מרכז עמותת Stand by Me משמש בית חם ואוהב לחולי סרטן ישראלים ולבני משפחותיהם בלוס אנג'לס * ראיון עם הנשיאה גילה מילשטיין
לפני שלוש שנים הגעתי לביקור במרכז עמותת "סטנד ביי מי" באנסינו, שנפתח זמן קצר קודם לכן. מבחוץ נראה המתחם כמו כל בית אחר בשכונה השקטה והמטופחת: בית חד־קומתי עם שער כניסה וחצר יפה. אך כשהדלת נפתחת מתגלה חלל רחב ידיים — סלון מרווח עם ספות נוחות, פינת ישיבה נוספת עם כורסאות צבעוניות בעלות משענת גבוהה וארון ספרים. גילה מילשטיין, נשיאת העמותה, הקימה את המרכז והפכה אותו לבית חם ואוהב המשמש מרכז לפעילות העמותה המעניקה תמיכה ושירותים לחולי סרטן ישראלים ולבני משפחותיהם בלוס אנג'לס. הפעילות כוללת כמעט כל דבר שהחולים זקוקים לו וכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש, מחזק את הבריאות ומקדם את ההחלמה. זהו הארגון היחיד שמתנהל בעברית על מנת להקל על החולים להתבטא בשפת האם.
פעילויות הארגון כוללות קבוצות תמיכה, פגישות עם פסיכולוגים, לייף־קואצ'ינג, הסעות לבתי חולים לטיפולים, ארוחות חמות, שיעורי יוגה רסטורטיבית שמעודדת הרפיה עמוקה ושחרור, מרגיעה ומאזנת את כל מערכות הגוף, במיוחד מערכת העצבים והמערכת החיסונית, וגם מדיטציה שיכולה להועיל בהתמודדות עם מצבי רוח, חרדה, דיכאון, ויסות חושי ורגשי ואיזון רגשי וגופני.במרכז גם מציעים סדנאות תרפיה, אמנות הזכוכית, הכנת ברכות אמנותיות לחגים, סריגה, בישול וסמינרים בנושאים מגוונים. כל השירותים ניתנים ללא עלות. אחת לחודש, מקיימים מפגש לארוחת בוקר לחולים ולמתנדבים כדי לצאת מהשגרה, לצחוק יחד, להחזיק ולחזק האחד את השני. לעיתים מגיעים חברי העמותה פשוט כדי לשבת בסלון, להנות מהשקט, לקרוא ספר, לקבל מסאז' מהכורסה שבפינה או להיפגש עם חברים.
יש משהו מיוחד מאוד בקהילה הישראלית בלוס אנג'לס — ישראלים התורמים בנדיבות ומתנדבים מסורים שרואים בעזרה לאחרים בקהילה שליחות אישית ומוסרית, ופועלים כדי לחזק את תחושת הערבות ההדדית והחיבור ביניהם. גילה מילשטיין היא אחת מהם. כפילנתרופית, מייסדת ונשיאת העמותה, היא לא חוסכת בזמן או כסף על מנת לדאוג לכך שהחולים ומשפחותיהם יקבלו את מיטב ומירב השירותים שהעמותה מציעה. נכון להיום, העמותה ומתנדביה מעניקים ליווי ותמיכה ל-55 משפחות. המשפחות מגיעות מרקעים מגוונים, ולא מדובר רק במי שנמצאים במצוקה כלכלית, אלא בכל מי שמחפש קהילה תומכת, ליווי וחיבוק אנושי בתקופה מאתגרת. מתנדבי העמותה מפנים זמן באופן קבוע לבקר את החולים בביתם ולעזור לילדים עם השיעורים כי אמם או אביהם חולים. יש מתנדבות שלקחו על עצמן לבשל ארוחות חמות עבור המשפחות בהתאם לצרכיהן הייחודיים וישנם אנשי מקצוע ופסיכולוגים שנותנים הרצאות או תמיכה אחד על אחד עבור אלו שקיבלו את הבשורה הקשה שהם חולים. ההתנדבות תורמת לא רק לחולים, אלא גם למתנדבים עצמם, שמפיקים ממנה תחושת משמעות, סיפוק וחיבור אנושי. באביב 2026 שבתי לבקר במרכז וישבתי לראיון עם גילה, הכוח המניע של העמותה הכל כך חשובה הזאת ובתיה לוי, יד ימינה בעמותה.
היום מגיעים אליכם יותר אנשים מבעבר, האם זה בגלל שיש יותר מודעות לקיום שלכם?
"בהחלט וגם בגלל שהם שומעים על מה שיש לנו להציע. למשל, עבור פציינטים רבים חשוב לקבל חוות דעת שניה, אבל זה עשוי להיות מאוד יקר. אנחנו משתפים פעולה עם ארגונים שונים שיש להם משאבים המאפשרים לחולים לקבל חוות דעת שניה ללא כל עלות, מה שמסייע להם להחליט לגבי המשך הטיפול. ברגע שאנשים חולים, הם לא יכולים לעבוד וברגע שאחד בבית נפגע, כל המשפחה סובלת מכך גם נפשית וגם כלכלית. העזרה שלנו מתבטאת בצורות שונות שחוסכות להם כספים רבים, מהסעות לבתי חולים ועד ארוחות חמות שהמתנדבים שלנו מספקים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם OBK – Our Big Kitchen שירות קייטרינג כשר שנמצא על פיקו רוברטסון. הם מכינים ארוחות חמות המיועדות לחולים וכל משפחה שזקוקה יכולה לקבל ארוחות על בסיס שבועי. ויש את מסעדת תל אביב שתורמת מספר מנות לחולים כל שבוע".
המתנדבים שלכם שומרים על קשר הדוק עם המשפחות, מה קורה עם זאת כשאחד החולים נפטר?
"למרבה הצער השנה איבדנו חולים רבים, אבל אנחנו ממשיכים לשמור על קשר ותומכים במשפחות גם לאחר מכן. יש לנו גם כאן קבוצת תמיכה עבור אלו שאיבדו את יקיריהם. אנו ממשיכים לשלוח ארוחות חמות, חלות ויין בימי שישי לפחות בשנה הראשונה או עד שהם אומרים לנו שזה מספיק. חולים שהחלימו ממשיכים לעמוד בקשר ומגיעים לכאן להתנדב. יש לנו שתי חולות שמעבירות הרצאות על האתגרים ודרכי התמודדות חיוביות".
"מבחינת המתנדבים, רחל מדר היא קבליסטית שמעבירה הרצאות שמעשירות ונותנות השראה וחוזק. הפסיכולוגית ד"ר סיגי כהן ממשיכה לטפל בחולים בשיחות בזום למרות שעזבה את העיר ותמיד כשאנו פונים אליה היא נענת בשמחה ואף נפגשת איתם אחד על אחד כשהיא מגיעה ללוס אנג'לס. יש רופאים ואנשי מקצוע שמעבירים הרצאות על נושאים הקשורים לחידושים והמצאות בתחום. ויש מדריכת שחיה נהדרת בשם צליל שמטפלת בחולים אחרי ניתוח ומעבירה שיעורים בביתה. יש עוד מתנדבים רבים שקצרה היריעה מלציין את כל שמותיהם".
לא קשה להגיע לשיעורים וחוגים כשלא מרגישים טוב או צריכים לעבור טיפולים?
"נכון, לפעמים נרשמים שמונה-תשעה פציינטים לשיעור ואז בבוקר מתעוררים ולא מרגישים טוב ואז בסוף מגיעים שניים, אבל החוג עדיין יתקיים למרות הכל. היה לנו גם מטופל שלא יכל להגיע לרוב הפעילויות שלנו שהתקיימו במהלך היום כי הוא עובד עדיין. הבטחנו לארגן עבורו ערב מיוחד. הזמנו את הזמרת מיכל בונה ולהקתה שהופיעה בהתנדבות והוא הגיע ושר והיה מבסוט כל כך, הוא היה ממש בעננים. גילינו שיש לו קול מדהים".
גילה והמתנדבים הקימו בקרבנו קהילה שמחזקת אנשים ברגעים הקשים ביותר של חייהם. עבור עשרות, משפחות "סטנד ביי מי", זה לא רק מקום לקבל בו עזרה — אלא מקום שמזכיר להם שהם לא לבד.
