כ--30% מהמשתתפים בתוכנית שנת ה'גאפ' של Aardvark Israel הם ילדים לישראלים לשעבר – קהילה ייחודית של צעירים שגדלו בתפוצות ⋅ משפטים כמו 'Can you take the חריף from the מקרר? נשמעים בדירות שלהם נורמליים לגמרי ⋅ ארדווארק ישראל מציעה את האיזון העדין בין עצמאות וביטחון: החניכים גרים בשכונות הכי תוססות של תל אביב וירושלים (פלורנטין ונחלאות), מנהלים חיים עצמאיים – ובכל בניין אנשי צוות שגרים עמם וזמינים לכל צורך או מצב חירום ⋅ שווה בדיקה
ליילה גדלה בידיעה שהעברית שלה מושלמת. אבא שלה הקפיד לדבר איתה עברית במשך כל 12 השנים באוסטרליה, מאז שעזבו את הארץ כשהייתה בת 7. הביטחון הזה התערער ברגע שהבינה ש"כדור-עף" זה לא כדור לאף, אלא כדורעף. כל החיים ליילה הרגישה שהיא "גם וגם". אוסטרלית אבל ישראלית. היא ביקרה בישראל בעבר, אצל סבא וסבתא בקיבוץ ליד אשדוד, אבל עכשיו היא כאן לשנה עם ארדווארק ישראל (Aardvark Israel). המטרה: לגלות את ישראל בעצמה. בלי תיווך, בלי פילטרים. לחוות את ישראל כמו ישראלית.
השפה הלא רשמית
'היבריש' (חצי עברית-חצי אנגלית) היא השפה הלא רשמית של החניכים שלנו. כ- 30% מהמשתתפים בארדוורק ישראל הם ילדים לישראלים לשעבר – קהילה ייחודית של צעירים שגדלו בתפוצות.'היבריש') חצי עברית-חצי אנגלית( היא השפה הלא רשמית שלהם. משפטים כמו 'the take you Can חריף the from מקרר ?' נשמעים בדירות שלנו נורמליים לגמרי.
"בתור יהודים אנחנו חווים חיבור עמוק, אבל יש משהו חזק עוד יותר עם החניכים שההורים שלהם ישראליים," ליילה משתפת. אבל האם זה מספיק בשביל לגרום להם לצאת מאזור הנוחות שלהם, לעצור את המרוץ ולהגיע לשנה בישראל?
"אבא לא מפסיק לדבר על זה" ג'אז מה"ביי-אריה" (Bay Area) בקליפורניה, הגיע כדי להבין את המדינה שאבא שלו מזכיר כמעט בכל יום, גם אחרי 30 שנה באמריקה. "אבא שלי הגיע לארה"ב כי קיבל מלגה יוקרתית ללימודים בסטנפורד. שנה הפכה לעוד שנה, ובלי לשים לב החיים שלו כבר כאן," מספר ג'אז. "הישראליות שלו נוכחת בנו ובבית שלנו בכל פינה. היום אני מבין שהוא הסיבה היחידה שאני מדבר עברית. אני פוגש חניכים שלמדו בבתי ספר יהודיים כל השנים, והעברית שלהם לא מתקרבת לשלי."
אחרי התיכון, לג'אז היה ברור שהוא חייב להבין על מה מדובר. "רציתי להכיר את ישראל בדרך שלי ודרכה גם להכיר את אבא. בחרתי להגיע דווקא עם ארדווארק ישראל כי זה הרגיש לי תמהיל מדויק בין תמיכה לחופש. אני יודע שאני לא לבד, אבל יש לי מספיק חופש לקחת מצלמה וסנדוויץ' ולצאת לשוטט בירושלים. המצלמה מבחינתי היא לא רק כלי לתעד את הרגעים המיוחדים, אלא גם ליצור אינטראקציה עם אנשים שבחיים לא הייתי מדבר איתם בלעדיה."
עצמאות עם רשת ביטחון ארדווארק ישראל מציעה את האיזון העדין: החניכים גרים בדירות אמיתיות, בלב העיר (בתל אביב ובירושלים), ולא במעונות סגורים. הם מנהלים חיים עצמאיים – מבשלים, מתקצבים ומתנהלים. אך מנגד, בכל בניין מוצבים מדריכים ואנשי צוות שגרים עמם וזמינים לכל צורך או מצב חירום.
למה לא ישיבה או גרעין צבר? יוסף, בוגר התוכנית (2024) מלונדון, מגדיר את עצמו כאדם מסורתי. חשוב לו לשמור שבת, אבל חשוב לו לא פחות להכיר את הצד החילוני והליברלי של ישראל. לחזק את הזהות היהודית מצד אחד, אבל גם להכיר את ה'סטארט-אפ ניישן'. "משך אותי שאני יכול לעשות התמחות במקום עבודה אמיתי, לצבור ניסיון מקצועי – ולא במעונות. רציתי לחוות עצמאות אמיתית ולהכיר את ישראל, אבל גם לא להרגיש שאני עוצר את החיים ה'רגילים' שלי. להיפך, אני מתחדד. ההתמחות שלי גרמה לי להבין את שוק העבודה ולצבור ניסיון."
הדירה ברחוב של אבא
"ידעתי שהדירה שלי תהיה בתל אביב, אבל לא דמיינתי שהיא תהיה במרחק 3 דקות מדירת הילדות של אבא," מספר יוסף. "זה היה סימן. כמעט בכל יום, בדרך להתמחות, הייתי מדמיין את אבא שלי הולך ברחובות הללו בתור ילד. השילוב של הישן לחדש גרם לי לראות את הקדמה של תל אביב, אבל גם ממש לראות מבנים משופצים מהתקופה שלו ולהבין אותו יותר."
להיות חלק מההיסטוריה "בישראל הכל קורה מהר, מאוד מהר, ועדיין – להיות בכיכר החטופים ביום שהחטופים החיים חזרו, זה משהו שלא ציפיתי לו," מספרים ליילה וג'אז. "זה היה רגע שהבנו שאנחנו לא תיירים. אנחנו חלק מפה. שום דבר אחר לא היה חשוב באותו רגע. צעקנו, בכינו, שמחנו ביחד עם כולם. זה רגע שאנחנו בחיים לא נשכח."
מה קורה ביום שאחרי? יוסף החליט להישאר בישראל. "מצד אחד הבית שלי תמיד יהיה בשני המקומות – לונדון וישראל," הוא אומר, "אבל כרגע בחרתי להעמיק את השורשים בבית שבישראל. ליילה חוזרת לאוסטרליה חדה יותר, מפוקסת ועם הידיעה שאין דבר שהיא לא יכולה לעשות. ג'אז ממשיך לסמסטר שני בתל אביב ואחריו חוזר ללימודי הנדסה אליהם כבר התקבל בארה"ב. "אני שמח שההורים שלי נתנו לי את ההזדמנות הזו," מסכם ג'אז. "הגעתי להכיר את ישראל אבל גם את עצמי. חזרתי עם הבנה שאני גם אמריקאי וגם ישראלי. אני לא חלוק או חצוי, להיפך – אני גשר בין התרבויות הללו. וזה מושלם."
