הילדות באלכנסנדריה, בחצור הגלילית, בפנימיית בן שמן ובדירה צרה בדרום תל אביב * הכניסה לעולם האמרגנות בלי לדעת מה זה תווים ומוזיקה * המעבר לצרפת, ואח"כ לאמריקה, בעקבות השמועה שהזהב מתגלגל כאן ברחובות * ההימור על פאוור ריינג'רס והעיסקאות הגדולות עם תאגידי פוקס ודיסני * הרכישה של יוניוויזן והעמדתה לבורסה בשווי 22 מיליארד דולר * הסיבות לתמיכתו בהילרי קלינטון ולמה הוא מעריך את אובמה * העובדה שגם בגיל 70 הוא נשאר ישראלי לכל דבר, בד"כ בגובה העיניים ועם מבחר ביטויים של הגשש החיוור * חיים סבן – האיש והאגדה: ראיון מיוחד ליום העצמאות עם מיכה קינן * בלעדי ל"שבוע ישראלי"
הזמן בעוכרינו. המזכירה מקפידה לציין שיש לנו שלושים דקות בדיוק. השעון מתקתק. אנחנו מתמקמים במהירות בחדר הישיבות הענק של חברת המדיה וההשקעות. הנוף המטריף של גבעות הוליווד והירוק העז נשקפים מחלונות הענק. הקירות מעוטרים בתמונות מההיסטוריה של אימפרית חיים סבן. לתוך החדר נכנס בנמרצות גבר מוצק ומקורז. אנרגטי, שמור היטב, ללא רמז לשבעים שנות חייו. אנחנו מוכנים והוא ללא הקדמות מיותרות אומר :"יאללה מיכה, שוט. סע אוטוסטארדה" .
מאלכסנדריה לחצור הגלגילית עם מצב חשבון של 3.4 מיליארד דולרים, ומקום 104 ברשימת עשירי ארה"ב, איש העסקים הישראלי-אמריקאי חיים סבן כבר מזמן השאיר מאחור את הילדות הקשה בישראל. סבן הוא אחד מסיפורי הסינדרלה המדהימים שייצר המשק הישראלי בעשורים האחרונים. קשה למצוא טייקונים צבעוניים ממנו.
חיים סבן פותח: "ללא כל ספק חוסר כול והעוני של ילדותי היו הדירבון והדחף הבלתי נלאה להצלחה". סבן מגיע מכלום שבכלום לגדולות. מילדות לא כל כך נוחה באלכסנדריה. כשאבא ניסים זבן בחנות צעצועים שמשלים הכנסתו ברוכלות סידקית ועפרונות מדלת לדלת. "זה לא בדיוק מקצוע, אבל קצת פיתה על השולחן", נזכר סבן. "אבא היה איש של עקרונות ודרך חיים, למרות שהיה עני ולא כל כך מוצלח, הוא היה אומר לי 'אתה צריך ללכת ללמוד להיות עורך דין, אתה תהיה מצויין" .
העברית של סבן מעודכנת ומטובלת בסלנג גששי ומוגשת עם מבטא קליל, אבל שפתו עממית, יומיומית והוא נטול גינונים ודאווין של אחד מעשירי תבל החדשים, בעל תעוקת עודף מזומנים תמידית. אבל תמיד הוא עפוף יראת כבוד. אני שואל אותו מה הוא נחל מאביו, ניסים, והוא מספר לי על אדם שלמרות הקושי לפרנס את משפחת ניסים סבן היה אדם גאה. "הוא היה הבוס, אבל בהשראה של אמא, שהייתה מאחוריו בשקט בשקט", הוא מוסיף בחיוך.
אחרי קום מדינת ישראל, ניסים סבן הצטרף לארגון שעזר להבריח לישראל נערים ונערות ממצרים דרך איטליה ויוון. בסוף קיץ 57', חיים סבן בן ה-13, וכמה חודשים אחרי מבצע קדש, ועל רקע עסק הביש והאנטישמיות הגוברת, נסים סבן הרגיש שהטבעת סביבו מתהדקת והוא עלול להיעצר. משפחת סבן, יחד עם אלפים מיהודי מצרים, בעזרת הסוכנות, עם חמישים דולר בכיס, הפליגה ליוון, גרה בינתיים במלון מתפורר.
סבן: "למרות שאמא רצתה לעבור לצרפת שם היו לנו כבר כמה מכרים, החלטנו לעלות לישראל. בארץ העבירו אותנו לצריף חסר חלונות, בלי חשמל ומים, אבל עם עטלפים מעל הראש, בחצור הגלילית. "בגלל המצוקה והדוחק עברתי לפנימית בן שמן, ואחי אריה עבר לקיבוץ. אמא ישבה בבית ובכתה כל היום. אתה רואה על ההר חיילים סורים. יצאנו ממצרים והנה אנחנו ליד סוריה. חויה מלכדת מאוד, תקופה לא נעימה. משם עברנו לצריף בתחנה המרכזית".
"בבן שמן הייתי נער זר שלא ידע עברית. אנא אערף, שלא באשמתי הייתי באותה כיתה עם משה קצב וגם שמעון פרס להבדיל הבדלת שבת. למדנו ביום ועבדנו אחרי הצהריים. חלבתי פרות עבדתי בפלחה. הייתי בעיקר טרקטוריסט. אני זוכר שקמתי בשלוש וחצי לחלוב פרות ובשבע בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר. בן שמן נתן לי ביטחון שיהיה לי מה לאכול וגג מעל הראש. הסתדרתי מצויין, למדתי עברית מהר. היתה לי חברה פולניה, למדתי כמה מילים בפולני. הכל היה על הכיפק."
בבן שמן הוא היה שובב גדול, אבל מפוקס. היה לסבן חבר עם גיטרה שלימד אותו כמה אקורדים. סבן: "לא היה לי כסף לגיטרה, אללה ירחמו, להיות הבעלים של גיטרה אמיתית זה היה כמו חלום. לאט לאט למדתי לנגן". עד שיום אחד זרקו אותו מהפנימיה,
חיים :"האמת היא שזה לא היה אף עוול בכפי, לא הייתי אשם. שלחו אותי לרופא כי אמרתי שאני חולה הרגשתי על הפנים כסאח. הרופא אמר לי, 'אתה לא חולה אתה ארטיסט'. אמרתי לו: 'אתה לא רופא אתה סנדלר'. למחרת מישהו הכניס סכין לגלגלים של הג'יפ של הרופא ורשם לו על המכונית 'הרופא סנדלר'. אני אומר לך באמת שאני לא עשיתי את זה. מישהו במקריות עשה את זה "אמרו לי אתה עושה באלאגן, סאלאמת לך הביתה".
"עברתי לתל אביב שם היו הורי ולמדתי בתיכון 'לסל', גמרתי תיכון והתגייסתי לגולני. הייתה לי בעיה בריאותית והעבירו אותי לשלישות. רציתי לעזור בפרנסת המשפחה וחיפשתי דרך. כך נוצרה להקת האריות סבן: "אתה רוצה לשמוע סיפור קצר? כשהייתי בשלישות הייתי הולך לבריכת 'גלי גיל' ברמת גן בימי שני ורביעי הייתה מופיעה להקה, אבל לא היה שם כלב. הלכתי לבעל הבית ואמרתי לו 'זה להקה זה?', אין אנשים,אין כלום! ,אני אביא לך להקה 'צ'ופר' דבש. אני מפציץ את הבריכה. "הוא אומר לי אחלה, בוא תראה לי את הלהקה שלך נשטוף את האוזן. אבל לי אין להקה ואין נעליים. מאיפה יש לי להקה? אז הלכתי לחבר שעובד בחנות לציוד מוזיקה ושאלתי אותו אם הוא מכיר איזה להקה שתופיע בשבילי בבריכה. ההוא אומר לי 'אני לא מכיר להקה אבל יש שני אחים בדיזנגוף שכל פעם שאני עובר ליד הבית שלהם אני שומע אותם שרים שירים של החיפושיות. אני אומר לו איפה? הוא אומר תלך ליד נורדאו שם הם גרים תשמע את המוזיקה ותעלה אליהם. אז כך עשיתי אני הולך בדיזנגוף ופתאום שומע, בר מינן, אותם שרים כמו מלאכים לא חיפושיות, אלו היו האחים אגרנטי".
חיימון ("שהוא שר הוא נשמע כמו פול מקרטני ,הוא היה פשוט קנון') ושוקי אלגרנטי היו שני אחים מוכשרים שרופים על רוקנרול. הם העריצו את ביטלס, אלביס, קליף, ריצ'ארד הקטן וג'רי לי לואיס, למדו לנגן, והקימו להקות והתחילו להופיע ביפו באיזה מרתף. כשעשו חזרות בבית, השכנים מרחוב דיזנגוף היו עומדים מתחת למרפסת ומתמכרים לצלילי הגיטרה החשמלית. חיים עלה לקומה שניה דפק בדלת. הוא לחץ את ידיהם של שני האחים, הציג את עצמו כאמרגן, והציע לסדר להם שתי הופעות בשבוע בבריכת "גלי גיל" ברמת גן. הם, בתגובה, צירפו אותו להרכב החדש שגיבשו, "האריות" שמו, ולימדו אותו לנגן בגיטרה בס ולהצטרף בקולות רקע. לימים, בהופעה חגיגית במיוחד, בגן הוואי, מול עובדי חברת חשמל, חיממו "האריות" את הלהקה הכי מצליחה בארץ, שלישיית גשר הירקון". להקה הלכה, זמרת באה, ופליקס אוחנה אפילו נתן להם להופיע במועדון "המרתף" שבבעלותו. החיים של משפחת אלגרנטי, לעומת זאת, לא ממש השתנו.
חיימון ממשיך להופיע במועדונים ובבתי מלון עד היום ומבצע את אותם להיטים אהובים שכולנו גדלנו עליהם. בינתיים סבן נטש את הבס לטובת תפקידו כאמרגן, ולקראת סוף העשור סידר להם 'גיג' בלונדון. זו היתה הגשמת החלום באותם ימים של לונדון של הביטלס והסטונז, 'האריות' יקליטו את הלהיט "אהבתנו היא דבר צומח", אבל חזרו לארץ דקה לפני פריצת הדרך הגדולה. סבן המשיך לגשש ולדחוף, הוא רצה להקים את הסופר-בנד המקומי. הוא מצליח לגייס את הזמר דני שושן ולהפוך את "האריות' ללהקת הרוק המובילה בישראל, עם מאות הופעות במועדוני רמלה, בת ים, יפו ודרום תל אביב.
סבן המשיך ויעמיק את מוערובתו בשוק הבידור הישראלי, הוא מחבר בין הצ'רצ'ילים לאריק איינשטיין ( באלבום הזהב "שבלול"), ובתוך כל זה חתם הסכם שותפות עם יהודה טלית (איתו יש לו מערכת יחסים חברית ועסקית עד היום) בחברת האמרגנות "טלית סבן" שהפיקה פסטיבלי שירי הילדים, כל חנוכה בהיכל התרבות, בתחילת שנות ה-70. סבן: "ב-1975 הכרתי את מייק ברנט זכרונו לברכה והצגתי לו את נועם קניאל, ילד הפלא, 'חוזליטו' כחול לבן". אחרי שחתם חוזה עם קניאל, החליט סבן לנסות את מזלו בצרפת, בתחום המוזיקה. הוא הקים חברת תקליטים, הלחין פסקולים לסדרות טלוויזיה, ועבד עם זוכת האירוויזיון אן מארי דוד והצמד הישראלי שוקי (שוקי לוי, שלימים יקימו יחד את 'סבן אנטרטינמנט') ואביבה. זה היה רק עניין של זמן עד שיעקור למקום שבו נמצא הכסף הגדול באמת – ארה"ב. המזליקו של פאוור ריינג'רס סבן: "שוקי (לוי) החליט לעבור בעקבות אהבתו לאמריקה, בהתחלה לניו יורק ואח"כ לאל-איי. הוא התמקם בדירת פנטהאוז בדוהיני, בוורלי הילס, ושלח לי מכתבים שאצטרף אליו כי שם יש הזדמנויות והזהב זורם ברחובות".

בסוף העשור הרביעי לחייו סבן נוחת באל־איי, בתחילה שכר סבן בית מדליק על גבעות הוליווד ב'מאונט אולימפוס'. נוסע במכונית קבריול, נהנה ממנעמי עיר הסרטים. יחד עם שוקי לוי הם הקימו אולפנים צנועים בוואלי, שבהם הוקלטה מוזיקה לסדרות טלוויזיה, בראשות המוזיקאי המוכשר רון קינן שלקח על עצמו את ניהול המוזיקלי ופינה זמן לחיים סבן לעשות 'שלאפ' מכירות לסדרות האנימציה שהחלו להפיק. לראשונה קראו, אם אתם זוכרים, "קיד וידאו". ואחריה תגיע גם "אקס מן", ועוד. בשלב מסויים סבן מתחיל לעשות עסקים ביפן ומבסס לא מעט מהרפרטואר על סדרות שהופקו בארץ השמש העולה. יום אחד שבתה את עינו בתערוכת סרטי ילדים סידרה מוזרה לכאורה, שאותה רכש בחצי מיליון דולר בלבד, שם הסידרה: "מייטי מורפין פאואר ריינג'רס". סבן: "הייתי בטוח שיש לי הצלחה כבירה ביד, מה זה נדלקתי עליה, אבל כשבאתי להציע אותה בהוליווד לכל הסטודיוז קיבלתי תגובות קרירות בלשון ההמעטה. אמרו לי 'מה הזבל הזה, לא מעונינים'. וככה המשכתי לסחוב את הסידרה מדלת לדלת במשך שמונה שנים אבל לא נכנעתי. שוקי ואני הלחנו לזה מוזיקה חדשה ושיפרנו את הסיפור שיתאים לילדים האמריקאים.
אחרי שמונה שנים כשכבר התחלנו להתייאש יום אחד פגשתי את נשיאת 'פוקס קידס', השייכת לרופורט מורדוך והיא דווקא נדלקה על זה. הם התחילו לשדר את זה בבלוק של הילדים בשבתות בבוקר. הסידרה הפכה להצלחה בל תתואר. ילדים רצו עוד ועוד ועמדו בתור בחנויות הצעצועים להיות הראשונים לרכוש את הדמויות והלוחמים". עונה רדפה עונה, ופאוור ריינג'רס הפך לסידרת הילדים עם הרייטינג הגבוה ביותר בטלויזיה. סבן כבר לא היה מהגר מאירופה אלא ביג שוט אמיתי, הבעלים של "סבן אנטרטיימנט", שעסוק במרצ'נדייס ועושה עסקים עם רופרט מרדוק, שותפו ל"פוקס קידס נטוורק", שתרכוש ב-1997 את חברת הכבלים הענקית "פוקס פמילי". כשאומרים "כסף נדבק לכסף" – מדברים בדיוק על זה.
השותפות התרחבה והלכה ויצרה אלפי סרטי ילדים ומשפחה וגילגלה יותר ממיליארד דולר לשנה. ממשרדים צנועים בוואלי הוא מעביר את כל האימפריה לווסטווד, סמוך לבניין הפדרלי, ומקים שם סטודיו למוזיקה אדיר בראשותו של רון קינן וחדרי עריכה ופוסט פרודקשן, מאות משרדי שייווק והנהלה והיד נטויה. סבן נזכר: "באותה תקופה היה פונה אלי נשיא דיסני מייקל אייזנר בכל הזדמנות ומציע לקנות את החברה. בהתחלה חשבתי שהוא התחרפן אבל לאט לאט הוא שכנעה אותי שדיסני הגדולה תביא את החברה שלנו לגבהים בל ישוערו". היום, ליכולת של סבן לממש נכסים ולגרוף ממון רב כבר יצא שם. אבל אז בשלהי 2001 זו היתה הסנונית הראשונה.
סבן החליט למכור את מערך חברות הטלוויזיה שאותם פיתח ובהם היה מעורב, ובראשם "פאואר ריינג'רס", לתאגיד דיסני, תמורת הסכום הדימיוני של 5.3 מיליארד דולר, במסגרת עסקה זו הוא שילשל לכיסו 1.7 מיליארד במזומן, "קש מאני" הוא אומר. ועכשיו: סבן קפיטל גרופ פתאום, סבן הצנוע, זה שכמעט הפך להומלס בתל אביב, נהיה בלי ששמנו לב, טייקון בינלאומי, אבל מחוסר עבודה. סבן: "ישבנו, אני ואדם צ'סנוף (יד ימינו האגדי) וניסינו לטקס עצה – מה עושים עם כל הזמן שלנו וכל הכסף בקופה". החלטנו להקים תאגיד 'סבן קפיטל גרופ'". וכאן, לקשיי הבנה ביננו, סבן החליט לעלות את המטוס שלו (שכבר חימם מנועים מחדש) על מסלול ההמראה, שזה שמור לשחקנים הגדולים באמת.הוא פצח בשופינג אדיר וחיפש חברות במדיה שאפר לעשות עליהן 'סיבוב'. הוא קנה ערוצי טלוויזיה בגרמניה, רכש עם שותפים את רשת "יוניוויז'ן "הספרדית (ב-12 מיליארד דולר), נכנס לחברת התקשורת הבכירה באינדונזיה ולא דילג גם על ישראל. במאי 2005 השתלטה קבוצת סבן־אייפקס־ארקין על "בזק" תמורת 4.2 מיליארד שקלים, רק כדי למכור כעבור קצת יותר מארבע שנים לשאול אלוביץ', קצת יותר מ-30% ממניות החברה ב-7 מיליארד שקלים (לפי החישובים, הרוויחו ראשי הקבוצה כ-5 מיליארד שקלים באותה תקופה; סבן עצמו גרף 2.2 מיליארד.) במקביל, הספיק לרכוש, תמורת 12 מיליון דולר, כסף קטן בשבילו, 22% ממניות השליטה בזכיינית ערוץ 2, קשת, והרוויח עליהן מאות אחוזים בעוד סיבוב מבריק בשוק התקשורת הישראלי, היה מעורב הן ב"הוט" והן ב"יס", ואשתקד השתלט על "פרטנר", כשקנה מאילן בן דב כשליש ממניות החברה. בימים אלו הוא מנפיק את יוניוויזן (ההערכות: ב-22 מיליארד דולר) ואף מקים מחדש את אימפרית 'סבן אנטרטינמנט' לאחר שרכש חזרה מדיסני את פאוור ריינג'רס.
סבן: "הבעיה עם דיסני שהם גדולים מדי, והיהלום שבכתר שלנו, שהיה 'פאואר ריינג'רס', לא זכה אצלם לתשומת לב מרכזית והרייטינג שלו ירד מאוד. הצעתי לקנות את זה בחזרה וסגרנו על שישים מיליון דולר". עוד סיבוב מוצלח ביהלומי הכתר של חיים סבן. היום שוקד סבן להקים את כל המערכת מחדש כולל סטודיוז שיתחרו בתעשיות סרטי הילדים 'ביג טיים'.
גם היום, סבן הוא יותר ישראלי מאמריקאי, רואה עצמו ישראלי לכל דבר. בכל יום שישי אפשר למצוא אותו חולש על הפרלמנט של שועי ועשירי הקהילה הישראלית במסעדת יוקרה איטלקית בבוורלי הילס, טוחנים את הפוליטיקה הישראלית והעולמית ובולסים ספגטיני במיץ עגבניות. הוא מתגורר עם אישתו ד"ר שריל סבן וארבעת ילדיהם (מהם שתי בנות מנישואיה הקודמים של שריל אשתו) בבוורלי פארק בלוס אנג'לס ושקוע עמוק בתוככי הפוליטיקה האמריקאית (ביל והילרי קלינטון הם מידידי המשפחה הטובים).
אני פונה לסבן ומבקש רשותו לשאול כמה שאלות "פוליטיות" לקראת סוף הראיון: "שאל בני, לך על זה אוטוסטרדה".
בהתחלת הדרך לא תמכת באובמה.
סבן:" כחבר קרוב מאוד של ביל והילארי, תמכתי באופן פומבי ואגרסיבי בריצתה של הילארי בפריימריז המפלגה הדמוקרטית. הפנמתי את ההפסד הצורב שלה לאובמה המועמד שסחף את כל המדינה. אחר כך היתה לי פגישה אישית עם אובמה בחדר הסגלגל ומאז ההתחלתי לתמוך בו".
מה אומר הנשיא על המצב?
"באופן כללי זו סמטוכה לא קטנה. אני לא חושב שאובמה לחוץ מכלום. הוא לא מסתכל על סקרים, זה לא מעניין אותו. זו הקדנציה השנייה שלו, הוא לא רץ לעוד בחירות. הוא עכשיו משחק במגרש של ההיסטוריה אז בטוח שהוא חושב על הדברים הגדולים, על זה שיש לו פרס נובל לשלום והוא רוצה להצדיק אות והוא אומר, 'אני עושה רק מה שאני חושב שטוב לאמריקה'. "בגלל זה הוא גם עושה דברים שהשמאל מאוד כועס עליהם. מדיניות החיסולים שלו, למשל, מכניסה אותו להרבה צרות. הבנאדם חיסל בשנה אחת יותר מחבלים מג'ורג' בוש בשמונה שנים. מי שאומר שאין לו ביצים הוא אידיוט".
אבל ההסכם עם איראן רע לעולם ולישראל, לא?
סבן: "נתניהו עשה בחוכמה כשדאג להשאיר את הנושא האיראני על סדר היום באופן אגרסיבי. הוא אחראי על ביטחון המדינה ומרגיש אחריות עליונה מול המטורפים בטהרן. אני חושב שאובמה לגמרי מבין את זה. ההסכם הזה – ואני בטוח שביבי יודע הרבה יותר ממני – הוא רק צעד ראשון. מצד אחד, בסוף עשר השנים האלה אסור שיהיה להם יותר אורניום מועשר ממה שיש להם היום, וזה נשמע לי כמו דיל לא רע. מצד שני, העובדה שיש להם גושפנקה עכשיו להמשיך להעשיר, היא בוודאי מדאיגה. השאלה היא מהו הצעד הבא. אם ההסכם הזה חתום ונעול, ישראל צריכה להתפקס על המשך הדרך ועל ההסכם הסופי. כל הצעקות לא יעזרו עכשיו, צריך לעבוד בחוכמה. אם ההסכם הסופי ייתן לישראל שקט מוחלט, הללויה. אבל גם אם לא, צריך לראות מה בדיוק הוא כן ייתן. הרי איראן היא לא המדינה היחידה שרוצה ויכולה להשיג פצצת אטום, או שכבר יש לה".
