לוס אנג'לס כבר דורגה בעבר בין הערים הגדולות הגרועות ביותר באמריקה מבחינת פארקים ציבוריים. כעת, היא הדרדרה עוד יותר.
ה"הישג" הנוכחי של העיר מציב אותה במקום ה-93 (צניחה מה-90 בעבר) במדד ה-ParkScore השנתי של "הקרן לשטחים ציבוריים" (Trust for Public Land), מה שמשאיר את לוס אנג'לס עמוק בתוך עשרת המקומות האחרונים מבין 100 הערים הגדולות ביותר במדינה. הדירוג החדש מסמן נסיגה נוספת עבור עיר שמפעילה מזה שנים תוכניות מימון ציבוריות לפארקים ומציבה יעדים מוצהרים בנושאי נגישות, שוויון ושטחים ירוקים. בשנה שעברה דיווח ה-Westside Current כי לוס אנג'לס נפלה לעשרת המקומות האחרונים ברמה הלאומית. השנה, העיר שמטה שלושה מקומות נוספים.
על פי נתוני מדד ה-ParkScore לשנת 2026, רק 62% מתושבי לוס אנג'לס מתגוררים במרחק של עד 10 דקות הליכה מפארק, בעוד שהממוצע ב-100 הערים הגדולות ביותר בארה"ב עומד על 76%.
הדירוג מתבסס על חמש קטגוריות: שטח (Acreage), נגישות, השקעה כספית, מתקנים ושוויון בחלוקת השטחים הציבוריים. לוס אנג'לס קיבלה ציונים נמוכים במיוחד בכמה תחומים המשפיעים ישירות על היכולת של התושבים להשתמש בפארקים הקרובים לביתם. העיר קיבלה 48 נקודות על נגישות, 30 נקודות על השקעה, 26 נקודות על מתקנים, ו-28 נקודות על שוויון בשטחי פארקים. הציון הגבוה ביותר שלה היה בקטגוריית השטח (Acreage), בה קיבלה לוס אנג'לס 53 נקודות.
הנתונים מראים כי על הנייר יש לעיר מאות פארקים, אך בפועל קיימים פערים עצומים בנגישות אליהם ובמה שהם מציעים לתושבים שמצליחים להגיע אליהם.
פחות תקציב, פחות מתקנים
לפי הדוח, בלוס אנג'לס ישנם 661 פארקים. עם זאת, רק 13% משטח העיר מיועד לפארקים ופנאי, נתון הנמוך מהחציון הלאומי שעומד על 15%. העיר גם מוציאה פחות כסף על כל תושב בהשוואה למדד הייחוס הלאומי. ממוצע ההוצאה התלת-שנתי של לוס אנג'לס על פארקים עמד על $125 לתושב, לעומת $154 לתושב ב-100 הערים הגדולות בארה"ב.
המחסור הזה מתבטא במתקנים בסיסיים:
• ללוס אנג'לס יש כ-5 גני שעשועים לכל 10,000 ילדים.
• 1.2 מגרשי ספורט לכל 10,000 תושבים.
• 0.4 גינות כלבים לכל 100,000 תושבים.
העיר קיבלה ציון של 5 מתוך 100 נקודות בלבד עבור מגרשי ספורט, ו-4 מתוך 100 נקודות עבור גינות כלבים. גם תאי שירותים, סלים לכדורסל, מרכזי קהילה ומרכזים לאזרחים ותיקים, ומשטחי התזה של מים (Splashpads) קיבלו ציונים נמוכים בהשוואה לערים גדולות רבות אחרות.
פערים חריפים בצדק החברתי
נתוני השוויון החברתי חושפים מציאות קשה עוד יותר:
• לתושבים בשכונות מעוטות הכנסה יש גישה ל-65% פחות שטח פארק לאדם בהשוואה לשכונה הממוצעת בלוס אנג'לס, ו-85% פחות בהשוואה לתושבים בשכונות מבוססות.
• לתושבים בשכונות של מיעוטים (קהילות צבע) יש 54% פחות שטח פארק לאדם מהממוצע העירוני, ו-79% פחות מאשר לתושבים בשכונות לבנות.
• לעומת זאת, לשכונות לבנות יש 124% יותר שטח פארק מחציון העיר.
דירוג ה-ParkScore האחרון אינו מעיד על עיר שמצמצמת פערים, אלא על עיר שנסוגה לאחור. לוס אנג'לס השקיעה שנים במימון וקידום הנגישות לפארקים, אך הדירוג הלאומי מוכיח שהעיר נעה בכיוון הלא נכון – ממצב גרוע לרע עוד יותר.
