בסוף שבוע האחרון נערך ערב מיוחד עבור דודו זר – הוקרה על פועלו התרבותי לאורך חמישה עשורים. הערב היה במתכונת תוכנית הטלוויזיה "חיים שכאלה" ונערך במתחם W המפואר בוודלנד הילס.
דודו זר הוא זן נדיר שקורץ מחומר אנושי משובח, עבור רבים מהקהילה בלוס אנג'לס הוא הרבה יותר מדודו זר, בץ, שאבי, עוזה ונולי מ"פרפר נחמד"; הוא הרבה יותר מהאיש עם השפם והגיטרה; הוא יותר מאומן וחלק מעיצוב עולם התרבות הישראלי; דודו הוא חבר הוא משפחה. מהרגע שנחת באל.איי עם נילי זוגתו הוא הפך לחבר קהילה והתערבב בזכות אישיותו המיוחדת.
האירוע, שנערך לכ–50 מוזמנים בלבד, תוכנן לפרטי פרטים ונשמר בסוד מוחלט. על ההפקה כולה והנחיית האירוע ניצחה טליה פריאל ואולגה וקנין שקדה על הכנת המצגת. האורחים נבחרו בקפידה: בני משפחה, חברים קרובים, אנשי תרבות ודמויות משמעותיות בחייו של דודו בישראל וגם בקהילה הישראלית בלוס אנג'לס, שבה הוא אהוב ומוערך מאוד. וכולם שמרו על הסוד . תיכנון האירוע נוהל כמבצע צבאי מסווג והמוזמנים התבקשו לא לדבר ולא לברר מי עוד מוזמן, מי יהיה מה, או מי… "פשוט תגיעו בזמן ובלי שאלות בלי לדבר ובלי לברר" ציינה טליה פריאל בהזמנה וכך ההפתעה היתה גם לחברים שלא ידעו מי עוד נבחר לקחת חלק באירוע.
דודו ונילי, זוגתו, היו בטוחים שהם מגיעים לקחת חלק בחגיגות שנה לפתיחת דלתות מתחם המשרדים של החברים היקרים יהודית ודורון. כמו כולם גם הוא קיבל הזמנה לציון שנה למתחם. כשהגיע וראה להקה מנגנת בקבלת הפנים, הוא הופתע שלא ביקשו ממנו להצטרף עם הגיטרה, כפי שהוא רגיל לעשות. רק בהמשך התברר לו שהמעמד כולו נבנה עבורו ערב הוקרה מרגש על חייו ופועלו…
את הערב הפיקה והנחתה טליה, חברה קרובה של דודו ונילי, שהשקיעה מחשבה רבה בכל פרט. בפתח הערב אמרה לקהל: “יש כאן באולם שני אנשים שלא יודעים על מה באמת האירוע ואדם אחד שהאירוע הזה לכבודו”. ההתרגשות הייתה מיד מורגשת, ורבים מהחברים לא הצליחו להסתיר את הדמעות. פריאל שילבה במהלך הערב ברכות מוקלטות וכתובות מבני משפחה, חברים מהתעשייה, ביניהם מיקי קם, חני נחמיאס , מוצי אביב ועליזה אביב, עוזי פוקס עירית ענבי ועוד חברים מהתעשייה; וכן כאלו מתקופת הכפר הירוק, חברים אישיים ובני משפחה. גם פוליטיקאים הרימו ברכות בשידור וידאו: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה וקונסול ישראל בניו יורק אופיר אקוניס. פסיפס מרגש של אנשים שליוו את דודו בתחנות השונות של חייו.
אחד הרגעים המרגשים התרחש כבר בתחילת הערב, אז הוקרנה ברכה מוקלטת מאחיו של דודו, הזמר גידי זר, שבה סיפר כי לצערו אינו יכול להגיע. במשך כמה ימים הוחבא גידי כדי לשמור על הסוד ואז הוא נכנס לפתע בדלת האולם. הקהל כולו התרגש עד דמעות, ודודו ואחיו שלא נפגשו יותר משלוש שנים נפלו זה לזרועותיו של זה בחיבוק ארוך וכל החברים נחנקו מדמעות של התרגשות (גם כשאני כותבת את שורות אלו אי אפשר שלא להתרגש…). שני האחים, המקפידים לדבר בטלפון כל יום, שיתפו פעולה במשך שנים גם על הבמות ועיצבו את פס הקול התרבותי של מדינת ישראל, עוד מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. יחד הקימו משרד הפקות שהתרכז בהפקות ילדים – ”זר הפקות” – אחים שחולקים היסטוריה שמחוברים מבסיס טבורם נפגשו לחיבוק ארוך בהפתעה גמורה.
סיפור חייו של דודו מתחיל בירושלים, הוא נולד ב 1949 בן ראשון אחרי שלוש אחיות, (גידי הוא האח הצעיר יותר). דודו נולד למשפחה מוכרת ואוהבת, ואביו היה איש ציבור שכיהן כחבר כנסת. כבר בילדותו היה דודו מוקף באהבה משפחתית גדולה, ואופיו החם והחברתי ליווה אותו לאורך כל חייו. את דרכו האמנותית החל לאחר גיוסו לצה”ל, כאשר הצטרף ללהקת גייסות השריון, כזמר, גיטריסט ושחקן, הלהקה היתה אחת מהלהקות הצבאיות החשובות בישראל והיוותה קרש קפיצה לקריירה הבימתית לדודו כמו רבים מבני דורו, והיוותה בית ספר ראשון לבמה, למוזיקה ולהופעה מול קהל. שם התגלו כישרונו המוזיקלי, הקסם האישי שלו והיכולת המיוחדת שלו ליצור קשר בלתי אמצעי עם אנשים.
לאחר השירות הצבאי המשיך דודו לקריירה עשירה שכללה משחק, שירה, תיאטרון, הוא שיחק בעשרות של הצגות בין היתר ב"אלוף בצלות ואלוף שום", "המפוזר מכפר אז"ר", "המסע אל האי אולי", "הדבורה מאיה" ועוד הפקות טלוויזיה והופעות רבות. הוא הפך לאמן רב–תחומי, אך יותר מכל היה אדם שהביא איתו לבמה חום, אנושיות ואהבה אמיתית לקהל, דודו תמיד היה נגיש, איש שאפשר לפגוש ברחוב ולבקש חיבוק … אבק הכוכבים אף פעם לא הסתיר לו את הדרך .
בתחילת שנות השבעים לאחר שחרורו מצה"ל השתתף דודו זר במחזמר פורץ הדרך “אל תקרא לי שחור” הפקה מוזיקלית צבעונית וחדשנית, לזמנים ההם שם, הופיע על במה אחת עם הכישרונות הבולטים של התקופה, כמו עוזי פוקס, רותי נבון, אראלה בר לב ואחרים, ביסס דודו את מעמדו כזמר וכפרפורמר בעל נוכחות בימתית מיוחדת.
אבל אחרי הכל שירים, להקות, במות, טלויזיה, הפקות, דיבוב, סרטים – נכנסו שאבי, בץ ועוזה לחיינו עם דודו השפם והגיטרה והחל המסע המזוהה ביותר בחייו המקצועיים: השתתפותו במשך 24 שנים ב "פרפר נחמד" מורשת לדורות, המודל לילדות ישראלית.
דמותו של דודו, עם הגיטרה והחיוך המוכר, הפכה לסמל תרבות ישראלי. לצד הדמויות האהובות של התוכנית, הוא לא רק שר והופיע הוא היה חלק מתהליך חינוכי ותרבותי שלם. באמצעות מוזיקה, הומור וסיפורים הוא ליווה ילדים בשנותיהם הראשונות, לימד ערכים של חברות, הקשבה, סובלנות ואהבת השפה העברית, חגי ישראל ועוד ועוד, ערך מוסף שהפך לאבן יסוד בתרבות הישראלית. מעטים האמנים שזוכים לכך שילדים שגדלו עליהם ממשיכים שנים לאחר מכן לספר להם שהם היו חלק משמעותי מהילדות שלהם. דודו זר הוא בדיוק מסוג האמנים האלה.
לפני כ–13 שנים הגיע דודו ללוס אנג'לס בעקבות זוגתו, נילי. בעיר החדשה בנה לעצמו פרק חיים נוסף מהר מאוד הפך לחלק מהקהילה הישראלית המקומית, צבר חברים רבים, וחלקם הפכו עבורו למשפחה של ממש. גם בלוס אנג’לס המשיך להיות אותו דודו מוכר ואהוב אדם שמחבר בין אנשים, שמביא מוזיקה, שימחה וחום לכל מקום שאליו הוא מגיע.
בין האורחים בערב היה גם איש התקשורת יגאל רביד; טליה פריאל סיפרה על החברות האמיצה ביניהם ועל הזכות להפיק ערב המוקדש לאדם כה אהוב. הערב כלל קבלת פנים חגיגית עם קייטרינג מוקפד ובסיומו קינוחים, אך המתנה האמיתית הייתה הרגעים עצמם המפגשים, הזיכרונות, החיבוקים השירים והאהבה הגדולה שהקיפה את דודו.
זה לא היה רק ערב “חיים שכאלה”; זו הייתה מחווה מרגשת לאמן, לחבר ולאדם שהשפיע על התרבות הישראלית במשך יותר מחמישה עשורים. זכינו לא רק ליהנות מהיצירה שלו, אלא גם להכיר את האדם שמאחוריה. חבר יקר, איש של לב גדול, וחלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו בלוס אנג’לס.
נאחל לדודו בריאות, שמחה בלב ועוד שנים רבות של יצירה, חיוכים ורגעים יפים. שימשיך להאיר את הקהילה שלנו בקולו המיוחד, בכישרונו ובנוכחותו, כפי שעשה במשך כל כך הרבה שנים;, תודה על כל מה שנתת ועל כל מה שאתה ממשיך לתת!
