ישראלי נשאר ישראלי
הנתק היה דו-צדדי, שכן התקשורת המקומית לא ראתה צורך בשתוף פעולה. מערכת היחסים של העבר של ״ישראלי בניכר״ ו״ישראלי בבית״ השתקפה הן מכאן והן משם, אך המציאות חזקה יותר, ואין ההווה כמו העבר. היום כולנו עם אחד, החוגג את שנתו השבעים כמדינה מודרנית, ושלושת אלפי שנות היותו ״אור לעולם כולו״. והעם פזור, מחציתו בין הנהר לים, ומחציתו בכל פינה בעולם.
עם משונה, בן 14 מיליון אנשים, מהם למעלה משישה מיליון בארץ אבותם, כמיליון נוסף של ישראלים בנפש, בנשמה, במראה ובשפה מפוזרים בכל נקודה בעולם, ועוד כשבעה מיליוני יהודים, רובם מתבוללים, שהעולם כל יובל או שבעה עשורים מנסה להוקיא מתוכו. 14 מיליונים, כפי שהיינו ערב מלחמת העולם השניה עת שישה מיליונים הושמדו אז בשיטתיות. כך הגענו הלום, עם הבנה והכרה סוף כל סוף – שישראלי באשר הוא נשאר ישראלי, ושהתקשורת בארץ ובחו״ל קשורות הן זו לזו בקשרי משפחה, משפחה שאחד מבניה יצא לרעות בשדות זרים, אך אין הוא פחות טוב או מוצלח, ותמיד ישאר בן אהוב – חלק מהמשפחה.
תודה ללשכת העתונות הממשלתית ולניצן חן העומד בראשה, על שהבינה שלהתעלם אי אפשר, שכן הקהילה כאן קיימת, חיה ושרירה, ושהתקשו־רת הישראלית והעיתונות המקומית חשובה ומועילה ותורמת, יחידה קדמית אנחנו, לוחמים בשטח, חלק אינטגרלי מהתקשורת הישראלית, פשוט בחזית הקדמית. עתודה שערכה לא יסולא בפז, שניתן להעזר בה, להפעילה ולהשען עליה במידת הצורך.
כך הגענו הלום, עיתונות קיימת וחיה ונושמת ועתה גם מוכרת ע״י הגוף המקצועי הרשמי של מדינת ישראל. תחילתה של דרך, אשר אנו באמצעיתה, דרך בת שבעה עשורים, ושלושת אלפים שנים לפי כן, דרך שעוד לפנינו – לדור ודור עד סוף הדורות. עם אחד, באשר הוא. עם קטן, קטנטן מבחינת מספר האנשים, עם קשה עורף, עם נאמן, עם שאלוהיו בחר בו מכל העמים להיות לו לאלוהים, לשכון בתוכו, בקרבו ובי־ ושלים בירתו!
ורק ניתן לנו להתחיל ברגל ימין, בהכרת תודה ועם הרבה תכנים, תוכניות ותכנונים לעתיד.
