השאלה העיקרית שנשאלה לקראת פליי-אין 2026 היתה האם זה יהיה המשחק החשוב בקריירה של דני אבדיה. התשובה הפשוטה היתה כן. אבדיה, בזכות לוח משחקים שסידר לו שני מפגשים עם הקליפרס – קבוצה עם שני אלופי NBA (קוואי לנארד וברוק לופז), אחד מהם פעמיים MVP של סדרת גמר ושחקן גבולי לחמישייה הראשונה של העונה, ועוד אולסטאר ומגוון שחקני משנה מנוסים – קיבל שני משחקי פליי-אין לפני הפליי-אין, כדי לקבל שתי הזדמנויות לעלות לפלייאוף – וניצח בשניהם. בראשון, בחוץ, הוא סיים עם 28, 11 ו-8 לצד 2 איבודים בלבד. בשני בבית הוא קלע שיא קריירה לרבע ראשון וחתם עם 35 נקודות, כולל שלשה סוגרת עניין בפרצוף של קוואי. ובפעם השלישית? גלידה.
טורבו נתן ביום שלישי בערב הגדול בחייו כשהאורות סביבו היו הכי בוהקים. לילה ראשון של הפליי-אין, קווין הארלן על המיקרופון, הול אוף פיימרים יושבים באולפן ומנתחים כל מהלך. אולם עוין, קהל בטירוף, שיפוט לא עקבי, ודילון ברוקס שיכול להוציא סרוויס מכליו. לרגעים זה נראה שפניקס, קבוצה שכל העונה ידעה לשגע את היריבות שלה עם הרכבים נמוכים, ידיים זריזות והגנה אגרסיבית, משתלטת על המשחק. כאשר רויס אוניל הוותיק, עוד שחקן עם שנים ארוכות של ניסיון פלייאוף, חטף כדור על קו החצי וקלע שלשה שקבעה יתרון דו ספרתי ברבע האחרון, זה נראה שפורטלנד בדרך להתפרקות. על פי ESPN, לסאנס היו 95% סיכוי לנצח בשלב הזה.
היא לא התפרקה בעיקר בזכות אבדיה, שקלע את הנקודות הראשונות שלה ברבע האחרון בסל ועבירה קשים על ברוקס. פניקס עשתה הכל כדי להוציא לו את הכדור מהידיים בדקות האלה, הרביצה ושרטה, וזה עדיין לא עזר. כי אבדיה הוא אמנם שחקן קבוצתי מעל הכל – בכל ראיון הוא מפרגן לחברים כמה שיותר, בענווה אותנטית – אבל ברגע הזה הוא, וכולם סביבו, הבינו שזה הזמן שלו. בהתקפות האחרונות הוא סימן לכולם "תנו לי את הכדור וזוזו מהדרך". במגוון הטעיות, שינויי כיוון, פיזיות וכוח מתפרץ – בדיוק הדברים שכל כך לא שגרתי לראות משחקן 2.03 מטר – הוא זרק את השומרים האגרסיביים שלו הצידה כל הדרך לסל. ולעוד סל. ועוד אחד פלוס וואן, הקטגוריה בה הוביל את כל הליגה העונה. ולפלייאוף 2026. "הוא עושה הכל בשבילנו", סיכם ג'רו הולידיי, הול אוף פיימר עתידי ואחד משלושה שחקנים שזכו בשתי אליפויות מאז תחילת העשור. 41, 7 ו-12. עם ישראל High.
באבולוציית שלבי ההתפתחות של שחקן, אבדיה קפץ הלילה עוד מדרגה וסימן וי על עוד צ'קבוקס. להיות כוכב בקבוצה חלשה זה נחמד, כוכב בקבוצה בינונית – ופורטלנד קיבלה בסוכניות ההימורים את המקום ה-11 בלבד במערב, עם 35.5 ניצחונות חזויים ועם סיכוי קטן להגיע לפלייאוף – זה אחלה. אולסטאר בקבוצת מרכז טבלה זה יפה מאוד, אבל שחקן שרושם מספרים של אולסטאר וגם מוביל את הקבוצה שלו לפלייאוף? הופה, התקדמנו. זה כבר מעמד אחר לגמרי.
הבלייזרס עשו את המכה ועכשיו הם משחקים על House Money. הם מרוויחים חשיפה אדירה, מול חייזר מיוחד במינו, ויקטור וומבניאמה, שדוחף את עצמו לפרונט ומקבל גם דחיפה נאה מהליגה. והם עושים את זה עם טום דנדון הבעלים הדנדש שרואה הכל מקרוב; ובואו נדבר רגע על ספליטר, שיכול להיות שהרוויח בערב הזה את הסרת תגית ה"זמני" מתואר המאמן – כי אני לא יודע איפה מוצאים עכשיו מאמן אחר שיכול להיות מחובר כל כך לווייב של הקבוצה, וכי הוא העמיד את השחקנים הנכונים ביותר על המגרש ברגע החשוב ביותר.
סן אנטוניו פייבוריטית בענק. היא מגיעה לפלייאוף כאשר 25% משחקני הליגה שהשתתפו במשאל האנונימי של אתר The Athletic בחרו בה כאלופה – יותר מדנבר ובוסטון ביחד. יש לה שחקן שמשנה את הגיאומטריה של המגרש עם מוטת ידיים של 2.43 מטר, יש לה שחקנים שלקחו אליפויות, אבל היא גם מגיעה כאשר שלושה מהשחקנים החשובים ביותר שלה נמצאים בעונה השלישית (וומבניאמה), השנייה (סטפאן קאסל) והראשונה (דילן הארפר) בקריירה שלהם, והמאמן שלהם, מיץ' ג'ונסון, מעולם לא אימן בפלייאוף. לבלייזרס יש רק יתרון אחד בסדרה הזו: אין להם מה להפסיד. הם אוהבים את האורות הבוהקים, והם יקבלו אותם. המשחק הכי חשוב בקריירה של דני אבדיה מאחוריו, ועכשיו מגיעה גם הסדרה הכי חשובה. לרגע הזה חיכינו, לרגע הזה חיכה דני אבדיה, והנה – כמה כיף להגיד את זה – הנה הוא בא.
