ארבעת הטילים ששוגרו ביום חמישי לעבר ישראל הבהירו מהי האלטרנטיבה לחזון השלום שהביא עמו הנשיא אובמה * ביום שישי זכתה האלטרנטיבה האלימה הזו לדחיפה משמעותית * פרשנות מאת אריאל בלומנטל
חמאס צהל על כך שראש ממשלת טורקיה ארדואן קיבל סוף סוף את ההתנצלות שלו, וקרא לזה ניצחון – ובצדק: המהלך לחילוץ שלטון החמאס בעזה אותו החל הארגון האיסלמיסטי הטורקי IHH לפני שלוש שנים, הסתיים ביום שישי שעבר בנצחונם המוראלי. קיצוני IHH על ספון המאוי מרמרה עדיין מתוארים פעמים רבות כ"נושאי סיוע הומניטרי" ו"פעילי שלום" – תאורים בלתי הולמים בעליל, (כפי שניתן לראות בוידאו שהפקתי עם ידידי גיא רוס).
לא היתה זו התקפת קומנדו חסרת-רסן על פעילי שלום תמימים בחפוש אחר צדק. זו היתה התקפת כדורי צבע על פנאטים שחפשו אלימות קדושה, כמו בריונים, מפמפמים זה את זה בסיסמאות דתיות. "פעילי שלום" אלה, אבירי החמאס, מעולם לא חיפשו שלום. וביום חמישי, בבתיהם בטורקיה, הם שמחו לשמוע שטילים שוב עפים מעזה. אלה האנשים שזוכים עכשיו בהתנצלות.
מעבר לכוונות הזדון והאידאולוגיה ישנו נושא השייכות. האחים המוסלמים, שבזמן המשט לפני שלוש שנים היו אנונימיים, הפכו כיום לידועים לקוראי החדשות בעולם כולו. משמעויות הקשרים של ה-IHH עם האחים, לפיכך, ברורות. דו"ח של המרכז הירושלמי לעניני צבור ומדינה מצא שה-IHH "היה חלק אינטגרלי של רשת האחים המוסלמים בטורקיה", כמו כו "מאז 2006 טורקיה הפכה למרכז חדש של תנועת האחים המוסלמים העולמית, כששלטון החמאס בעזה מתפקד כציר המרכזי בפעילות זו." המשט היה מהלך בין בעלי ברית סונים, סניפי האחים המוסלמים. התרוץ הקלוש של ה"סיוע ההומניטרי", שעדיין מחזיק לא רע, היה מיועד רק לאלה הטפשים מספיק להאמין בו.
ארדואן לא הסס להטיל את מלוא כובד משקלו מאחרי ה-IHH ואף להפקידו שם במשך שלוש שנים. ראש הממשלה ומפלגת הצדק והפתוח שלו, שקיבלה בשנה שעברה את חאלד משעל בקריאות "הלאה ישראל!" קצובות, הם תומכי האחים המוסלמים אם לא אחים בעצמם. ההשלכות על עמדותיו של ארדואן ברורות.
ארדואן לא חושב שהחמאס הוא ארגון טרור, אבל קורא לישראל "מדינת טרור". הוא מתעלם מאלימות החמאס לחלוטין ומאשים את ישראל ברצח-עם בעזה, בזמן שהוא עצמו, באופן אירוני להחריד, מתמודד עם בעיה דומה מול ה-PKK הכורדי – ובמידה לא מועטה של פראות.
לאמר על ארדואן שהוא "מתווך בלתי-אוביקטיבי" עושה לו צדק. ב-1998 הוא אמר: "דמות היהודים אינה שונה מדמותם של הנאצים". ב-2011 הוא הבטיח בפגישת שרי חוץ ערבים ש"ישראל מוכרחה לשלם מחיר על תוקפנותה ופשעיה." הוא האשים את ישראל באוזני הפרלמנט שלו בטהור אתני. הוא אמר שישראל "אכזרית באופן בלתי מתקבל על הדעת" ושהיא "מתחבאת מאחרי השואה הנאצית". מוטיבים אנטישמיים קלאסיים? בבקשה: "המדיה העולמית נמצאת תחת שליטת ישראל", "בכל מקום בו היהודים מתיישבים – הם עושים כסף." על גבול הביזארי? יש גם יש: בצעירותו ב-1974 ארדואן כתב, ביים ושיחק במחזה "מסקומיה" על קונספירציה עולמית של הבונים החופשיים, הקומוניסטים והיהודים.
ולבסוף, רק לפני שלושה שבועות הוא אמר במסיבת עתונאים בוינה שהציונות היא פשע נגד האנושות. חוצפה: מילים אלה מפיו של ראש ממשלת טורקיה, שהלאומיות שלה גבתה קורבנות ארמנים, יוונים וכורדים רבים מספור. זה האיש שזוכה עכשיו להתנצלות…? קרבות-התנצלות, כך מתברר, הן סיפור חד-סטרי: הפרובוקטור דורש – הפרובוקטור מקבל.
הפרשנית רובין רייט צדקה בתכנית "Left Right & Center" ביום שישי כשאמרה שההתנצלות היתה "הדבר החשוב ביותר שיצא מבקור אובמה". ההכרח הדיפלומטי לאור התוהו-ובוהו הסורי, גישה למתקני נאט"ו בטורקיה ובטול התביעות הנצלניות נגד קציני צה"ל הם קצה הקרחון של היתרונות המידיים הנובעים מהמהלך. כפי שאמר הסנדק: זוהי הצעה שאי אפשר לסרב לה.
ואכן, זו היתה התנצלות מלאכותית, תוצאה של סחטנות. הישראלים אינם מאמינים בה, ראש ממשלתם סעד מנת צפרדעים טרם השיחה. ראש הממשלה הטורקי ישתלח שוב, ובקרוב, כי זו דרכו, זו אמונתו. שמעתי "פיוס"? ארדואן מיהר להרגיע ביום שבת, בשפת עימות ובוז שהעולם הפסיק זה מכבר לזהות.
ההשלכות המוסריות כבדות. אם אני איסלמיסט בכל מקום בעולם – אני משגר משט חדש מחר בבוקר. ובעיני שאר העולם, כוונות טובות ורעות, אידאולוגיות של שלום ואלימות, אפילו המושג "צדק" עצמו – הפכו ביום שישי לברורים פחות.
