רק בישראל רק פה השיפוצניק הערבי יכול לומר לך, "אחי, אני אגיע מחר, בעזרת השם", או לשמוע את המציל בים ביציאה מבריקה כמו "אתה עם הבגד ים, זוז ימינה" * רשימה של דברים ישראליים שהם בבחינת "לעשות מהלימון לימונדה" (או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: "לעשות מהפיתה פיצה")
יש המון דברים שאני אוהב בישראל. חלקם נוסטלגיים, אחרים נגועים ברומנטיקה, חלקם נטועים בזיכרונות ילדות. רק בישראל הבת שלך יכולה להתקשר מהצבא ולהודיע לך שהיא סוגרת כי הקמב"ץ קלט אותה מורחת גבנ"צ בחפ"ק, וזה יישמע לך הגיוני. רק פה השיפוצניק הערבי יכול לומר לך, "אחי, אני אגיע מחר, בעזרת השם", ואברך חרדי יכול להגיד, "אבויה, זה אחלה בית כנסת". רק בישראל אתה יכול לשמוע את המציל בים ביציאה מבריקה כמו "אתה עם הבגד ים, זוז ימינה". ורק אצלנו לגיטימי לשאול מישהו שלפני דקה הכרת מה הוא עושה, איפה הוא גר וכמה עלתה לו הדירה.
דווקא מפני שאנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו מרגישים נוח להעביר עליה ביקורת. לא שאין על מה. במדינות, כמו עם בני זוג, אין דבר כזה "מושלם". מותר לבקר ולקטר, אבל מומלץ גם לחשוב חיובי. רופאים טוענים שלחייך זה טוב ללב ובריא לעור הפנים. אנשים פסימיים ומתוחים מפתחים אולקוס, לחץ דם וקרחת, ומהברוך הזה, תאמינו לי, אין דרך חזרה. אם לא קלטתם עד עכשיו, אני מאנשי חצי הכוס המלאה. אחד שמעדיף לחפש את הטוב בכל דבר ומאמין שאם מחפשים, בסוף מוצאים. אז הנה רשימה קצרה של דברים ישראליים שהם בבחינת "לעשות מהלימון לימונדה". או כמו שאני אוהב לקרוא לזה: "לעשות מהפיתה פיצה".
פקקים
יותר מאיראן, ויותר מחופשות התלמידים הבלתי נגמרות, הפקקים הם הסיוט הגדול של היומיום. אתה יוצא כל בוקר לעבודה ועומד שעות בדרך, וכשאתה חוזר אתה שוב עומד שעות. זה זמן, זה דלק, וזה מביא את העצבים, בעיקר כי תמיד יש איזה חכמולוג שכמו נחש מניאק עוקף מהשוליים ומנסה להידחף לפניך.
יש על הכביש רגעים שבא לך לבצע חרקירי ולתקוע לעצמך בעין את המסטיק היבש שבמאפרה. תירגע. אם תחשוב חיובי, תגלה שהפקק יכול להיות חוויה נפלאה. השעות המתות באוטו הן זמן נהדר לשמוע רדיו, להתגלח, לנקות את הרווח בינך לבין המושב שליד ולשלוף מתחת לשטיחון פירורי ביסלי, עטים שקיבלת מסוכן הביטוח וקיסמים דנטליים משומשים. זה זמן נהדר להביט החוצה לנוף הירוק (היה לנו חורף טוב!) ולהגיד תודה שאתה לא לוחם דאעש, מורד סורי או חייל באוקראינה. תתעודד, בן אדם. יכולת להיות עכשיו נהג טוק טוק בפקק בניו דלהי, וזה היה הרבה יותר נורא.
ברלין
נכון, יש עזיבה מסוימת לברלין, ומבחינה ציונית זה אכן מבאס, אבל גם כאן צריך לחשוב חיובי. הצעירים שיורדים לברלין מפנים דירות בישראל ומקטינים את צפיפות הדיור. זה אומר פחות אנשים על אופניים בשדרות רוטשילד ובבריכת גורדון, פחות אנשים בפארקים ובגנים הלאומיים, ויותר מקום לנו במנגלים של יום העצמאות. הסטטיסטיקה גם מצביעה על כך שרוב הצעירים חוזרים, אז מה הלחץ?
חוץ מזה, בכל פעם שהם קופצים לחופשת מולדת הם עושים טיפולי שיניים וקונים מצרכים כדי להביא לחברים שלהם בחו"ל. שקדי מרק, במבה, חומוס, קפה עלית. וזה טוב למשק ומניע את גלגלי התעשייה. הקיץ הקיץ בישראל חם ולח, ולא ידידותי למשתמש. לא כולם שמים דאודורנט, ובאוגוסט כל הרמת יד יכולה להיות סיבה לעילפון. להיכנס למכונית בשיא החום, לגלות שהמזגן לא מצליח לקרר ולהידבק עם הזיעה למושב, בלי יכולת לאחוז בהגה הלוהט – יש אנשים שיעדיפו כיתת יורים. אבל עובדה – למרות מזג האוויר הבלתי נסבל, הצרפתים באים לכאן בכל קיץ וקונים פה דירות כמו משוגעים, אז כנראה יש כאן משהו. אז קצת חם, ביג דיל! מה, עדיף קר? בקנדה אי אפשר לצאת מהבית תשעה חודשים בשנה, כי הטמפרטורות מתחת לאפס. אנשים עוברים מהאוטו לקניון, מהקניון לעבודה ומהעבודה למיטה. גם ברלין קרה. לונדון ערפילית, ניו יורק קפואה, ובאוסטרליה יש שריפות ענק.
הזקנה במסדרון
רבות נכתב על הצפיפות בבתי החולים וההמתנה הארוכה בחדרי המיון. חולים ששוכבים במסדרונות זה לא אידיאלי, נכון, אבל גם לא אסון. אם אותה קשישה היתה שוכבת לבד בחדר פרטי, היו נמנעות ממנה כל דרישות השלום וקריאות העידוד של המבקרים. במסדרון העוברים והשבים יכולים להתעניין בשלומה, להחזיק לה את היד בחום ולקרוא לאחות אם צריך. שלא לדבר על ההתקרבות בין הדורות. במקום שהצעירים ייסעו למזרח כדי לשמוע פתגם מאיזה חכם סיני זקן, יש להם את הפריבילגיה הזאת קרוב לבית, ועוד בעברית! ואם אפשר לטעום לזקנה מהפירה, אז עוד יותר טוב.
החופים נעלמים
קבלנים בונים על קו החוף, וככל שעוברות השנים כך נהיה צפוף וקשה למצוא בים פיסה קטנה לשים עליה מגבת, לשכב עליה ולהביט בשמיים הכחולים והיפהפיים של הארץ הדמוקרטית הזאת. מצד שני, הדוחק הזה הוא אולי לא כל כך רע. בינינו, רוב האנשים הולכים לים כדי לתפוס חתיכות וחתיכים, והצפיפות הזאת יכולה לסייע בהשגת המטרה. בזכות הצפיפות והבלאגן יש בהחלט סיכוי שמישהו, או עדיף מישהי, תתבלבל ותמרח עליך בטעות קרם הגנה שהתכוונה למרוח על בעלה. מכאן, לך תדע לאן זה יתגלגל: סטוצים, זוגיות חדשה, אהבת אמת, חתונה, הקמת משפחה, הקמת חברה, עסקים בינלאומיים, מיזמים אזוריים, שלום בין מדינות, ולבסוף פירוק איראן מנשק גרעיני. דה סקיי איז דה לימיט.
אדריכלות ואסתטיקה
האסתטיקה העירונית של ישראל היא נושא כאוב. לא די שכל אחד בונה פה איך שבא לו, לא מספיק שקשה לקנות דירה – מי שכבר שפר מזלו וקנה עלול למצוא את עצמו תקוע לנצח בשכונה הנקראת על שם חברת הבנייה שבנתה אותה, למשל "מגדלי חמאדי", "משכנות ג' גורי" או "סביוני אלקטרופלסק". אבל גם כאן יש צד חיובי. בניגוד לשווייץ וסקוטלנד, הירוקות עד פיהוק, בניגוד לאגמים האוסטריים, שכולם נראים אותו דבר, ובניגוד למגרשי החניה הענקיים של לוס אנג'לס, אצלנו לא משעמם בעיניים. רק בישראל על עמוד השלט המסמן "יד ושם שמאלה" מישהו יכול להדביק את המודעה "תוריד משקל מייד – שאל אותי כיצד", ורק פה על עץ אחד אפשר למצוא הודעה על כלב שהלך לאיבוד, מודעת אבל על אבא שהלך לעולמו ופרסומת לג'חנון של אמא שמגיע עם רסק וביצה. זאת המדינה שלנו, והאמת – היא לא רעה כל כך…
