“אנשים בתעשיית המוזיקה מסתכלים עליי בהלם כשאני מסרב להצעות של שמונה מיליון דולר. אני לא רוצה לצאת לטור על גבי שישה אוטובוסים, 15 משאיות ומטוס פרטי. אני לא רוצה להופיע באצטדיונים, אני לא רוצה להיות באור הזרקורים". על הציטוט החריג הזה חתום אוליבר אנתוני, זמר קאנטרי שעד לפני כשבועיים היה אלמוני לחלוטין, והשבוע הפך לאמן הראשון בהיסטוריה שמתייצב בראש מצעד 100 השירים הגדולים של מגזין "בילבורד", למרות שלפני כן מעולם לא הופיע באף מצעד.
סינגל הבכורה שלו, Rich Men North of Richmond – שעוסק בעיקר בקשיי בני מעמד הפועלים הכוללים מיסוי הגבוה, אינפלציה ועוני, אבל גם לא חוסך בביקורת פוליטית כלפי בעלי הכוח והשימוש שהם עושים בו – זוכה לתגובות נלהבות תוך כדי שהוא מנפץ שיא אחר שיא, ומאז יציאתו כבר הספיק לצבור עשרות מיליוני האזנות בפלטפורמות השונות. עכשיו, אחרי שהספיק לכבוש פסגה כה יוקרתית, סביר להניח שהמספרים הללו יגדלו בהרבה. זהו הישג יוצא הדופן שכן מי שבדרך כלל מאיישים את צמרת המצעד של "בילבורד" הם כוכבי הפופ וההיפ הופ הגדולים ביותר בעולם – מטיילור סוויפט ועד דרייק, ופחות אמנים כמו אנתוני, ילד טוב וירג'יניה.
אנתוני, ששמו האמיתי הוא כריסטופר אנתוני לנספורד, מספר ששם הבמה שלו נועד לתת כבוד לסבו וטוען שהשיר שלו היה בעצם הפעם הראשונה בחייו שבה השתמש במיקרופון מקצועי כדי להקליט מוזיקה. והאמת, קשה שלא להתרשם מהמהירות שבה השיר עשה את דרכו לכל רשימת האזנה נחשבת, כולל יותר מ-35 מיליון צפיות בווידאו שלו שר – תוך פחות משבועיים.
לצד האהבה הרבה שהוא זוכה לה, בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, הלהיט של אנתוני סופג לא מעט ביקורת משמאל לאור המילים המאוד שמרניות של השיר והביקורת הלא ממש סמויה בתוכו. "אדוני, יש לנו אנשים ברחוב, אין לנו מה לאכול", הוא שר בין היתר בבית השני ובהמשך "אלוהים, אם אתה בגובה 5'5 ושוקל מעל 300 פאונד / מיסים לא צריכים לשלם עבור הפאדג' שלך" – מילים עם טענות כלפי המיסוי בארצות הברית, והצגת הסטריאוטיפ שמתייחס לנשים שמצליחות להונות את המדינה כדי לקבל קצבאות שלא מגיעות להן.
בנוסף, ניתן למצוא שם התייחסות ל"סחר בילדים על גבי אי איפשהו", שפורשה כרפרור לג'פרי אפשטיין והאי הפרטי שהיה בבעלותו – חלק מקונספירציה ידועה של אנשי QAnon על כך שפוליטיקאים ואנשים בעלי השפעה בחברה מעורבים בפרשות של סחר בילדים שמטויחות על ידי התקשורת.
ארגוני שמאל אף טענו שאנתוני הוא שתול של הימין, בעיקר לאור הנסיקה המהירה שלו מאנונימיות לפסגות שכנראה גם הוא לא חלם עליהן – אחת מהן הייתה קפיצה ל-350 אלף עוקבים ב-X (טוויטר לשעבר), ימים ספורים אחרי שפתח שם חשבון.
לא הרבה ידוע על אנתוני, אך בסרטון קצר שהעלה בעמוד היוטיוב האישי שלו – במקרה או שלא – יממה לפני שהשיר התפוצץ בכל מקום, הוא תיאר את עצמו כ"אדם שיושב בדיוק באמצע של המפה הפוליטית", ושתמיד כך היה.
"אני זוכר שבתור ילד הקונסרבטיבים רצו להילחם, ואני לא הבנתי למה. ואני זוכר הרבה מהשערוריות שקרו כשהשמאל עלה לשלטון, וזה נראה כאילו ששני הצדדים משרתים את אותו אדון. והאדון הזה הוא לא מישהו שרוצה לעזור לתושבים של המדינה הזו".
אחת ההופעות הפומביות הראשונות של אנתוני נפתחה עם קריאת פרק ל"ז מספר תהילים, שהסתיים במילים "כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ" לקול תשואות המעריצים, שלא ממש ברור אם שמחו על ההבטחה להכחיד את כל אויביהם או שפשוט היו מרוצים מכך שההופעה עומדת להתחיל.
"כתבתי את המוזיקה ואת השירים שלי כי סבלתי מדיכאון וממצב נפשי ירוד", הוא כתב בימים האחרונים בחשבון הפייסבוק שלו. "השירים הללו הצליחו ליצור חיבור בין מיליונים של אנשים ברמה כל כך עמוקה כי מי ששר אותם הוא אדם שמרגיש את המילים בדיוק ברגע שבו שרים אותן. ללא עריכה, ללא סוכן, ללא בולשיט. סתם איזה אידיוט והגיטרה שלו. זהו הסגנון המוזיקלי שאסור היה לנו לברוח ממנו מלכתחילה".
