איציק שומוף – דיבלופר בעל בניינים בדאון טאון לוס אנג'לס שהיקנו לו הערכה והוקרה ע"י רשויות העיר – מתאר את סיפור חייו בספר מרתק הנקרא: Dreams Don’t Die * המסר העיקרי שהוא מבקש להעביר: בדרך להצלחה צריך ללכת בדרך הישרה ולא לחפש קיצורי דרך * המלצת קריאה
איציק שומוף מוכר היטב בעיר כאחד מחברי הקהילה המצליחים והנדיבים, כפילנתרופ התורם למטרות רבות. אלו שצפו בסרט שהפיק ב- -2012, For the Love of Money, בכיכובם של יהודה לוי, ג'יימס קאן המנוח וענבר לביא – יכלו לקבל הצצה לפרק מסוים בחייו.
עכשיו, עם צאת ספרו הביוגרפי Dreams Don’t Die, יכולים הקוראים לצלול אל תוך סיפור חייו המלא שמתחיל עם הגעתו עם משפחתו ללוס אנג'לס מישראל שהיה נער בן 14 בלבד. הספר, הנקרא בנשימה עצורה, עוקב אחר המהגר הישראלי שבגיל 16 כבר נשר מהלימודים והתחיל לעבוד במסעדה שאחיו פתח. לאחר שחסך מספיק כסף ועם קצת עזרה מאביו, הוא פתח מסעדה משלו. עד שמלאו לו 18, הוא כבר פתח ומכר שלוש מסעדות ברווח כספי נכבד.
עם הרווחים הללו רכש שומוף מוסך בשם Star Auto Body על שדרות פיקו. היתה זו רכישת הנדל"ן הראשונה שלו אותה ביצע – 90 אלף דולר בשנת 1977. "תמיד התלהבתי ממכוניות ורציתי לפתוח מוסך משלי. בעל המקום היה יהודי מבוגר שאמר לי: 'אתן לך את העצה הטובה ביותר אי פעם: אם אתה יכול, תמיד תקנה, אל תשכיר. אני אתן לך מחיר טוב. וכך, בגיל 18 רכשתי את המקום" הוא מספר.
מאז חלפו שנים רבות. איציק הספיק להכיר במוסך את אשתו אלין, למכור את המוסך, ולהפוך לדיבלופר מצליח שרכש בניינים ישנים ומוזנחים בדאון טאון אל.איי והפך אותם לבנייני דירות. בראשית שנות ה-90 הוא רכש את הבניין הראשון שלו ברחוב ספרינג מספר 639 ולאחר מכן, רכש בניינים נוספים על הרחוב, בין הרחובות שמיני וחמישי. הוא דאג לשחזר ולשמר מבנים היסטוריים – רובם נבנו בין השנים 1900-1930, שיקם את חזית הארט-דקו שלהם, שדרג את המעליות וביצע בעצמו רנסנס לאזור שהיה ידוע עד אז לשמצה.
פרוייקטים נוספים בהם היה מעורב כוללים את מלון קינג אדוארד ומלון אלכסנדריה, שני מבנים היסטוריים יפהפיים בלב העיר התחתית.
מבחינות רבות, איציק הצליח להגשים את החלום האמריקאי במלואו, זה שכולם חולמים עליו כשהם מהגרים לארה"ב אבל לא כולם מצליחים להגשים. היום הוא אב לחמישה ילדים, סבא ל-12 נכדים ונע בין שני בתיו רחבי הידיים בבוורלי הילס ואגורה הילס, הוא מתכוון באמצעות בספר לחלוק את המסר שלו לכל אלו שרוצים להצליח ומעביר את המסר שאם רוצים להצליח, אי אפשר לקחת קיצורי דרך.
על גב הספר מופיע תקציר סיפורו: "זהו לא סיפור המהגרים האופייני שלך. זהו ספר הזכרונות של אדם שהיתה לו כל הזדמנות לנקוט בקיצורי דרך לא אתיים ולעתים קרובות, לא חוקיים, אך במקום זאת, בחר בדרך הפחות פופולרית – של יושרה. זהו סיפורו של בחור צעיר שהזיל את דמו, יזע ודמעותיו עבור העיר שאהב, ועשה טרנספורמציה לא רק לבניינים אלא בדרך גם בחיים עצמם – החל מאלו שלו.
"בני אדם באופן טבעי אוהבים כסף ולמה? כי זה נותן להם חיים יפים", מסביר איציק, "יש אנשים מסוימים שעושים הכל להרוויח כסף בדרכים לא חוקיות. הם דופקים וגונבים אחרים אך אינם מצליחים בסופו של דבר. אני חוויתי זאת עם חברים ובני משפחה שלי. אנחנו בסך הכל 200 בני משפחה הכוללים אחים, אחיות, בני דודים, אחיינים וכדו'. רובם, בערך 95% הינם אנשים טובים, שומרי חוק אנשי עסקים. יש ביניהם רופאים, מהנדסים, מדענים ועורכי דין. האחיינית שלי היא שופטת בישראל.
"אבל לרוע המזל יש בין 4-5% אחוז מביניהם, אולי 8-10 איש שהיו 'טראבל מייקרס', שודדי בנקים וסוחרי סמים. אני משתמש בדוגמה הזאת בספרי. תסתכלי איפה הם היום? הם רצו כסף מהיר, ליהנות מחייהם עכשיו ופעלו בדרכים לא חוקיות. כן הם הצליחו לבנות בתים בבוורלי הילס ובמקומות הכי טובים בישראל, אבל הם חיו את החיים הטובים רק לזמן קצר. הם סיימו בבתי סוהר או בבתי הקברות. כל המטרה של הספר הזה היא להגיד: תסתכלו, אני הגעתי מאותה משפחה ויכולתי לבחור גם בדרך אחרת – אבל בחרתי בדרך הישרה, והצלחתי".
אתה מקווה לתת לקוראים השראה?
"לגמרי. אני מנסה לתת השראה לצעירים שגם הם יכולים להצליח אם רק יבחרו בדרך הנכונה. תהיה ישר, בעל מוטיבציה, Go-Getter ותצליח להגשים את החלום האמריקאי".
יש משהו בצורת החינוך של הוריך בהשוואה לאותם קרובי משפחה שבחרו בדרך הלא ישרה?
"אני חושב שהדרך בה ההורים שלי חינכו אותנו לא היתה שונה מזו שההורים של בני הדודים שלי. הם היו אנשים ישרים, אבל ילדיהם בחרו להתעשר מהר, חיפשו קיצורי דרך ולכן סיימו את חייהם בצורה כזאת. אבל בעיקרון יש לחינוך בבית משקל חשוב. תמיד הסברתי לילדיי ולנכדיי: תהיו בעלי מוטיבציה, אוהבים, אכפתיים, אל תחשבו שתשבו בבית ולא תעשו מאום וההצלחה תגיע אליך, אתה צריך לעבוד על מנת להשיג את היעדים שלך:
אנשים בדרך כלל כותבים ספר ואחר כך עושים סרט המבוסס עליו, אתה עשית ההפך, למה בעצם?
"נכון. בהתחלה רציתי לכתוב ספר וחיפשתי מישהו שיעבוד איתי עליו. מצאו לי תסריטאים. מייקל מיקו וג'נה מטיסון כתבו את התסריט, מאוד אהבתי אותו ומצאתי עצמי עם הפקת סרט ענקית בתקציב של קרוב לחמישה מיליון דולר. הרבה אנשים ראו אותו בכל העולם, בישראל, אירופה, דרום אמריקה. עד היום אני מקבל טלפונים מאנשים שמספרים לי שצפו בו ואהבו אותו".
כ-12 שנים לאחר צאת הסרט, הוציא שומוף את ספרו הביוגרפי עליו עבד במשך שנה עם הסופר דון ייגר שברפרטואר שלו רשומים מספר ביוגרפיות אותן כתב בשיתוף פעולה עם ספורטאים מפורסמים. מאחר וייגר גר בשיקגו, רוב העבודה נערכה טלפונית עד לסיום הכתיבה.
איך נוצר השם לספר?
"לקחתי חברה שנתנה לי מספר רעיונות לשם אבל לא אהבתי אף אחד מהם, בדקה ה-90 באתי עם הרעיון שחלומות לא מתים. לכל אחד יש חלום ואתה יכול להגשים אותו אם תהיה בעל מוטיבציה, הגון וישר".
נתת לאשתך, לילדים או למישהו אחר לקרוא אותו לפני שהספר יצא לאור?
"לא. ביקשתי מכולם לחכות עד ליום החתימה על הספר כדי שיקראו אותו. אשתי היחידה שקראה את הספר ביום בו הוא יצא לאור".
רוב הנכדים שלך צעירים. מישהו מהם קרא אותו?
"הנכדה בת ה-11 שלי, קראה אותו ובמהלך הקריאה היא הייתה מתקשרת אלי ואומרת: וואו סבא, איזה סיפור!"
את הספר Dreams Don’t Die ניתן לרכוש בחנויות "בארנס אנד נובלס" ובאמזון אונליין.
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "אנחנו באמריקה"
