ה-'לייקרס נשיון' בבילבול, מבוכה, וחוסר ידע מחלט לאן לפנות. הם לא יודעים מה קרה. הם לא יודעים מאין תבוא עזרה. ההפסד נגד המג'יק היה מבייש, אומלל, מכוער, משפיל, ומבזה. דווקא הקבוצה שדווייט האוארד רצה כל כך לנצח באה לסטייפל סנטר השפילה אותם. ואז בא ה'דיבקל' ביוסטון… מנחם לס מפרשן ומנחם
קובי? מה אפשר לומר על קובי? הנה, אני אגיד: "אדוני נתן ואדוני לקח, יהיה שם אדוני מבורך!"
קובי הוא לא אלוהים. אלוהים יש רק אחד בשמיים, אבל בשנות ה-80 וה-90 היה גם כאן אלוהים בשם מייקל. אז מה עניין אדוני לכאן? קובי ניצח את המשחק האחרון של הלייקרס ביוסטון, אח"כ כמעט ניצח, ובסופו של דבר הפסיד את המשחק. כשיוסטון הובילה ב-4 הוא קלע שוב שלשה מדהימה שהעלתה את נקודותיו מ-36 ל-39, ואת יתרון הרוקטס ל-1 בלבד. אז טוני דאגלאס החמיץ 1 משני פאולים. 2 הפרש…8.8 טיקים…לך על כניסה לסל, בנאדם. תקלע, או יעשו עליך פאול, או תקלע עם פאול. מה אתה הולך על שלשה מטורפת?
זה בגלל שזה קובי. הוא חייב את הדרמטיות. הוא חייב לחיות על ה-EDGE. הוא חייב להיות הגיבור. אבל הצרה היא שלבנזונה הזה אין כל פחד להיות המשוגע והמטורף לעשות זאת. הוא רוצה שכל העולם ייראה את גדולתו, אבל הוא יודע איך לקחת את כל האשמה על עצמו. לכן הוא ימשיך לעשות את הזוועות הללו שלפעמים מורידות לא רק אותו שאולה, אבל את כל קבוצתו.
אבל לא. הטיפוס המוזר הזה רוצה לנצח עם שלשה כשהוא בחוסר שיווי משקל וכמעט נפילה. באזר. משחק חוץ ראשון מ-9 מ-12 הבאים הסתיים בהפסד. קובי קלע 39 ב-14 מ-31. אחוז לא רע. אך איך אני מזהיר כל משחק ממש: כשקובי קולע מעל 25 – סליחה, מעל 20 – הלייקרס תמיד מפסידה? כשהלייקרס הובילה ב-17 הוא חילק כדורים, מסר, היה די בסדר, אם כי 2 אסיסטים ממנו מראים את האנוכיות שלו, או את חוסר אמונתו בכל שחקן לייקרי אחר חוץ מעצמו.
מי שמאכזב אותי ממשחק למשחק זה דווייט האוארד. זה הסנטר הטוב ביותר של המאה ה-21? אם כן, אז כיצד הוא קולע 16 נקודות ב-4 מ-9? 9 זריקות כל המשחק? הוא לא נע טוב מספיק לקבל כדורים, ומשחק הפוסט שלו גרוע, אבל בכ"ז, 9 זריקות לסל ב-34 דקות? ה-12 ריבאונדים שלקח היו מנתו של ווילט צ'מברליין בשליש משחק. ומהפאול הוא שוב ליכלך עם 8 מ-16. אז אולי מייק ד'אנטוני צריך להושיב אותו בסופי המשחקים כשכולם חוגגים עליו?
אין לייקרס. זה רק קובי נגד יוסטון. ג'מיסון עזר מעט עם 15 וזהו. ליוסטונים, לשני שחקנים – טוני דאגלאס (22 נק') וגרג סמית' (21) היו סיסון-היי וקרייר היי. ג'יימס הארדן סיים עם 15 ורק אסיסט אחד, אבל האסיסט שלו לטוני דאגלאס בסוף היה אסיסט לפנתאון. גם לין עם 2 אסיסטים לא יכול לשלוח טלגרמות מלאות גאווה לטאייוואן.
LAKER NATION בבילבול, וקלקול קיבה
מי מילל ומי פילל שה-'לייקר ניישיון' ככה תיילל? (עוד ניבון חדש. כל הזכויות שמורות לדוק הזקן!)
ה-'לייקרס נשיון' בבילבול, מבוכה, וחוסר ידע מחלט לאן לפנות."הלייקר נשיון" – כולל את ההנהלה, הקבוצה, המאמנים, והקנויים והחולים -כולל דדי, אלי לס, K-700, ועוד כמה טיפוסים נבוכים-משתאים-אובדי עצות- בוהים- חוזים- המומים-מבולבלים-מהוססים- מזועזעים-מטושטשים-מסוחררים-נדהמים-תוהים-מבויישים-מצומקים-נובלים-חסרי אטונים-מוכלמים-ותלושים המגיבים באתר הופס.
הם לא יודעים מה קרה. הם לא יודעים מאין תבוא עזרה. ההפסד נגד המג'יק היה מבייש, אומלל, מכוער, משפיל, ומבוזה. דווקא הקבוצה שדווייט האוארד רצה כל כך לנצח באה לסטייפל סנטר והשפילה את הלייקרס על איזה 10 נקודות. היו רגעים בסוף המשחק שאפילו ראיתי זלזול במשחק המג'יק. ושחקני הלייקרס – מלבד כמה מילים של קובי לפאו גאסול, אפילו לא קלטו את גודל החרפה והכלימה, עד כדי כ שחקני הקבוצה הם "OUT OF IT".
חייב הייתי לכתוב הכל באותיות גדולות כדי שהמסר יגיע עד למיסטר באס, בעל הקבוצה הדיקטטורי: "מוטב שתעשה משהו או ש…".
אתם רואים? אפילו דוקטור לס בא בנסיון לעזור, כי חייה מוכה וגוססת – נניח חתולה – ראוייה וזקוקה לרחמים אפילו משונא חתולים כמוני. איש לא ציפה ואיש לא פילל שפיטורי מייק בראון, והבאתו של מייק ד'אנטוני יביאו לספור עגום כזה כפי שמתגלה לעינינו הרואות. כשהודיעו באמצע המשחק נגד המג'יק שמאמני חודש נובמבר הם, במזרח, אברי ג'ונסון ובמערב ליונל הולינס, קהל הלייקרס נעמד ומחא כפיים סוערות. היה במעמד הזה סרקסטיות, ציניות, ולעג להנהלה.. זה לא קורה לעתים קרובות ב-"LAKER NATION" הנאמן, והמאמין שאלוהים הוא לטובת קבוצתו. אבל אולי יותר מסרקסטיות: אני ראיתי במחיאות הכפיים הללו FRUSTRATION. תסכול, כעס, וחוסר אונים.
אתם יודעים מה אומרים עתה אוהדי הלייקרס מה-"LAKER NATION" בטוויטרים, בפייסבוק, ובכל הטוק-שואוס ב-L.A (ואם דדי לא יודע, אז יש לי חדשות בשבילו)? שהלייקרס היו עושים בשכל אילו העלו את ברני ביקרסטוף לעמדת המאמן, במקום הג'וקר הזה ד'אנטוניו. ראיתם במשחק נגד המג'יק בטיים-אאוט כשהוא מדבר, וכמעט אף אחד לא מקשיב לו? פיל ג'קסון היה ג'וקר לא הרבה יותר קטן, אבל לפחות השחקנים פחדו ממנו, ובטיים-אאוט עשו את עצמם (במיוחד קובי!) כאילו הם מקשיבים לו. לאלה שלא יודעים (או זוכרים), מה שגרם לפיטורי מייק בראון היה רקורד של 4-1. הקבוצה עברה לביקרסטוף. מה הוא עשה? רק 1-4!. עכשיו ד'אנטוני הוא 4-3, והרע ביותר עדיין לפנינו כשהלייקרס יתחילו לשחק נגד קבוצות ממש טובות, ולא הבדיחות נגדן שיחקו עד עכשיו.
כמה גרוע המצב של הלייקרס? (ואני מנסה עוד להיות עדין!)
1. עדיין אין תאריך חזרה של סטיב נאש. רגלו השבורה מסרבת להתאחות כפי שציפו, וכנראה שכחו בן כמה הוא: כל החלמה של קשישים אורכת יותר משל צעירים!
2. מי מבטיח שכשסטיב נאש יחזור, הוא יהיה בכושר מלא? אחרי שאני שברתי את עצם הרדיוס בזרועי, לקח לי כשנה לחזור לכושר מלא, ואני הייתי שחקן טניס בן 35 בקלוב דפוק, ולא שחקן NBA!
3. ומי מבטיח שכשהוא יהיה בכושר מלא, משחקו ישתלב עם משחקו של קובי?
4. היום נודע שמחליפו של סטיב נאש, סטיב בלייק, שלא שיחק מאז אוקטובר 30, יעבור היום (יום רביעי) ניתוח לתיקון שריר קיבה קרוע. מתי הוא יחזור? "קשה לנבא" לדברי מנתחיו ב-UCLA MEDICAL SCHOOL HOSPITAL.
אלה רק בעיות מיידיות. עכשיו בואו נדבר על בעיות יותר 'גלובליות'.
* תסתכלו על ה-PAYROLL שלהם: 100 מיליון. הגבוה ביותר בליגה. הסכום העגול הזה מכניס אותם למעצר בצינוק עגול ממנו אין מוצא, אין גמישות, אין יכולת תפעול. הלייקרס חנוקים רבותי. קאפוט. גמורים. יש להם ברוסטר 15 שחקנים, הווה אומר שאין להם יכולת להוסיף מבלי להוריד, אבל, אחא, כולם על חוזים. תוציא שחקן על חוזה ותביא אחד אחר במקומו? ה-100 מיליון לא יהיו יותר סכום עגול. המספר יהפוך למשהו כמו $104,998,675.34 (ה-34 זה סנטים). עוד מיסי מותרות, עוד פנלטיס.
* כריס דוהון ודריוס מוריס, שני הגארדים היחידים שנשארו לקבוצה, לא יכולים, לא יודעים, ולא מסוגלים לשחק לפי "שיטת ד'אנטוני". כדי לשחק בשיטתו אתה צריך גארדים המסוגלים לנוע מהר, לקבל כדור בתנועה, ואז למסור או לקלוע. שניהם לא יכולים.
אז יש שתי ברירות:
א. לעצור את שטף הדם ע"י שינוי השיטה לשיטת הלייקרס הרגילה של ביקרסטאף, ואז ד'אנטוני יהיה המאמן העומד אבל העושה כלום, וביקרסטוף יהיה המאמן היושב אבל עושה הכל. אבל האם ביקרסטאף יסכים להיות המאמן האמיתי בזמן שד'אנטוני מקבל את כל ההילה על העבודה שד'אנטוני לא עשה? וביקרסטאף הוא אחד שאימן כבר בליגה. אם באס רוצה שהוא יהיה המאמן המעשי בעןוד ד'אנטוני הוא המאמן הרשמי, ביקרסטאף ידרוש שהמשכורות תתחלפנה. באצבע לא עשו אותו.
ב. הלייקרס לא יכולה הרי להיראות כזאת מטומטמת שאחרי שבועיים פיטרה מאמן, הביאה מאמן חדש, ועכשיו העוזר שלו הוא המאמן האמיתי – מי הם הלייקרס? הפועל אור עקיבא? -אז לא תהיה להם ברירה אלא להמשיך בשיטה של ד'אנטוני ולחכות עד שסטיב נאש יחזור. אם הרקורד יהיה אז 32-19, לקבוצה עדיין יהיה צ'אנס לעשות את הפלייאוף!
הלייקרס רצו לפי השמועות את חוזה קלדרון מהרפטורס אם הוא היה שחקן האמנסטי שלהם. אבל הוא לא היה. הוא בשנה האחרונה של חוזהו, אז אולי הם יוותרו על העונה ויחכו לעונה הבאה? גם קייל לאורי יהיה פנוי, וכן מייק ביבי (וואללה שהוא מתאים ללייקרס!), אירל בויקינס, ג'נרו פארגו (היי!!!) ואפילו מייק ג'יימס.
ועכשיו לבעייה הגדולה: קובי וגאסול.
קובי העליב את גאסול בפומבי. הספרדי טוען שזה כלל לא נגע לו. מה קובי רוצה ממנו? פאו גאסול לא מסוגל לשחק בסגנון המהיר של ד'אנטוני. מה הוא יכול לעשות? להפוך לפרארי בזמן שהוא משאית 'מאק'? אבל קובי רמז משהו נוסף כשאמר "PUT YOUR BIG BOY PANTS ON; JUST ADJUST!". הוא התכוון שהוא פוסי-קאט רך, מין נערה בשמלה. אחרת לא היה אומר לו ללבוש מכנסיים. זה כבר סיפור אחד לפגוע בגבריותו. כיצד פאו גאסול יגיב? זאת נראה במשחקים הבאים. אילו אני הייתי גאסול הייתי תופס את קובי בצוואר, לוחץ חזק, ואומר לו, "אם תיפתח שוב את פה 'הממבה' (כמובן מהמילה האפריקאית 'סמבמבה') הגדול שלך, אז בפעם הבאה אני אלחץ על הגרון עד הסוף ולא אניח!".
פאו אמר היום ללוס אנג'לס טיימס: "בשיטה של ד'אנטוניו אני לא מצליח להיות מספיק זמן תחת הסל. אני רק רץ מקו פאול אחד לשני. בכל ימי חיי לא רצתי ככה. אני נשאר אחרי האימון לעשות עוד ספרינטים. אבל אני בן 34. אני רץ 'SCREENS AND ROLLS'. אני מריץ את התחת שלי למעלה ולמטה כמו שמעולם לא רצתי, וסטיב נאש איננו איתנו. אני עושה מה שאני יכול ויותר אני לא יכול לעשות!". הצרה היא ש-"מה שהוא יכול לעשות" לא טוב מספיק. אז מה? חובה לעשות טרייד שלו. אבל כאן צצה הבעייה הנוספת:
כדי לעשות טרייד, הלייקרס יצטרכו למצוא קבוצה שתסכים לשלם 38 מיליון דולר לעונה הזאת ולעונה הבאה, על שחקן בן 34. IT WILL NEVER HAPPEN!
ו
עתה הדבר שעדיין לא נגעתי בו: דווייט האוארד. הנה המשפט המסכם:
אם הלייקרס ימשיכו להסריח את הפארקט כפי שעשו עד עתה, בסיום העונה דווייט האוארד יסתכל על המצב ויגיד לעצמו: "מה יש לי לעשות כאן? זאת קבוצה זאת? אז יש לי בית באורלנדו. אם אני עולה על 'פלורידה טורנפייק' ונוסע 80 מייל לשעה, אני ב-'סאות' ביץ' בשלוש שעות, ולפי הידוע לי משחקים שם 'ספורטאי השנה' ג'יימס לברון, דוויין ווייד, וכריס בוש. למה שתהיה רק 'השלישייה הגדולה'? למה לא 'הרביעייה הגדולה'?
גם אני שואל: למה לא?
לקריאת הבלוג היומי של מנחם לס גילשו לאתר: www.hoops.co.il
