החברים הגיעו עם הקרוואנים המפוארים, ממש לוס אנג׳לס על גלגלים, מסוג הדברים של ״החיים הטובים של אמריקה״ שאני מעריצה פה. ארץ הצעצועים הבלתי מוגבלים * אנחנו לא לקחנו קרוואן, שכרנו חדר רגיל. הסתכלתי סביב והרגשתי שאני בכנרת, ואז עשיתי סיבוב על החוף וגיליתי שחצי ואלי נמצא ורק חסר סניף של חומוס בר האבאסו…
אביב הגיע פסח בא ואיתו גם ה״ספרינג ברייק״ אנד איי לייק! חשבנו, התלבטנו, שקלנו ובסוף החלטנו על היעד: ״לייק האבאסו״ !
אני פחות הייתי בקטע; כשאני שומעת קמפינג אני מודה שהחושים שלי מתבלבלים, אני מקבלת כבדות לא ברורה, התחלה של דיכאון ואפילו הצבע בפנים שלי משתנה ומקבל גוון חיוור. מעדן הגולן קיבוצניק, בשבילו טבע זה אויר, זה חיים, זה העולם. בשבילי, הטבע לא טבעי לי! קשה לי עם חופשות סלאח, ואתם שואלים מה זה חופשות סלאח??? ע״ש סלאח שבתי. יעני עכשיו אורזים את כל הבית ואת כל החיים בשביל כמה ימי חופש,.
והרי זה פסח וכל הקטע זה לחגוג את היציאה מהעבדות לחירות לא?! לא אוהבת חופשות שאני צריכה לקחת את הקפה והסוכר ומגבות וסכו״ם וחלב וקרש חיתוך וכו' וכו' וכו'… אוהבת חופשות של הכל כלול שלוקחים מזוודה עם בגדי ים גלביות, ושאני רק צריכה להגיד: ״קיירו מנגו מרגריטה, אי צ׳יפס קון סלסה אי מוצ׳ו גוואקאמולה פור פאבור״. זה טבע שהכי טבעי לי…
על החופשות בבית שלנו מאז ומתמיד אחראי מעדן הגולן. הוא בהחלט המבוגר האחראי בבית; הוא המתון ואני במיתון. תמיד הוא עושה רשימה של מה צריך לקחת? ומה צריך לקנות? ולאט לאט מסמן וי ליד כל אחד, איזה מזל שיש על מי לסמוך! ***
סיימנו אריזות, האוטו מפוצץ ועל הגג שני סאפים נוצצים עם משוטי זהב כי זו כל התורה… ולדעתי זה יכול להיות התחביב הזוגי שלנו, שיכול לעשות רק טוב, אז קדימה!
החברים הגיעו כמה ימים לפנינו עם הקרוואנים המפוארים, ממש לוס אנג׳לס על גלגלים. הקראוונים זה מסוג הדברים של ״החיים הטובים של אמריקה״ שאני מעריצה פה. ארץ הצעצועים הבלתי מוגבלים, זאת מדינה שיש בה לוקסוס, יש פה פינוקים שלא נגמרים, אין לזה סוף, ואם יש לך כסף, אמריקה זה הטוייז אר אס הכי שווה שיש! וזה טור בפני עצמו…
הגענו וכולם שזופים וצלויים בגוונים של אדום וכתום כמו לובסטרים, 3/4 מהנופשים ישראלים ו1/4- קטן ושקט אמריקאים/קנדים. אנחנו לא לקחנו קרוואן, שכרנו חדר רגיל. הסתכלתי סביב והרגשתי שאני בכנרת, ואז עשיתי סיבוב על החוף וגיליתי שחצי ואלי נמצא ורק חסר סניף של חומוס בר האבאסו. המוזיקה ברקע בעברית, הילדים שרצים בחוף הם ילדים של כולם, ילדים של חברים. לפי הריחות אפשר לזהות שיש פה ישראלים, זה ריח של על האש, לא של ברביקיו.
קוסקו מככב, הכיסאות של קוסקו, המתנפחים של קוסקו, השמשיות, המשקפות, הקרם הגנה, הווייפס, הכוסות קפה הכל קוסקו! ישראלים מטורפים על קוסקו!
איזה תענוג לקום בבוקר, הילדים אוכלים וישר רצים החוצה לחברים שלהם, לא ראיתי אותם. מידי פעם באו להגיד לי שלום. כמה חופש היה להם?! וכמה הם היו עצמאיים?! הלכו חזרו, הלכו חזרו מהבוקר עד הלילה. פעם חשבתי שלילדים בישראל יש ילדות יותר כייפית מלילדים באמריקה, היום אני חושבת אחרת לגמרי, אני חושבת שהילדים שגדלים באמריקה באמת חיים בלה לה לנד. וזה גם טור בפני עצמו… לא ניכנס לזה עכשיו.
***
ערב חג, ליל סדר וכולנו כמו בני ישראל חוגגים תחת כיפת השמיים, לבושים בגדי חוף לבנים ופליפ פלופס (אין על המילה הזאת, תגידו פליפ פלופס!) יאמר לזכותן של נשות החיל הישראליות, תיקתקו מטעמי חג גם בתנאי קמפינג! שאפו! השולחן שלנו היה ארוך ושמח, היינו הראשונים להתחיל את הסדר, קראנו את ההגדה ושרנו בקול שכולם ישמעו ושאלוהים יהיה מבסוט. והוא היה, כי שמחנו, ושרנו מהנשמה והתחבקנו, ובסוף גם רקדנו על השולחנות כי הקושיות עשו ת׳עבודה… היה רגע שממש התרגשתי, כששמעתי את הסדר של שאר האנשים באגם… כשגרתי בישראל אז תמיד שמענו את הסדר של השכנים, ומהבניינים מסביב וזה היה נחמד לא איזה משהו מיוחד, אבל עכשיו שאני 14 שנים בארה״ב לא שומעת יותר את השכנים שרים, אין ברכות ומזמורים בעברית ופתאום באגם אני שומעת את הסדר של השכנים שלי, שומעת ברכות ומזמורים בעברית והתרגשתי! הילדים שלי משתוקקים למצוא את האפיקומן כי רק באמריקה אפיקומן משמעו ג׳ק פוט! כל משפחה $20 כפול 5 משפחות זה לא רע בכלל…
איפה אנחנו ואיפה הילדות שלנו? מי שמוצא אפיקומן מקבל נשיקה מהדוד, או הפתעה, ומה ההפתעה? שאין הפתעה!
***
ליל סדר עבר בשלום, היה כייף ובעיקר קליל. הצטרפו עוד ועוד משפחות ישראליות ואני בטוחה יותר מתמיד שאני בכנרת! הכי שמחתי שבאו עם העוגת תפוזים שלי וקראו לי שאני אטעם, מעולם לא הרגשתי גאה יותר, וכל ביס היה בטעם של אושר. היה רגע ששיפשפתי את עיניי, לא האמנתי! דגל ישראל בראש התורן!!! רגע! שניה! איך? מי??? דיי נו! ענת אייזנקוט! את?? את הבאת לנו את ישראל לאגם?! הביאה גם הביאה! באמריקה הרחוקה, בגבול קליפורניה-אריזונה, ישנו אגם מטריף, לייק האבאסו, הוא לא שלנו גם לא בגבולות 67, אבל ענת אייזנקוט הגננת תקעה יתד הניפה הדגל ובלי מילים היא הכריזה: הבאאסו בידינו!
כל בוקר כשצעדתי על החוף וראיתי את הדגל. צחקתי וכל היום שומעים דרך השלום, אני אומרת לכם אני בכנרת!
אז בואו נסכם רגע אחרי כמעט שבוע בהאבאסו:
1. לא יכולה לראות בשר עד הודעה חדשה!
2. בישראל זה כנרת, לנו זה הבאסו.
3.אני מסוגלת לחיות בקומונה.
4. המשפט הכי מצחיק בטיול היה כששרית צעקה לבן שלה: ״אם תבוא אני אתן לך וויי פיי״ בעודה מנופפת לו באייפון שלה… (חשבתי שאני מתה מצחוק)
5. אין לי את התחת הכי גדול!
6. רק אני לא שילמתי על הציצים…
7. ישראלים זה לא רק עם, זו תרבות שלמה.
8. קרוקס זה יפה רק לילדים!
9. דרך השלום זה השיר הכי שמח ואני אוהבת אותו אבל גם הוא כמו הבשר בסעיף 1.
10. בשנה הבאה בירושלים הבנויה ב״ה.
היתה חופשה מהממת, כייפית, שמחה, עשתה לכולנו טוב. קסם על ים כנרת והאבאסו…
