בבת אחת חדרה אלומה אדומה לוהבת באש לתוך הסטודיו.סגי ארז,כמו זר פרחים אדום סגול,מבשרת את פריחת האביב,זורקת עין ירוקה חזקה ואחריה עוד אחת חורכת את כל המצוי סביבה. אני עומד משתומם עם זר סיגליות קשור בסרט,בוחן בחשש מקודש את הסערה המרוגשת על קירות הסטודיו.ציורים כמו של פעם,עוד לפני שנולדנו,מעלים באש אהבה את הכתלים.פירות גן עדן אסורים,נשמות גועשות,עטופות באדרות לבה וגעש.אומנות שנצרפה במשך אחד עשרה דורות בין אבני החלוקים של ירושלים העתיקה.בעיר קטנה וסגורה.מבעד החלונות הירוקים והחרכים הצרים ואבני ירושלים מסותתות עלידי סתתים קדמונים,היא מהלכת וגומעת את החלומות נדחסת בדורות על דורות של אבותיה ואמהותיה שהילכו ובאו בין הכתלים המזרחיים והקשתות והקימורים.זהו כור מחצבתה של הציירת הנהדרת שלנו,שקורא שמה סיגליה על שם סבתא מסתורית לבושת גלימה אדומה וסרט סגול בשערה השחור ועיניה הירוקות צרבו עשרות לבבות שבורים בעיר הקודש ושמעה יצא בין הרי יהודה של ימים עתיקים טרם קום המדינה,טרם כובשים זרים. כשסיגליה היתה בת 9 כבר ידעה בליבה פנימה,שירושלים הנצחית היא כלא אהבה וגעגועים למשהו גדול ותמיר בחוץ על הגלובוס הגדול.היא חייבת לעוף היא חייבת להרחיב את האופק. אבל איך? היא מצא את עצמהמציירת, ושכל הילדים שיחקו בחוץ בארבע אבנים וקלאס היא כבר ציירה וניסתה לעטוף ולהלביש את העולם בתלבושות חלומיות ומהודרות.
המסע יצא לדרך מיד לאחר שאכפה את בן זוגה ,והעמיסה את גוזליה.אחריה שרות צבאי סוער ולימודי אומנות בחיפה.הבדים והמכחולים נארזו בשקי יוטה והאניה הפליגה לאוטרכט שבהולנד,מולדת ציירים ידועה שהוציאה מקירבה את רמברנדט ואן ורמר וואו גוך וידידינו ברוך שפינוזה. בבית הספר הגבוהה לציור הושפעה שגי מאבות הציור המודרני.ספינת חייה צפרה שוב והפליגה לסקוטלנד,לסיים את התואר בביס לאומנות של גלזגו,כולל שלוש תערוכות יחיד מהוללות. אורזים מחדש, יבשת חדשה, הפעם USA Pittsburg ,שם המשיכה בלימודי אמנות באוניסרסיטת קרנגי מלון. מפיטסבורג לגלריות ב- Canada Toronto
בשנת 1986 המשפחה אורזת ברביעית, מחליפים חוף והפעם ל- לוס-אנגלס. ב Cal State Northridge שם סיימה את התואר השני Master in Fine Art.
לוס אנג'לס
אני ממשיך לשוטט בגלריה מעמיס על צלחתי צבעים ורגשות בעודה מספרת לי כי: "מלוס אנג'לס יצאתי למסעותי מסביב לעולם ,הדרך להודו, ליערות העד באמזונס ולמדבריות הסהרה בחצי כדור מערבי,בהולנד וצרפת וסקוטלנד ובחצי כדור מזרחי במאגרב ובאסיה הקטנה".
בסיכום מסעותיה היא הבינה כי אומנות יכולה לקשור בין תרבויות, עמים ובני אנוש, לכל אורך הדורות החל מאיש המערות השתמש האדם באומנות ככלי ביטוי לתרבותו, לתיאור סביבתו ורגשותיו. בתקופת האימפרסיוניזם בצרפת למשל, היופי שכן בתמונות. פריס השאננה חגגה ביצירה ביין ובסקס, צבעים ססגוניים השתוללו בחדוה כולל על גיוון של עלמות חן ערום וערווה. לעומתם האקספרסיוניזם הגרמני כמעט באותה תקופה התריס בצבעים קודרים ששקפו את הריאליות העגומה של גרמניה של לפני מלחמות העולם פסלים שחורים של עלמים ועלמות מושלמים ארים גזעיים וגזעניים.
-"מה הבדל מצאת בין כל בני אנוש שנתקלת בהם בחתחתי הדרך?" הקשיתי.
"דעתי חזקה כי אנו בני האנוש דומים בתכונותינו. אם זה האדם שחי בעיר או האדם שחי במדבר או יערות העד ללא כל התפאורות הססגוניות של העיר הסוענת. ההבדלים מתבטאים במסורת ובהרגלי חיים, אך בהויתינו אנו דומים. הרגישויות הטמונות באהבה נחוצות לכולנו".
והנה אני מתבונן באחת היצירות הנהדרות,היופי באומנות של סגי הינו חוסר בחוקים,אין לה מחסומים ומסגרות. היא עולם חופשי הרקום מפיסות שנרקמות בידיה ,ידי אמן בכפפות קסם ולט.
"מה את מבטאת בציוריך?" אני מתאמץ להבין .
"בציורי אני מנסה לבטא בסמליות את כל מה שחויתי במסעותי. את העוצמה השלווה והשלום. את הפחדים והיראה. בעבודותי אני מערבת חלום ומציאות אור וחושך. אני מציירת דמויות ועצמים יום יומיים ומלבישה אותם בצורה פנטסטית ודינמית המפרשת את נופי קיומינו. מעין שילוב של מציאות וחלום. אני יוצרת דמויות הנולדות מן האור ומתיתמות בחושך. ציירתי על נושאי טבע ויחסי אנוש ואת החיים כפי שהם נראים דרך מטרמורפוזה בלתי מוגדרת ופואטית."
"רוב הציורים שלך,מלאים בסימליות וברמזים תת הכרתיים,תני לנו ביאור?"
"בתמונותי הכל סמלי. הפרח סמל ליופי לאהבה ולשלום, הטבע שבתמונותי מסמל עוצמה גם לצבעים יש חלק בסימליות, האדומים הם צבעי תאוה, תשוקה או מלחמה. בכחולים לעומתם אני מתארת שלווה, רגיעה ושלום. בעבר יצרתי כאנרכיסטית ללא כל משמעת. היה לי אמון מוחלט שתת המודע ישקף בנאמנות את החלקים הבלתי ברורים אך החשובים של השקפתי ואישיותי, בתמונותי הידיים מסמלות מצב נפשי כדוגמא: יד קמוצה תראה כח, עצבות או חוסר מנוחה, לאומתם יד פרושה מראה על שלווה מנוחה ושלום. ציירתי דיוקנאות ושם שמתי את הדגש על העיניים, הרי העיניים הם החלון לנשמה, הם מראים את מה שבתוכה"
"אני דווקא מתרשם על חוסר שלווה,על סערת רגשות,על מלחמות פנימיות על מאבקי נפשות שסועות?"
.
"נכון ביותר,אנו תוצר של המאה העשרים החיים במאה העשרים ואחת, נעים "במסלול המהיר" שהוא ממאפיני תקופתנו, תקופה של שינויים מהירים ושבירת ערכים, למרות שבתוכנו אנו מנסים לחוות את השלווה ולחפש את העץ המצל שיאפשר לנו לנוח תחתיו וליהנות מרחש העלים ומהטבע מסביבנו".
"אני זוכר תקופה שציירת הרבה עירום, חוץ מאסתטיקה מה ניסית להראות?"
"עבדתי גם בעירום, העירום מסמל את נשמתנו העירומה, חסרת מחסומים והמוכנה להתמודד עם האמת העירומה, תנוחות הגוף של דמויותי משקפות תכונות שונות. אדם השוכב מכווץ הוא סגור ולעומתם אדם זקוף הינו אדם בטוח וגאה, אדם המזמין אליו את הבריות. את הדמויות האלה אני עוטפת בבדים מרככים. יתכן שאני מנסה להגן עליהם ולשמור עליהם מכל רע. לרכך את עירומם. כי זה קשה לעמוד עירומים ולהחשף לעולם החיצוני מבלי לעטוף את עצמנו בהגנות".
"היתה לך תקופה שבה היית מכורה לציורי התנ"ך, מה היה המניע?"
"ברור שכמו כל אמן עברתי תקופות שונות. אחד מאותם פרקים בחיי היה התנ"ך שנתן לי השראה לסדרת צייורים ורישומים שברובה נמכרה. באותה תקופה נאחזתי בתנ"ך המסורתי כעוגן למצוא בו איכויות של כוח ועומק. התנ"ך היה לי סיפור חובק עולם- המגיע למדרגות עליונות ביותר של הדרמה האנושית ואני ניסיתי לחוות את הסימליות הזו ולהביע את הרגשות בצורה ריאליסטית ביותר, כעת חזרתי לתנ"ך כמקור השראה אך מכיוון חדש, הפעם בצורה יותר מופשטת. העולם ניתן לנו במתנה, עולם מלא שפע ועוצמה.
אני עוטפת את העולם בבדים לשמור על קיומו. אני יוצרת השתקפוית. בהשתקפויות אני מנסה להראות את המציאות והאשליה. העולם אותו אנו רואים בעיניים עירומות הוא רק חלקיק ממה שבאמת ניתן לנו. לכן אני צריכים לשמור אותו בעטיפות אהבה והודיה, בינתיים עזבתי את הדמויות הריאליות, אך לא עזבתי את הרוחניות שהאדם מוצא בסביבתו מסביבו מצד אחד אני יכולה ליצור כאן פרשנות בעלת רוח חופשית והרפתקנות אותה אני רואה כחיונית ליצירה".
אני מנסה לחדור לעולמה ולעולמי עם מעט עזרה מכוונת למצוא את מקורות ההתבטאות הזאת,אולי ככה אצליח לשלות מתוכם את עולמי הפנימי.ציוריה כבר חובקים עולם והגיעו לדרגות עליונות של הבעה. יש בהם מין רקוד מופשט ורוחני הנוגע במציאות ואשליה, עולם דינמי שמשמש תצוגה אישית ותרבותית.
סגי מציירת כיום ,כמו האומנים הסוריאליסטיים, ומצליחה לברוח ולהבריח אותי לעולם האשליות והחלומות ובמקום לצייר את המציאות הכעורה, היא פנתה לתת הכרתה ומעלה רעיונות מעולמה הפנימי.
"איך משפיעה עליך מכורתך וארץ עצבוניך?"
.
"כמובן שכציירת ישראלית, כבת לארץ שחוותה מלחמות, כאב וכמיהה לשלום, אני מנסה דרך אומנותי ליצור אחוה, עם זה בין עמים או בין בני אנוש.
תמיד חלמתי לחבר את העולם עם אהבה ושלום דרך תמונותי, אני מוצאת שאני מצליחה לישם את חלומותי בסטודיו שלי,בסטודיו של אני עורכת כתות אומן בין לאומיות שבהן סטודנטים מכל העולם ביחד בחלל אחד, עם הבנה אהבה ואוירת אחדות בין לאומית. וכך אני מוצאת את עצמי סוגרת מעגלים מציגה ומלמדת בסטודיו בין-לאומי, מחברת לאומים רבים, כולם בסטודיו שלי ב- ,Sunnyvale ממלכה שמחה רגישה וצבעונית".
"מיהם כל הילדים החמודים שנכנסים ומתגעגעים עליך כל רגע?"
"הילדים בסטודיו הינם סיפור שונה ומיוחד, הם עולם ומלואו. לא איכפת להם מהיכן על כדור הארץ הגיעו הוריהם, הם מאוחדים בתמימות שלהם וביצירתיות. הם מזנקים לתמונה ללא פחד ומבלי מחשבות או חששות מה יאמרו אחרים. התנהגותם מחזקת אותי להמשיך ולצייר ללא הפחדים והעכבות שאנו המבוגרים אימצנו לעצמנו במשך השנים. אני מנסה לראות את העולם דרך עיניהם של הילדים, כפי ש'אניאס נין"
הסופרת כתבה בסיפרה ( The Diary of Anaïs Nin) "המשותף בין האומן והילד הוא ששניהם חיים בעולם שהוא פרי יצירתם".
"הנה אנחנו מגיעים לסוף הראיון,מה מתרחש בחייך עתה?"
"בשש עשרה השנים האחרונות אני מתגוררת עם בעלי בצפון קליפורניה, בעמק הסיליקון. ממשיכה ללמד דורות המשך בסטודיו ב- Sunnyvale וכמו כן אני ממשיכה לצייר ולהציג את יצירותי
אני מוצאת את האיזור מעניין ביותר תעשית ההי-טק מושכת אנשים מכל העולם, ושוב אני מוצאת שאני מחברת את כל שלמדתי במסעותי, תרבויות מסורות והרגלי חיים שונים כולם בתוך הסטודיו שלי.
במשך השנים הוצגו עבודותי בגלריות בישראל גלזגו לונדון טורונטו פיטסבורג סיאול (קוריאה) ולוס-אנגלס.
לאחר מספר תערוכות ב L.A. הנני מציגה כעת ב- Stanford Art Spaces http://cis.stanford.edu/~marigros/ כמו כן יוצגו עבודותי לכבוד פתיחת מישרדי ה- World Zionist Organization בחוף המערבי ולרגל חודש האישה הבין לאומי ניבחרתי כאומנית שעבודותיה יוצגו בפתיחה".
"אנא סכמי את מצבינו המורכב הן כישראלים והן כאזרחי העולם".
"אנו עומדים בחזית קשה של איומים מאויבינו, המנסים להשמיד אותנו. כישראלית קשה לעמוד ולהתבונן ולא להגיב. אינני פוליטיקאית ואין לי את הכוחות לפעול פיזית, אך יש לי את היכולת להגיב בתמונותי. ברצוני להגיד, תשמרו על עולמנו היפה "אם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
בהצלחה לכולנו סיגליה!!!