הבוגרים ישנו באוהלים והכינו את השטח. הצעירים נהנו מיום מיוחד בטבע ועחליה בסולם הדרגות. חוויות מ"יום הצופה" של שבט חן ושבט הראל * מאת נועם אביב וסיון פורת
אז איך נראה יום ראשון טיפוסי של ילד בלוס אנג'לס? שוטטות במול? מול מסך הטלוויזיה? עמוק בתוך המחשב? או אולי בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית עם הפלייסטיישן? זה לא הסיפור של חניכי ומדריכי תנועת הצופים בלוס אנגלס!…
ביום ראשון האחרון יצאו חניכי ומדריכי שבט חן ושבט הראל למחנה הס קרמר, הממוקם במבואות הצפוניים של מאליבו, ליום שלם של טבע…
יום צופה, כשמו כן הוא – חגיגה של צופיות. ומה זו צופיות אתם שואלים? זה לבנות לעצמך מחנה, להכין פיצה בתנור שבנית בעצמך, ללמוד קשרים, כפיתות ולגלות כמה זה כיף לצאת מהבית, לנשום טבע, להתלכלך וכל זה עם החברים והמדריכים המדהימים מהצופים.
החניכים משני השבטים עברו יום של התנסויות מדהימות: בישול צופי, בנייה מהירה, ותחנות של ספארי צופיות שבהם הקבוצות התמודדו עם משימות שדרשו מהן הרבה שיתוף פעולה, עזרה הדדית ומחשבה מחוץ לקופסא.
חברי השכבה הבוגרת של שני השבטים, שבט הראל (בעיר) ושבט חן (בוואלי) הגיעו יום לפני כולם, ליום הישרדות שכלל שינה באוהלים, בישול בטבע והתארגנויות אחרונות לכבוד בואם של החניכים הצעירים.
השיא היה בטקס הסיום: כל שכבה עברה "מבחן" כדי לקבל את הדרגה החדשה – קפיצה מעל נחש אש, הליכת זיקית, נפילה מגובה לידיים של החברים הם רק חלק מהאתגרים שהחניכים התמודדו איתם.
פשוט מרגש לראות את שבט חן ושבט הראל מתאחדים למען חיזוק הצופיות והאהבה לישראל.
ואנחנו כבר לא יכולים לחכות למפעלים הבאים: מחנה קיץ של כל שבטי החוף המערבי, שיכלול ימים של לינה בטבע ופעילות אתגרית; ומחנה צבבה בישראל – מחנה קיץ ביחד עם חברי תנועת הצופים בישראל.
