הקהילה הישראלית בעיר המלאכים נפרדה השבוע בצער גדול ממנחם זילברמן, אושיה תרבותית וחברתית בעיר בעשור האחרון * המזל שלנו: הוא הותיר אחריו שובל אדיר של צחוקים, ממשה אורג'נדה ועד המגפיים של ברוך. כבר מתגעגעים * צילומים: שרון מור, שאולינה הפקות
השחקן והסטנדאפיסט מנחם זילברמן הלך בדרך כל בשר ביום ראשון השבוע, בבביתו בלוס אנג'לס. זילברמן ניפטר מאירוע לב והוא בן 67. הלווייתו תתקיים ביום רביעי בבבית העלמין Home of Peace Memorial Parkr בלוס אנג'לס, מקום מגוריו בעשור האחרון.
אחת מנקודות השיא בקריירה שלו הייתה כיכובו בסדרת הטלוויזיה הראשונה שהופקה בישראל "חדווה ושלומיק" (1971), על ספרו של אהרון מגד "חדווה ואני". זילברמן גילם את הקיבוצניק שלומיק במעין "בלדה לעוזב קיבוץ" טלוויזיונית. לצידו שיחקו בסדרה, שהצליחה מאוד וזכתה לרייטינג עצום כששודרה בערוץ הראשון, יעל אביב והלית קתמור. עוד פאזה ידועה בקריירה שלו היא השתתפותו כשחקן בלהיט הקולנוע של אסי דיין "גבעת חלפון אינה עונה".
הקריירה של זילברמן החלה בלהקת הנח"ל, במחזור שבו שרו ושיחקו טוביה צפיר, שולה חן, שלום חנוך, ששי קשת, חנן יובל ועוד חברים שהפכו לימים למובילים בתרבות הישראלית. בין להיטי הבון-טון שיצרה הלקה אז היו "היה לי נער", "אילו ציפורים", "סרנדה לעדה" ועוד.
לאחר שחרורו מהצבא הוא השתלב בתעשיית הבידור המקומית, שמאחורי רבות מהפקותיה הבימתיות עמד אברהם דשא פשנל. זילברמן הופיע לצד רבקה זהר, עזרה דגן, בומבה צור וטליה שפירא במופע המוזיקלי "צץ וצצה"(1969), המבוסס על שיריו של נתן אלתרמן. במרוצת הקריירה המוזיקלית שלו היו לו מניות יסוד בהרכבת הקונספט של להקת "כוורת", אף שלא נמנה עליה. הוא היה חלק מהצוות שהשתתף בסיפורים האבסורדיים-משעשעים שהפכו למערכוני הלהקה, ואף היה מעורב בכתיבת כמה משיריה, בהם "המגפיים של ברוך" ו"ככה היא באמצע".
לאחר קריירה גם בתחום הפרסום כקופירייטר, היה זילברמן ב-1978 מהמייסדים ומהמשתתפים הראשונים בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "זהו זה", שאת שמה הגה ואף הגיש בה פינה קבועה, "מפלצת הקולנוע".
בזירת הקולנוע הוא המשיך לעבוד עם אסי דיין ושימש כעוזר במאי בסרטו "שלאגר" (1979), בו גם שיחק. סרט נוסף של דיין בו כיכב היה "עם ישראל חי". בקולנוע הוא שיחק גם בסרטים "כוח משיכה" ו"עבודה בעיניים". בהמשך השתתף גם בסרטי המתיחות, "מצלמה בלי בושה" (1988), של יהודה ברקן, ו"עבודה בעיניים" (1989), של יגאל שילון. באותה שנה ביים והופיע בסרט מתיחות נוסף, "אחד באפריל", שיועד לקהל של ילדים. בטלוויזיה הוא היה מעורב בכתיבת קטעי הקישור לתוכנית "עמק הנהר האדום".
זילברמן מזוהה עם כתיבת אחד המערכונים המפורסמים של דודו טופז, ששמו אותו על מפת הבידור בארץ, "משה והאורנג'דה". הוא שיתף בשנות ה-80 פעולה באופן הדוק עם טופז והיה חבר צוות בשעשועוני הטלוויזיה שהגיש. עוד השתתף עם בנו דין בתוכנית "הופה היי", והאקורד האחרון שלו בתחום זה בארץ היה בשנת 2,000, אז הופיעה בסדרה "לתפוס את השמיים".
באותה שנה, שנתיים לאחר פרידתו מאשתו, הסופרת דורית זילברמן (לשניים שלושה ילדים), היגר ללוס-אנג'לס, כאן גם החליף עיסוקים, ניהל מסעדה, היה מדריך תיירים ונהג לימוזינה, ערך את מהדורת "ידיעות אחרונות" בחוף המערבי, והקים ותפעל חברת תיירות, שערכה סיורים באל.איי וסביבותיה לתיירים ישראלים. הנגיעה האחרונה שלו בעולם הבידור המקומי הייתה השתתפותו הקצרה, ב-2011, בתוכנית הטלוויזיה "חי בלה לה לנד".
מאיגוד אמני ישראל נמסר: "איגוד אמני ישראל מביע צער עמוק על פטירתו של השחקן מנחם זילברמן ז"ל". חברו הקרוב, חבר הועד המנהל של אמ"י יעקב נווה מספר עליו: "מנחם היה אחד הקומיקאים הבולטים בארץ ומהסטנדאפיסטים הראשונים בישראל. אדם שנון וחריף שהיה יכול להפוך כל נושא לבדיחה. לצערנו בשנים האחרונות לאחר שעזב לארה"ב הוא קצת נעלם מהבמות ומהתודעה הציבורית, כפי שקורה לא פעם לאמנים וותיקים, אולם בביקורו האחרון בישראל לפני מספר חודשים הוא זכה לפרגון וחיבוק חם מהציבור וגם מהעיתונות, שזכרו לו חסד נעורים, וזה גרם לו לאושר רב. אמ"י ומשפחת אמני ישראל משתתפים בצער המשפחה, יהי זכרו ברוך".
טוביה צפיר סיפר השבוע: "מנחם היה איתי בלהקת הנח"ל, שם הכרתי אותו. הוא היה טיפוס מיוחד במינו, עם הומור מיוחד במינו. הומור של פוקר פייס. הוא עשה דברים שובבים. למשל, הוא שינה את השיר 'מחר' של נעמי שמר. ההקדמה היתה "מחר יהיה יום יפה" וחנן יובל שר "מחר נלך לים" וכשהגיע תורו של מנחם להגיד "מחר תהיה תקווה חדשה" שר "מכר את הרהיטים ונסע לאמריקה". זה פשוט קרע אותנו מצחוק והוא, כדרכו, לא צחק בכלל ושמור על פרצוף רציני".
"היה לו הומור נהדר. הוא כתב לדודו טופז את מערכון האורנג'דה ואין שום ספק שגם בלהקת כוורת רואים את ההומור שלו. היתה לו השפעה מאוד גדולה על ההרכב מבחינת ההומור, כך שיש לו הרבה זכויות בבידור ובהומור הישראלי. אחרי התקופה בלהקת הנח"ל, נפגשנו שוב בסדרה 'חדווה ושלומיק' שהיתה למעשה הטלנובלה הראשונה בטלוויזיה הישראלית. לאחר מכן, אפשר לומר שהיינו בקשר רק בנסיבות הקשורות ללהקת הנח"ל. אין ספק שזו אבידה גדולה לבידור הישראלי".
"מנחם היה אחד האנשים הכי מצחיקים בארץ", אמר יגאל שילון, חברו. "אני לא מגזים. אחד הסימנים לזהות אדם שהוא באמת מצחיק, זה אדם שהצחיק את האמנים. כשהוא היה מנחה אירועים סגורים בנוכחות אמנים ואנשים מהתעשייה הוא היה משכיב אותנו מצחוק. היה לו הומור של אנדרסטייטמנט, הומור יבש כזה ובלי קליימקס ואף פעם לא ידעת איפה מתחילה הבדיחה ואיפה היא מסתיימת. אותי הוא מאוד הצחיק. אני גם זוכר לו שפעם הוא הנחה מסיבת הפתעה שערכנו לאשתי. הוא היה פה בישראל לפני כמה חודשים. רצינו לשתף אותו בתכנית 'אמבוש' כי היו לו כמה רעיונות וניסינו לעשות משהו ביחד. בזמנו אני הייתי החולה הוא היה הבריא והנה היום זה התהפך".
מנחם זילברמן ז"ל יובא למנוחות ביום רביעי בשעה 2:00 אחה"צ. הכתובת:
Home of Peace Memorial Park
4334
Wilshire Boulevard
Los Angeles, CA 90023
יהי זכרו ברוך
