה לארוחה, מפגישה עם בעלי כוח ושררה המשפיעים על העולם כולו לאירוח של זרם בלתי פוסק של מבקרים חשובים מהארץ, לשיתוף פעולה עם קהילה חיה ונושמת את ישראל.

כאן בלוס אנג׳לס ניתן למצוא את ארץ ישראל: חנויות ומסעדות ובתי עסק, גני ילדים ובתי ספר, עיתונים, הופעות, הורים שכולים ונכי צה״ל, ניצולי שואה שנזנחו (הם אף פעם לא היו בסדר העדיפות של הקונסוליה; כמו בארץ, כך גם כאן), אנשים שזקוקים לעזרה כספית ואחרים שנקלעו למשבר, גופות נפטרים שצריך להחזיר לקבורה בישראל, עזבונות שאמורים להגיע לישראל, הצהרות לשלטונות המס וההגירה, כאן ובישראל. כך שלקונסוליה – נקודת הייצוג של כל ישראלי – עבודה רבה. לא רק מבית, כי אם גם כלפי חוץ: התמקדות בקהילות שונות לטיפוח קשרים דיפלומטים זרים (יש למעלה ממאה נציגויות בלוס אנג׳לס), לטינים, שחורים, הנוצרים לזרמיהם השונים, אנשי ביטחון האמונים על בטחון פנים של ארה״ב בכל ברמות, פוליטיקאים (מימין ומשמאל), היהודים לזרמיהם השונים, ועוד.

כל הפעילות הזו מרוכזת במשרד אחד, הקונסוליה הישראלית שאחראית לא רק על עיר המלאכים כי אם על שש מדינות בחוף המערבי והאוויי. הקונסוליה והקונכ״ל העומד בראשה מייצגת את האינטרסים של מדינת ישראל בהווה ובעתיד, שכן מה שנעשה היום משפיע על המחר. לוס אנג׳לס היא מרכז של כוח וכסף בכמויות אדירות, ויש להשכיל להשקיע היום כך שישראל תוכל לקצור את הפרות בעתיד.

בלוס אנג׳לס יש השפעה כבירה לתעשיית הסרטים. היום המילה ״סרטים״ (או תוכניות טלוויזיה) ו״ישראל״ הן שילוב רותח, מבעבע, מרגש ועולז ומקפיץ כספים אדירים. כולם חולמים להתעשר במהירות. סדרות כמו ״פאודה״ וחתונתה עם נטפליקס (עיסקה עליה ניצח יהודי בשם אדם ברקוביץ) מגיעות למסכים בכל רחבי העולם, למקומות בהם לא ניתן היה לדמיין שיאפשרו לשמוע עברית. אבל בהקשר לתעשיית הסרטים הישראלית צריך להזהר, שכן הרבה מהתוצרת הישראלית – הממומנת ע״י ממשלת ישראל, קרנות לעדוד הקולנוע בארץ וישראלים בארץ ובחו״ל – אינה טובה ליהודים, ואסתפק בכך. העובדה שתוכנית היא מבית היוצר הישראלי הופכת אותה לדבר נמכר ביותר בימינו, אך אין די בעובדה זו להסיק שאותה תוכנית טובה לישראל. ההיפך הוא הנכון: נפוץ השימוש בעובדה ״אנחנו ישראלים״ או ״אנחנו מישראל״ כפתיח המוסיף חוזק למתקפה חסרת השחר על ישראל מאותה נקודת פתיחה. תוכניות או סרטים עם תכנים אנטי-ישראלים מסבים לנו נזק תדמיתי ולעיתים נזק רב. אולי בשל כך לקח הקונכ״ל הנוכחי את ברקוביץ׳ וכמה מחבריו רבי ההשפעה לישראל לפגישה עם הנשיא ריבלין.

דוגמא נוספת היא כספים של יהודים וישראלים הזורמים מלוס אנג׳לס לישראל. מחד משקיעים בקניין נכסים יהודים מיד ערבים בירושלים הבירה וברחבי יהודה ושומרון, תומכים תמיכה כבירה בצה״ל וביחיר דותיו השונות, מעלים על נס את המוח היהודי, פלפוליו והמצאותיו כפי שהוא בא לידי ביטוי באוניברסיטאות השונות ברחבי ישראל כולה, בפיתוחים טכנולור גיים, מדעיים, רפואיים וחברתיים; ומאידך מזרימים כספים לגופים שתובעים את המדינה ומוציאים דיר בתה-המדומה לעולם כולו (יוצרים יש מאין ומציאות מדומה שאינה תואמת את פני השטח, אך העולם מאוהב באותה שנאה, באותן שקופיות ההופכות את האכזר לתמים ולקורבן). השמחה על הצלחות ותגליות שעוזרות לאנושות כולה בת חלוף היא, שניה ואיננה. טוב לנו לרגע, אך הרגע חולף, ואת מי מעניין אם ישראל המציאה ופיתחה את המחשב או הטלפון החכם בידינו או את התרופה המאפשרת לנו לחיות את חיי הרגע בנוחות ובשלווה?