הוא קורא מחשבות, מזיז חפצים ומשאיר קהלים פעורי פה – אבל מאחורי הקסם מסתתר אדם עם שליחות, תשוקה ואמונה בכוח האנושי והוא מגיע ללוס אנג'לס לשחק לכם בראש ⋅ ראיון עומק עם ליאור סושרד, המנטליסט המפורסם בעולם, לקראת ההופעה שלו ב-18 ביוני בבוורלי הילס
באופן לא מפתיע הריאיון הזה מתחיל בתצוגת תכלית לכל מה שמסמל השם ליאור סושרד.
"תחשבי על מספר בן שתי ספרות", הוא אומר עוד לפני שהוצאתי מילה מהפה, ואז שולף כרטיס שעליו שרבט את המספר 13, בדיוק המספר שעליו חשבתי. "את רואה? ככה פותחים את הכתבה", הוא צוהל כשהוא רואה את ההלם על פניי.
התדהמה הזאת היא הדלק והמנוע מאחורי הקריירה הענפה של סושרד כמנטליסט ואמן חושים בינלאומי מוביל.
"גם אם מישהו ראה אותי עושה את זה אלף פעם, מבט ה'וואט דה פאק, מה קרה פה עכשיו?', זה הרגע שבשבילו אני חי ופועל. הרגע הזה שבו המבוגרים חוזרים להיות ילדים וחוזרת הפליאה שכבר מזמן נעלמה מחייהם".

עשרה חודשים לפני 7 באוקטובר הופיע סושרד ביום הולדתו ה–40 של תא"ל אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שנפל ביום הראשון של המלחמה וגופתו עדיין מוחזקת מעבר לגבול.
"ספיר, אשתו של אסף, היא חברה טובה מאוד שלי, והיא הזמינה אותי להופיע באירוע שהיא ארגנה לו ליום ההולדת", הוא מספר. "יש לי סרטונים איתו בהופעה, אנחנו עושים שם צחוקים והוא נראה כל כך מאושר. מי היה מאמין שפחות משנה אחר כך הוא כבר לא יהיה איתנו. כששמעתי שהוא נהרג הייתי בהלם טוטאלי".
הפעם היחידה שבה סושרד מאבד את המילים היא כשאני שואלת אם הוא יודע כמנטליסט איך נצא מזה.
"תראי… אה… אין לי מה להגיד מלבד לחשוב חיובי", הוא מגמגם.
"פשוט להתנקות מכל הדברים הרעילים שאנחנו מוקפים בהם, כי אנחנו חיים בתקופה שאין בה אמת. יש דעות, יש פרשנויות, יש המון פייק והמון בריונות, אבל אין אמת.
"יש בי סוג של אופטימיות זהירה בכל זאת, כי אחרי כל כך הרבה חושך חייב להגיע אור. החטופים חייבים לחזור, כי אין לנו תקומה אם זה לא יקרה".
מתקפת חמאס תפסה אותו באוויר, בטיסה של "בריטיש איירווייז" מלונדון לישראל." היה לי ווי–פיי במטוס, התחלתי לראות דיווחים ראשונים ב–ynet, וממש לא האמנתי שזה קורה לנו", הוא נזכר.
סושרד, שמחזיק בפלטפורמות החברתיות שלו כמיליון עוקבים במצטבר, התגייס מיד למערך ההסברה הישראלית, וניהל לא אחת מלחמות סושיאל עם תומכי חמאס. "איבדתי עשרות אלפי עוקבים, כל מיני מטומטמים שכותבים שישראל מבצעת רצח עם בעזה, אבל אין לי בעיה עם זה", הוא אומר.
כמה המלחמה פגעה לך בפרנסה?
"זה פגע בפרנסה של כל האמנים, זה הדבר הראשון שקורה במצבים כאלה. בחו"ל היו המון ביטולים כי לא היו טיסות. אבל את יודעת משהו? בקורונה כשביטלו לי הופעות הייתי מבואס ומודאג, וכאן זה לא עניין אותי בכלל, כל מה שרציתי היה להתגייס ולעזור. רצתי כמו משוגע בין בתי החולים, הופעתי בשטחי אש בדרום ובצפון ולפני מפונים במלונות.
"בין לבין נסעתי להופיע גם בערבי גיוס כספים בארצות הברית, למשל לארגון ידידי צה"ל FIDF ו'איחוד הצלה'. פעם הופעתי בפני חיילי פלס"ר צנחנים, העילית של צה"ל, ואחרי ההופעה עשיתי סלפי עם כמה חבר'ה. אחרי שלושה ימים שלחו לי את התמונה וסימנו לי בעיגול את מי שכבר לא איתנו. זה ריסק אותי".
ד"ש לאילון מאסק
סושרד (43) כבר הספיק להופיע בכ–70 מדינות בעולם, ובהן כמה מדינות ערביות באזור, כולל כאלה שלא נמנות עם "הסכמי אברהם", כמו ערב הסעודית. "הנסיך סלמן", הוא מספר, "יורש העצר של בחריין, כתב לי אחרי 7 באוקטובר מיוזמתו:
'עכשיו אני קולט שטרם הבעתי את השתתפותי בצערך. שובר את לבי לראות את כל הסבל שנגרם לכם, אני חושב עליכם ומקווה שיום אחד המצב ישתפר'".
סושרד הוא אורח מבוקש בתוכניות אירוח אמריקאיות עתירות רייטינג, וכבר הספיק להופיע שש פעמים אצל ג'יי לנו, שבע פעמים אצל ג'יימס קורדן, וגם אצל אלן דג'נרס, ד"ר פיל ולארי קינג.
הוא כיכב בתוכנית Gone Mental with Lior שעלתה ברשת ובה אירח בין היתר את בן סטילר וקייט הדסון, הצטרף כמנחה שותף בסדרת הלהיט Brain Games בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק של דיסני, יצא למופע משותף עם ברברה סטרייסנד (לבקשתה!), וכיכב באירועים פרטיים של ג'ניפר לופז, קים קרדשיאן, סטיבן שפילברג, קווינסי ג'ונס, אנדראה בוצ'לי, דואה ליפה, מדונה, ג'רי סיינפלד, אלישיה קיז, סטינג ועוד.

"נכון שאני עף על עצמי, אבל זו תוצאה של עבודה קשה מאוד שהייתה רצופה בהמון כישלונות", הוא ממהר לצנן את ההתלהבות. "על כל הזמנה לאירוח היו 200 פגישות של סירוב מכל האולפנים הגדולים בארצות הברית. פיילוטים שצילמתי נפלו, לא חידשו לי את החוזה לעונה השנייה של Brain Games, צילמתי סדרה שלמה לפלטפורמה ברשת שנפלה בגלל הקורונה, וגם פתחתי מתחם חדרי בריחה בתל אביב עם שני שותפים והפסדתי בגדול. עשינו מיליון שקל בחודש, אבל הוצאנו מיליון ומאתיים אלף. קיבלתי יותר סטירות מהצלחות, אבל עליהן לא שומעים".
איך בכלל נהיית אורח מבוקש של כל הסלבס האלה, חסרים מנטליסטים בעולם?
"קודם כול, חסרים. יש הרבה קוסמים אבל אין הרבה מנטליסטים טובים.
"שנית, יש לי אסטרטגיה שאני קורא לה 'שלח לחמך'. מזמינים אותי להרבה ערבי גיוס תרומות, למשל, לאונרדו דיקפריו הזמין אותי להופיע בערב להצלת האוקיינוס.
"אני תמיד שמח להגיע, כי מי נמצא בקהל? עשירי עולם שבאים לתרום ועל הדרך רואים אותי ואחר כך מזמינים אותי להופעות פרטיות. זה ווין ווין סיטואיישן, כי אני גם תורם למען מטרות נעלות וגם מתפרסם על הדרך".
מזהים אותך ברחוב בחו"ל?
"אנשי עסקים מפורסמים כמו ביל גייטס, וורן באפט או אילון מאסק כמובן מכירים אותי, אבל אני יכול ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי. לפעמים מישהו אומר לי שאני מוכר לו מאיפשהו, או שואלים אותי אם הייתי בטלוויזיה, אבל לא באופן גורף".
קורה שאתה מסתיר בחו"ל את זהותך הישראלית בגלל המצב?
"אף פעם לא. אני מופיע עם סיכת החטופים, ובכל הטוק–שואוז אני אומר שאני מישראל. מצד שני, אני מוגדר בעולם כאמן בינלאומי שגר בתל אביב. לא שאני משווה, אבל זה כמו טרנטינו שגר בתל אביב והוא פאקינג טרנטינו.
"כשמזמינים אותי לאירוע פרטי בחו"ל, מזמינים את המנטליסט הכי טוב בעולם, לא שואלים איפה הוא גר".

מה בנוגע לאנטישמיות הגואה?
"לא הרגשתי אנטישמיות על בשרי. אולי פעם אחת במופע כרטיסים גדול שעשיתי במיאמי. חמש שעות לפני ההופעה הגיעו אליי אנשי הצוות הטכני ואמרו לי, 'שמענו שאתה מישראל, אנחנו לא רוצים לעבוד איתך כי אתם עושים ג'נוסייד'. ביקשתי לדבר עם האחראי ואמרתי לו, 'אני אעשה את האירוע הזה איתכם או בלעדיכם, אבל אתם חתומים על חוזה. אני אקח עורך דין ואפרק לכם את הצורה'".
רציתי להדהים אנשים
בקרוב יחלו צילומים לסדרת ילדים המבוססת על ילדותו של סושרד, שתפיק חברת "דורי מדיה" ותשודר ב"כאן חינוכית". הסדרה, שבה יככב סושרד עצמו, תספר על קורותיו כילד חיפאי בשנות ה–90 שמגלה את יכולותיו ואת כוחותיו הייחודיים, וכיצד הוא למד לנצל אותם לפתרון בעיות, למניפולציות מנטליסטיות ואפילו כדי למצוא אהבה ראשונה. הסדרה נולדה בהשראת הסדרה "סמולוויל", המבוססת על דמותו של סופרמן הילד שמגלה את כוחות–העל שלו.
"זו סדרת דרמה, זה לא אחד לאחד", מסביר סושרד. "חלק מהדמויות בסדרה היו באמת וחלקן לא. אני כותב את הסדרה ביחד עם אלעד חן, מיכאל שטרן ושלומית ארביב, ונורא כיף לי איתם. אני לא יודע לכתוב סדרות, אני מביא רק את הרעיונות".
סושרד נולד וגדל בחיפה, לאב מתווך ואם מזכירה ב"צים". יש לו שני אחים "מוצלחים ממנו", לדבריו.
"אחי טלמור היה מצטיין נשיא בטכניון, אחי אבירם כלכלן מצליח, אני הכבשה השחורה", הוא צוחק.
מתי גילית שיש לך כוחות?
"לא כוחות, יכולות. אני משתמש בטכניקות של אילוזיה, פסיכולוגיה, שפת גוף או תקשורת לא מילולית, מערבב הכול ביחד ויוצר את החוויה הבלתי נודעת של אמנות החושים. בגיל עשר בערך נמשכתי לחידות היגיון, קובייה הונגרית, אשליות אופטיות, ספרי פנטזיה כמו 'מרכבות האלים', אהבתי את המסתורין שבזה.
"הייתי ילד מאוד לא מקובל ודי נחבא אל הכלים. אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אבל מצאתי את הדרך שלי לתקשר עם אנשים ולהתחיל עם בנות. השתמשתי ביכולות שלי כדי לשבור את הקרח".
בהודעה לעיתונות נכתב שהסדרה תספר על קורותיך מהתקופה שהיית "נער מחוצ'קן וחולמני". זה תיאור שהולם את המציאות?
"לגמרי נאמן למציאות. סבלתי מבריונות פה ושם, הייתי ילד כאפות. חלק מהפתרון שלי להשפלות שעברתי היו הטריקים. חשבתי שזה מגניב, ובסופו של דבר קיבלתי את ההשפלה הכי גדולה כשבמסיבת הסיום הריצו עליי דאחקות, חיקו אותי כמו ב'ארץ נהדרת'.
אני הולך לספר לך עכשיו סיפור עצוב: מישהו מהמחזור שלי נפטר לא מזמן, וכמה חבר'ה מהכיתה רצו לעשות מפגש כיתתי לזכרו והזמינו אותי. הרגשתי חוסר נעימות, כי הבן אדם מת, אבל זה הילד שהתעלל בי הכי הרבה, אז מה אני אגיד לזכרו? שהוא תלה לי את האופנוע על העץ בתיכון? אמרתי שאני עסוק ולא הלכתי".
איך ההורים קיבלו את השיגעון שלך עם טריקים מנטליים?
"למדתי בבית הספר הריאלי היוקרתי, למדו שם רק עשירים. אבא שלי עבד בשתי עבודות כדי שאני והאחים שלי נוכל ללמוד שם, ומבחינתו לא החזרתי את ההשקעה.
"ההורים שלי חשבו שאחרי הצבא אעזוב את השטויות ואלמד לתואר, וכשזה לא קרה היה ריב מטורף".
מה רצית לעשות כשתהיה גדול?
"את מה שאני עושה עכשיו. לא ידעתי בדיוק איך זה ייראה, אבל ידעתי שאני רוצה לעלות על הבמות ולהדהים אנשים. התחלתי להופיע בקטנה, חוגי בית, ימי הולדת לילדים. הייתי מגיע לתל אביב, יושב ב'בראסרי' ועושה נטוורקינג. התחילו לעשות עליי כתבות בעיתונים, ואז הזמינו אותי לתוכנית הבוקר 'סיגליות' שהנחתה סיגל שחמון, והתחילה חשיפה. אז עוד לא היה הביטוי 'אמן חושים'.
"הפעם הראשונה שהשתמשו בביטוי הזה הייתה בכתבת שער שעשו עליי ב'מעריב'. הכותרת שלה הייתה 'מדיח כלים', בגלל הכפיות".
רצית להיות אורי גלר?
"בהתחלה כן. כולם רצו להיות אורי גלר, אבל אחר כך הפסקתי עם הכפיות כי זה היה יותר מדי מזוהה איתו ורציתי למצוא את עצמי. הופעתי פעמיים בתוכנית של דודו טופז בערוץ 10, ואז פנו אליי להשתתף בתוכנית 'היורש של אורי גלר' בערוץ 2.
דודו, שהיה אז שכן שלי בתל אביב, אמר לי: 'עזוב, זו תחרות ואתה יכול גם להפסיד. תבוא אליי, תקבל פינה משלך'. זה היה נורא מפתה, אבל בסוף החלטתי ללכת על 'היורש', הייתה לי אינטואיציה שאני הולך לנצח, וזה מה שקרה".
מתי יושבים לקפה?
את אשתו טל שכטר (42) הוא מכיר מגיל 17, אבל רק בגיל 25 נהיו זוג. היום הם גרים בתל אביב והורים לשלושה ילדים: אורי (11), ליה (9) ואמי (4).
"הכרתי אותה בבית קפה בחיפה. ישבתי שם ועשיתי טריקים. טל הייתה הברמנית היפה שלא הסתכלה עליי", הוא מספר. "אמרתי לה שאני יכול לנחש את מספר הטלפון שלה, ואם אצליח היא תרשה לי להתקשר אליה.
ניחשתי את המספר, אבל היא שמה לי ברקס כי היה לה חבר.
"לא ראיתי אותה כמה שנים, הייתה לי חברה שנתיים ועוד חברה שלוש שנים. אחרי שזכיתי ב'היורש' היא הזמינה אותי להופיע בבר המצווה של אחיה. בסוף ההופעה כל הילדים באו לקבל חתימה על גלויות שחילקתי, ואז פתאום טל באה עם גלויה ואמרה 'אפשר חתימה?'. רשמתי: 'לטל שכטר היקרה, המון אהבה מליאור סושרד. נ.ב: מתי יושבים לקפה?'.
"מאז יש לנו ויכוח מי התחיל עם מי, כי מצד אחד אני הזמנתי אותה לקפה, אבל מצד שני היא ניגשה אליי לבקש חתימה. איזו בחורה בת 24 מבקשת חתימה?".
עד כמה מפריע למשפחה שאתה חי על מזוודות?
"זה לא קל, היו רגעים קשים של ויכוחים מרים, כי לא פשוט למצוא את הבאלאנס.
אני זוכר שאחרי שאורי נולד הייתי באירוע אצל איזה אוליגרך בקזחסטן, והוא ביקש ממני להישאר עוד יום.
הוא הציע לי סכום דמיוני שאי אפשר לסרב לו, אבל טל לא הסכימה לשמוע על זה".
הצלחתם למצוא את האיזון?
"יצרנו סוג של רגולציה עם קווים אדומים ברורים מאוד. אני לא יכול לטוס ליותר מעשרה ימים בחודש, לא יכול לעשות שני סופי שבוע בחודש, ואם קורה משהו יוצא מהרגיל וכבר נגמרה המכסה, אני עולה לדירקטוריון, שטל היא היו"רית שלו, ושם מחליטים מה עושים.
עוד מעט יש לי הופעה בשווייץ, ובמקום לריב אני פשוט לוקח את כל המשפחה לסוף שבוע. זה לא קל, אני נאלץ לעשות המון ויתורים, למשל עכשיו. אני מתראיין בכיף לשער 'לגבר', אבל אני מפספס משחק כדורסל של הבן שלי".
איך יכולות המנטליזם שלך באות לידי ביטוי בחיי השגרה?
"הן לא באות לידי ביטוי. כשאני על הבמה אני סופרמן, אבל בבית אני אבא שיכול לשכוח לקחת את הבת שלו מהגן. במערכות יחסים שלי עם אנשים אני לגמרי בן אדם נורמלי, לפעמים פחות מנורמלי. לפעמים טל קוראת את המחשבות שלי".
אבל יצא לך לנחש פה ושם מה יהיה.
"היו כמה פעמים, למשל, בתוכנית 'שניים', שבה סלב מראיין סלב, ראיינתי את דודו טופז ושאלתי אותו, 'מה קורה אם אני אומר לך שנשארה לך שנה לחיות?'. זה היה ב–2009, שנה לפני שהוא מת באמת. והייתה גם פעם בקורונה שניחשתי במדויק את התאריך שהסגר ייגמר".
מה סוד ההצלחה שלך?
"אענה לך על זה בסיפור קטן: ניגש אליי קולגה, מנטליסט מוכר, ואמר לי שהוא כבר לא נהנה ממה שהוא עושה, הוא עושה את זה רק בשביל הפרנסה. ואז קלטתי: פאק איט, אני ממש נהנה מזה.
"כמו בסרט 'קונג פו פנדה', כולם שאלו איך מרק הנודל'ס המפורסם שלו כל כך טעים וחיפשו את המתכון הסודי, ובסוף התברר שאין מתכון סודי. גם פה אין באמת סוד, אני פשוט נהנה מזה מאוד.
שאלו פעם את סטיב מרטין, שחקן גאון שאני מטורף עליו, מה צריך בשביל להצליח כמוהו, והוא ענה:
'תהיה כל כך טוב, שלא יוכלו להתעלם ממך'. אני פשוט חייב להיות הכי טוב".
בעידן של עריכות, פוטושופ ופייק ניוז, עדיין יש לך מה לחדש?
"המופע שלי זה לא פירוטכניקה. אני לא הייטק, אני לואו–טק. אני עולה לבמה עם מיקרופון ופתק, אני יכול לעמוד מול 20 אלף איש וזה רק אני, וואן מן שואו. במהותי אני אינטרטיינר, רוק סטאר של אמנות החושים".
המנטליסט הגדול בעולם, מגיע ללוס אנג'לס לערב
חד-פעמי ב-18 ביוני, בתיאטרון סבן בבוורלי הילס.לרכישת כרטיסים