ראש ה-FBI, כריסטופר ריי, אמר ביום רביעי כי הסוכנות בניהולו מעריכה כי נגיף הקורונה דלף ממעבדה בסין. דבריו, בריאיון לרשת פוקס ניוז, הם אמירה פומבית ראשונה בנושא — ומתפרסמים בעקבות דיווח בתחילת השבוע לפיו שורת סוכנויות בקהילת המודיעין האמריקאית שותפים להערכה זו. ריי ציין כי ישנו מידע מסווג רב שהוא אינו יכול לחשוף בפומבי, באשר להערכתה של הבולשת.
"ה-FBI סבור כבר תקופה כי קרוב לוודאי שמקור המגפה הוא בתקרית שאירעה כפי הנראה במעבדה בווהאן", אמר ריי. לדבריו, הממשלה הסינית "עשתה ככל יכולתה כדי לשבש ולבלבל" את מאמציהן של ארה"ב ושל מדינות אחרות לקבל מידע נוסף על מקורו של הנגיף — שגבה את חייהם של יותר מ-6.8 מיליון בני אדם ברחבי העולם בשלוש השנים האחרונות. בארה"ב מתו מקורונה יותר מ-1.1 מיליון בני אדם מפרוץ המגפה.
שלשום אמר דובר הבית הלבן לביטחון לאומי, ג'ון קירבי, כי הממשל בוושינגטון טרם הגיע למסקנה חד־משמעית ולקונצנזוס באשר למקורו של נגיף הקורונה. ביום ראשון דיווח העיתון וול סטריט ג'ורנל כי משרד האנרגיה בארה"ב מעריך ברמת ודאות נמוכה כי מקור הנגיף הוא בדליפה ממעבדה בסין. בדיווח צוין כי להערכה זו שותפות ארבע סוכנויות מודיעין אמריקאיות וכן פאנל של מומחים בתחום.
דיווחים בשורת כלי תקשורת נוספים בארה"ב אישרו את דבר קיומה של ההערכה. בתגובה לפרסום בוול סטריט ג'ורנל, משרד החוץ של סין הפנה לדו"ח של שלוחת ארגון הבריאות העולמי (WHO) במדינה — לפיו מקור הנגיף אינו בדליפה ממעבדה, אלא ב"מקור טבעי".
מסקנות חד-משמעיות: "אין די הוכחות שהמסיכות משנות משהו. נקודה"
המחקר המדעי המקיף ביותר על התועלת שבשימוש במסיכות כאמצעי הגנה נגד מחלות מדבקות – כולל הקורונה – פורסם בשלהי ינואר. טום ג'פרסון, אפידמולוג מאוניברסיטת אוקספורד שעמד בראש צוות החוקרים, אומר שהמסקנות חד-משמעיות: "אין די הוכחות לכך שהמסיכות משנות משהו. נקודה". ומה לגבי מסיכות כמו N-95, המוצגות כמעניקות הגנה משופרת לעומת מסיכות הבד הרגילות? "שום הבדל שהוא", משיב ג'פרסון.
ברט סטיבנס, בעל טור בניו-יורק טיימס, מצטט שאלות נוספות שהוצגו לג'פרסון ואת תשובותיו. מה עם המחקרים ששכנעו את מקבלי ההחלטות לחייב עטיית מסיכות? "הם פעלו על בסיס מחקרים פגומים ובלתי הגיוניים שלא הסתמכו על בדיקות נרחבות". ומה עם השילוב בין מסיכות לבין אמצעי הגנה אחרים, כמו ניקוי הידיים וריחוק חברתי? "אין שום הוכחה שמשהו מזה יוצר הבדל".
האבחנות הללו אינן מצוצות מן האצבע, מציין סטיבנס. ג'פרסון ו-11 עמיתיו ערכו את המחקר עבור Cochrane, מלכ"ר בריטי הנחשב למוביל בעולם בניתוח מידע רפואי. המסקנה מבוססת על 78 מחקרים, כולל שישה בתקופת הקורונה, אשר כללו 610,872 משתתפים במדינות רבות. הן עולות בקנה אחד עם מה שניכר בארה"ב: מצב הקורונה במדינות שלא חייבו מסיכות לא היה גרוע מאשר באלו שחייבו לעטות אותן.
מנהלת המרכז לבקרת מחלות (CDC), רושל ולנסקי, העידה בחודש שעבר בקונגרס והציבה סימני שאלה מסביב למחקר זה, בשל העובדה שהוא כולל כאמור רק שישה מחקרים על הקורונה. היא הודיעה, כי ה-CDC לא ישנה את הנחיותיו – גישה המסבירה את חוסר האמון בו.
המשמעויות עמוקות עוד יותר. כאשר אנשים אומרים שהם "סומכים על המדע", הם יוצאים מתוך הנחה שהמדע הוא רציונלי, חסר פניות, פתוח למידע חדש ורגיש לדאגות וסיכונים שמחוצה לו. עוד הם מניחים שהמדענים ענווים, פתוחים לביקורת, כנים לגבי מה שאינם יודעים ומוכנים להודות בטעות. היצמדותו של ה-CDC לחובת המסיכות סותרת את כל ההנחות הללו, וכך הוא הופך את עצמו לסייען של תיאוריות קונספירציה ורופאי אליל.
מלכתחילה לא היה סיכוי שהציות לחובת המסיכות בארה"ב יתקרב ל-100%, או שהאמריקאים ירצו/יוכלו לעטות מסיכות בצורה שתפחית משמעותית את ההדבקה בקורונה. הדבר קשור חלקית להרגלים ולתרבות שלהם, חלקית למגבלות חוקתיות על כוחה של הממשלה, חלקית לטבע האנושי, חלקית להתנגשות בין המסיכות לבין צרכים חברתיים וכלכליים, וחלקית לאופן בו התפתח הנגיף. אבל תהא אשר תהא הסיבה – הדרישה הייתה מטופשת עד כדי סכנה, שכן היא יצרה תחושה מטעה של ביטחון ורשות לחזור לחיי שגרה.
יש עוד מסקנה אחת, מסיים סטיבנס. הצידוק האחרון למסיכות היה שאפילו אם אין הן מועילות – זוהי דרך זולה יחסית והנראית כיעילה לעשות משהו כנגד הנגיף בימים הראשונים של המגיפה. אבל "לעשות משהו" איננו מדע ולא אמור להיות מדיניות ציבורית. היה צריך להאזין לאנשים שהיו אמיצים די הצורך לומר זאת, לא להתייחס אליהם בבוז. הם מן הסתם לא יקבלו את ההתנצלות המגיעה להם, אך לכל הפחות ההוקעה צריכה להיפסק.
