מדריך קצר לצלמים מתחילים, חובבים, ואף מקצועיים שמעוניינים להתמקד בעיקר, ולהניח למה שכבר עובד לעבוד בשבילכם, אבל קצת יותר טוב!
סמכו על האינסטינקטים הויזואליים שלכם.
התמונות שלכם לא צריכות להיראות "נכון", הן צריכות בעיקר להרגיש "נכון". מידת מעורבותכם הרגשית בצילומים היא שתהפוך אותם למיוחדים יותר, בעלי חותמת אישית, ולרוב גם לכאלו שלא ניתן יהיה להתעלם מהם. שימו לב לקומפוזיציה. היכן שתעמידו את המצולם שלכם ביחס לרקע, או למצולמים נוספים בתמונה, הוא מה שיקבע את הלך הרוח, את הסיפור אותו אתם רוצים לספר.
מצולמים עם מראה מיוחד דורשים קומפוזיציה מיוחדת!
נסו לקרוא את הסיטואציה ומה המצולם שלכם משדר באופן בלתי אמצעי ומבוים. לכו עם האינטואיציה…אל תפחדו לשבור את הכללים עבור כל מצולם כל פעם מחדש. אל תניחו למצולם שלכם להתחבא מאחורי החיוך הקבוע שלו למצלמה, או ההבעה שלדעתו מחמיאה לו ביותר. נסו למצוא את הרגעים שבין לבין, דווקא כשאינו מוכן, דווקא כשהבעת פניו טבעית עד כי ניתן לחשוב שהוא שכח את קיומה של המצלמה מול פניו.
החזיקו את המצלמה כמה שניות לפני שאתם מצלמים.
ראו איך האובייקט שלכם מסדר את עצמו לקראת הצילום, ואז המתינו עוד כמה שניות. תראו כיצד הוא ישתנה, וינסה מבלי שתאמרו לו למצוא זוויות והבעות חדשות. בהתחלה אולי יחוש לא בנוח, ולא יבין מה קורה לקצב הצילום שלם. עד מהרה ישתחרר ותוכלו להוציא ממנו דברים חדשים, טבעיים ובעיקר מקוריים שלכם. במקרים בהם המצולם שלכם מרגיש פחות נוח מול המצלמה, ואין לו את החיוך או ההבעה הקבועה שהעניקו לו עד היום בטחון ברמה כזו או אחרת מול המצלמה, אל תשתהו עם הצילום, להיפך צלמו כמה שיותר, ותנו לו להרגיש שכל מה שהוא עושה עובד, לפחות בהתחלה.
עברו על התמונות תוך כדי הצילומים, וראו מתי הוא במיטבו.
אחרי חיוך, לפני שביקשתם ממנו לצחוק, אחרי שצעק צעקה ממושכת, או אולי דווקא כששיניתם לו את ההעמדה-עמידה, לעומת ישיבה. השתמשו עם מצולמים פחות מנוסים בהערות בימוי, אך לא טכניות. כל דבר שיפעיל את המצולמים שלכם, וישכיח אותם מהמצלמה. תנו להם להשתעשע ותפסו דווקא את הרגעים שלפני או אחרי המטלות שתטילו עליהם. אלו הרגעים הכי מיוחדים לרוב. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
שימו לב מה נכנס לפריים שלכם
כל אביזר, פיסת קיר, מחווה כזו או אחרת עם איזשהו חלק בגוף, טקסט כלשהו שמופיע על הבגדים או על גבי הרקע… כל דבר כזה יכול להפוך את הפריים שלכם ממשהו רגיל שנראה כבר על מסכי המחשב שלנו (בואו לא נשכח שאנחנו בעידן הדיגיטלי ואת מרבית התמונות אנו רואים על גבי מסכים ופחות ופחות על גבי קנבסים ענקיים, לצערי הרב, (אם יורשה לי להוסיף את דעתי האישית, הייתי חייבת), למשהו מיוחד עם אמירה יוצאת דופן, המתכתב עם מה שקורה ביום יום במרחבים החברתיים, הפוליטיים, והתרבותיים. נ
נסו ליצור ממה שיש הרבה יותר מרק ויזואל אסתטי מכובד (בוא לא נמעיט בערך האסתטיקה, כן, אבל בכל זאת רק יופי בלי אופי לא יעלה אתכם לשלב הבא בנישת הצילום). וודאו שלכל דבר בפריים שלכם יש מה "לומר". כל דבר שמיותר הוציאו מהפריים שלכם. יתרה מזאת, כל דבר חשוב בפריים, וודאו שכבודו במקומו מונח על ידי יצירת הקומפוזיציה הראויה עבורו.
צרו שני מוקדי תשומת לב מנוגדים בפריים שלכם
על מנת לומר משהו מעבר לויזואל אסתטי. התחילו בהכנת רשימת הפכים: יפה/מכוער, עשיר/עני, לבד/יחד, גבוה/נמוך,עיר/טבע. בחרו את האובייקט שתרצו לצלם. עכשיו חשבו האם תרצו להתאים את הרקע לתדמית של המצולם שלכם, או להפך, דווקא בחירה ברקע מעולם דימויים הפוך תהיה אמיצה יותר, ותעניק נופך הרבה יותר משמעותי למצולם שניצב באותו פריים יחד עם האנטיתזה שלו.
אף פעם אל תפחיתו בערכה של "נעיצת עיניים" למצלמה. לא פעם תרצו לתפוס רגעים ספונטניים מבלי לביים את המצולמים שלכם איך לעמוד ולאן להסתכל, ובכל זאת, תמיד חשבו איך תוכלו לשלוח את מבטם היישר לתוך העדשה, בין אם על ידי העמדתם כך, או על ידי משיכת תשומת ליבם בצורה לא ישירה שתגרום להם להסתכל לכיוונכם. כשהאובייקט מישיר מבט למצלמה, הוא מישיר מבט גם לצופיו, וככזה הוא מתעמת איתם ויוצא אל מחוץ לפריים עם כל מה שאתם כצלמים רוצים לומר לצופיכם. נצלו זאת!
ולסיכום, זכרו שהנושא בסיכומו של דבר תמיד יהיה אתם!
כן, כן. זאת האומנות שלכם, בין אם תרצו להסיט את תשומת הלב מכם ובין אם לאו. צופיכם תמיד יחפשו מה יש לכם לומר, מה יש לכם לחדש. דרך חיפוש מתמיד אחרי אמירה, סגנון אישי ,ובעיקר עניין במצולם שלכם, תוכלו למשוך כמה שיותר צופים להתעניין בצילומיכם ולצפות לדבר הבא שתצלמו. והעיקר, והעיקר-לא לפחד כלל! לכו על זה בכל הכוח… התשוקה מביאה עשייה, ועשייה מביאה התקדמות. מניסיון לומדים הכל!
צילומים מלאי השראה לכולכם!
