דברי מזכיר המדינה מייק פומפיאו, בכנס מיוחד של הקהילה האיראנית בלוס אנג׳לס שנערך השבוע בספרייה ע״ש רונלד רייגן בסימי וואלי וגרר תגובות עולמיות • ארי בוסל היה שם כדי להאזין, להתרשם ולספר
כתב וצילם: ארי בוסל
שר החוץ של ארה״ב, הווה אומר מזכיר מחלקת המדינה, הוא האדם השני בחשיבותו באדמיניסטרציה הפדרלית (אין המדובר בסגן הנשיא שנמצא פעימת-לב אחת מהנשיא, או בדובר בית הנבחרים. בפועל, ניהול המדינה נתון בידי הנשיא ומדיניות החוץ כרגע בידי פומפיאו.)
מזה מספר שבועות, מחלקת המדינה הודיעה פעם אחר פעם על מסר של השר שיתרחש בספריה הנשיאותית של רונלד רייגן באזור סימי ואלי כאן בלוס אנג׳לס ביום ראשון ה-22 ביולי, 2018. שבוע מראש – האירוע היה מכור לחלוטין. הקהילה הפרסית היתה כמרקחה. כולם רצו להגיע, בציפיה להודעתו של פומפיאו. אחרי פגישת הנשיא עם מנהיג צפון קוריאה ואחריה עם פוטין, נראה היה שרעש אדמה נוסף מצפה לנו – הפעם עם איראן.
בלוס אנג׳לס רבתי מצויה קהילת ״גולי איראן״. כל כך הרבה פרסים הגיעו לכאן לאחר עלית חומייני לשלטון ב-1979, שהעיר מכונה בגנאי ״טהרנג׳לס.״ גולי אירן כוללים יהודים, מוסלמים, זורואסטריאנים, בהאים ומיעוטים אחרים. לנו, הצופים מהצד, הקהילה נראית מאוחדת, אך הדבר רחוק מלתאר את המציאות. חלקים השונים לא אוהבים זה את זה (אם לנקוט בלשון המעטה). יש כאלו המתנגדים למשטר בכל כח, ועוד חולמים על חזרת בית המלוכה של השאה לכנו (למרות שהם יודעים שהסיכויים לכך קלושים ביותר), ויש כאלו ה״מתנגדים״ למשטר מהשפה לחוץ, אך במעשיהם הם נראים ונשמעים נאמנים יותר לארץ מכורתם מאשר לארה״ב.
מבחינת הקהילה היהודית, באיראן חיים היום כעשרים אלף יהודים, עם בית כנסת וחנויות כשרות. הם רשאים לכאורה להכנס ולצאת מאיראן, ואינם מוחזקים כבני ערובה. לאחרונה, ביקרה אשתו של חבר עם שתי בנותיהם את הסבא והסבתא, אך אלו באים בימים, וכבר אינם רוצים לעזוב. לארה״ב כרגע לא ניתן (בשל האיסור של הנשיא טראמפ), ולארץ יהיה להם קשה מדי.
כמו הקהילה הישראלית או הרוסית, קהילת הפרסים כאן מנסה למצוא את עצמה ולהגדיר את עתידה. בעוד לישראלים יש את האופציה לחזור לישראל, והרוסים מכירים ויודעים כל דבר לסובב ולסבן את המערכת כאן לטובתם (ואין להם שום שאיפה שהיא לחזור לאמא-רוסיה או להגיע לישראל, דרכה רבים מהם הגיעו לכאן), אצל הפרסים יש בעיה: הם יודעים שנחתם הגולל על חזרתם. ילדיהם נולדו אחרי המהפכה וגדלו פה, והם לא יוכלו לחיות במדינה מוסלמית. דרך חזרה אין, אך אין זה מפחית את תקוותם שישתנו הדברים ויהיו כפי שהיה בעבר.
כך הם הגיעו, קהל גדול ורב, לשמוע את דבריו של מזכיר המדינה פומפיאו. האורח המכובד סיים את התיכון כאן בקליפורניה, סיים ראשון בכיתתו בווסט פוינט, היה עורך כתב העת המשפטי היוקרתי של הארוורד. ראש ה-CIA חבר קונגרס מקנזס ועתה מזכיר המדינה. עם הגעתו, הוא התקבל בעמידה ובמחיאות כפים סוערות. הקהל היה בסערת חושים, הנה כל חלומותיהם הולכים להתגשם, ארה״ב תצא למלחמה ותפיל את המשטר שגרם להם לשנות את חייהם לפני 40 שנים בדיוק. רק עוד יום או יומיים, והם כבר אורזים את כל רכושם וחוזרים לבתיהם בטהרן הבירה… שבועת אמונים לדגל, וכולם כאחד משתתפים בה: ״אני מתחייב לשמור אמונים לדגל של ארה״ב של אמריקה, ולרפובליקה עבורה הוא עומד, אומה אחת, תחת אלוהים, בלתי ניתנת לחלוקה, עם חופש וצדק לכל!״ מחיאות כפיים סוערות. הקהל משולהב, נכון מתמיד.
בדבריו, הזכיר פומפיאו שלושה אנשים בין הנוכחים, ובהם סוזן אזישדה, נשיאת הפדרציה הפ־רסית-אמריקאית-יהודית. כולנו צוהלים ומוחאים כפיים בהתלהבות. אנחנו אורחי הפדרציה, אורחיה האישיים של סוזן. פומפיאו משתמש בבמה ובשידור הישיר לספר לאיראנים על שידורים חדשים מארה״ב, 24/7, בפרסית. הוא מספר על ראשי איראן והמילארדים שהם צוברים בחשבונות פרטיים. הוא נוקב שמות, סכומים ודרכי השגת הכסף, משתמש בטיעון שהאירנים לא אוהבים לשמוע: שבעוד שהם סובלים, איראן משלמת ללוחמי החיזבאללה פי כמה וכמה ממה שהם משתכרים באיראן. את המנהיגים הדתיים באיראן הוא מכנה ״גברים קדושים צבועים״.
״לפעמים נדמה שהעולם הפך חסר רגישות לסמכותניות של המשטר מבית ולקמפיינים האלימים שלו בחו״ל, אבל העם האיראני הגאה לא ישתוק על ההתעללויות הרבות של ממשלתו״, אמר פומפאו, ״וגם ארה״ב תחת הנשיא טראמפ לא תשתוק.
על רקע המחאות האחרונות ו-40 שנה של משטר עריצות, יש לי מסר לעם באיראן: ארה״ב שומעת אתכם. ארה״ב תומכת בכם. ארה״ב אתכם״. פומפיאו מתחייב לעזור לאיראנים אם הם יעשו מעשה להחלץ מלפיתת החנק של העריצים המושחתים השולטים בהם עכשיו. אין זו ארה״ב שתילחם, זה תפקיד האיראנים.
דברי פומפיאו היו נאום מוכן מראש שהוא קרא. הוא התקשה לבטא את השמות, והיה מעט מאוד קשר עין ישיר עם הקהל. אחרי הנאום, מושל קליפורניה לשעבר, פיט ווילסון, שאל שתי שאלות שהוכנו מראש, ואז התפזר הקהל לארוחת ערב באולם תחת מטוס ״איר פורס 1״ מימיו של הנשיא רונלד רייגן. מקצת המכובדים יותר נועדו לארוחת פרטית עם פומפיאו.
950 אורחים הגיעו, מתוכם 300 היו מוזמני מחלקת המדינה, ו-650 כרטיסים נמכרו ב-85 דולר או ניתנו לחברי ותומכי הספריה הנשיאותית והקרן שמאחוריה. המקום מרשים ביותר. לשמוע את דברי פומפיאו היה מעניין; אך לראות את הפרסים, אלו שעדיין חולמים לחזור לארצם ולאלו שעושים הכל להביא למפלת המערב וארה״ב במיוחד, היה מרשים עוד יותר.
