לנשיא טראמפ מגיעה לא רק תחנת רכבת ועיר בגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא • אבל הכניסה ראש בראש בסין יכולה לעלות ביוקר
בארה״ב מכהן נשיא שרוב פעולותיו יכולות להיות מתוארות במילה ״שלוף״; הנשיא מחליט ומבצע, ללא סבלנות הרבה דיבורים או להתברברות. כך גם רמת הסבלנות שלו לאנשים שהוא עצמו מינה בשל כישוריהם ונאמנותם, עד שלפתע סר חינם בעיניו ונראה לו שהם אינם בדיוק מבצעים את הנחיותיו ללא היסוס ובצייתנות מוחלטת. את כולם, כך נראה, הוא יכול לפטר, כפי שאדם מנופף זבוב טורדני. אלא שבחיים, מי שכך מתנהג, ימצא עצמו בסופו של יום ללא חברים קרובים, תומכים נלהים ואנשים אתם יוכל לחלוק את ימיו.
במידה רבה, הנשיא אינו שונה בהרבה מאותו איש העסקים שנכנס לשותפות עסקית עם רשת NBC לתוכנית ריאליטי בשם ״השוליה". אמריקה למדה אז את המשפט ״אתה מפוטר!״, כשמתחרה אחר מתחרה היה מפוטר אחד בסוף כל תוכנית שבועית עד המפץ הגדול בסיום. הזוכה בסוף כל עונה נשאר כ״שוליה״ של איש העסקים המצליח, המוכשר, יודע הכל, הקשור לכל (בעיקר לכסף ולכוח), ידידנו דונאלד טראמפ. אין אנו יודעים עד כמה החזיקו השוליות מעמד, למעט שמועות על מעשיהם (לדוגמא אחת שיצרה קו משקאות אלכוהוליים), אך הם מילאו את מטרתם – ריתוק צופים בבית למסכי הטלוויזיה, כך שעתידם ״אחרי״ שנהיו מפורסמים ודאי שאינו רלוונטי יותר.
הרבה לפני שהתוכנית עברה מבני תמותה למתחרים ידועים (״סלבריטי אפרנטיס״), במהלך כל העונה הראשונה הייתי רתוק מדי שבוע למסך..באותו זמן לא הבנתי שזו תוכנית ריאליטי, וכשהסתיימה העונה הראשונה ופורסם שמי שמעונין להגיש מועמדות לעונה השניה יתייצב ביום ובשעה היעודים באולפנים בוואלי של בלוס אנג׳לס, מצאתי עצמי בין מאות מתמודדים.
למרות מפח הנפש שלא נבחרתי להשתתף בתוכנית, שמורה בלבי פינה חמה לאותה תוכנית בראשיתה. כך גם אהדתי לנשיא, שכן מאז שנכנס לבית הלבן, הוא ממלא את הבטחותיו כפי שאף נשיא לפניו לא עשה. כל חיי שמעתי את ההבטחות טרם הבחירות לנשיאות שאחד הדברים הראשונים על סדר היום, אם רק יבחר המועמד רפובליקני או דמוקרט), יהיה העברת השגרירות האמריקאית ממקומה המשכשך רגליו מרחק הליכה מהים התיכון להרי ירושלים מרחק שעה נסיעה מהים. הבטיחו ואיכזבו.
כך עד לפני שנה בדיוק, עת השגרירות נפתחה בירושלים הבירה, לאחר שהנשיא טראמפ הכריז חודשים מועטים לפני כן ש״ירושלים היא (אכן, לפי מבחן המציאות) בירת ישראל". השנאה בארה״ב לנשיא כה יוקדת, שאף לא דמוקרט אחד הופיע לפתיחה. העולם לא התמוטט, והעולם המוסלמי לא צעד במיליוני אנשים על גבולות המדינה להציל את אל-קוץ. עברה שנה, וכבר התקיים טקס של שנה למציאות האמיתית – ״ירושלים בירת ישראל, ושגרירות ארה״ב בבירה, כיאה וכראוי".
הנשיא מילא גם הבטחות-בחירות אחרות. הוא ביטל את ההסכם עם איראן, על אפם ועל חמתם של הדמוקרטים, שכן אחת מגולות הכותרת של ימי אובמה העליזים היתה המטוסים מלאים מיליארדי דולרים במזומן שהוטסו לאיראן. הנשיא מינה את ניקי היילי כשגרירת ארה״ב לאו״ם, ונתן לה חופש פעולה מלא וגיבוי חזק שאין כמוהו להביא לידי מציאות נורמלית חדשה. כסף כבר אינו זורם לאפשר התקפות חסרות שחר בלתי פוסקות אך ורק על ישראל והגדרות מקומות משמעותיים (כמו הר הבית) כלא קשורים לישראל ולעם היהודי. כך גם פסק מימון לרשות הפלסטינית למשכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. נראה שהיגיון בריא חזר לעולם. אין ספק שטראמפ הוא הנשיא הטוב ביותר למדינת ישראל ולעם היהודי מאז ומעולם ונשאלת רק השאלה האם נזכה בקדנציה שניה, והאם נדע לנצל נכונה את ההזדמנויות החד פעמיות הנתנות לנו על מגש זהב ויהלומים.
הנשיא שאוהב לפטר, הנשיא חסר הסבלנות, הנשיא המתגנדר (״אני הטוב ביותר, המעולה ביותר, העשיר ביותר, החכם ביותר״), הנשיא השנוא על הדמוקרטים יותר מכל דבר אחר עלי אדמות – עד כדי כך שהוא מטריף את דעתם, הוא גם הנשיא הטוב ביותר שהיה עבור העם היהודי ומדינת ישראל מאז ומתמיד. על כך מגיעה לו לא רק תחנת רכבת בירושלים הבירה ועיר ברמת הגולן הנקראות על שמו, כי אם זכות עולם – בעולם הזה ובעולם הבא.
הבעיה היא שהנשיא מתנהל בדיוק כפי שניהל את תוכנית השוליה בטלוויזיה, בשלוף ופטר. שלוף את מה שנראה לך, כי אתה הטוב ביותר, בעל התסרוקת היפה ביותר, החכם ביותר, היודע יותר מכולם. ופטר, השבוע את זה, בשבוע הבא את האחר, וכך שבוע אחר שבוע, עד שישאר רק אחד, אתו או אתה אתה ״תקוע״ לזמן קצר, שכן עבור תהילת עולם (בטלויזיה ובסדרת ריאליטי) עושים הכל, אפילו מקריבים את הפרטיות שלך ומאפשרים ל״שוליה״ להיבחר לרגע קט. נשיא השלוף האוהב לפטר את כל מי שאינו לרוחו ברגע מסוים (גם אם היה נאמן וטוב במשרתו עד כה) משחק באש.
דוגמה מהעסק בו אני מצוי: לפני שנה הנשיא הטיל מכסים על מוצרים מארופה, והאירופאים השיבו באותה מטבע. מאז ה-20 ביוני אשתקד, לדוגמא, מוטל מכס של 25% על כל וויסקי אמריקאי באירופה. הדבר הביא לעצירה כמעט מוחלטת של מכירת וויסקים אמריקאים בארופה. התהליך לקח כמעט שנה, שכן החברות הגדולות ייבאו מלאים גדולים של משקאות טרם תאריך החלת המכס. חברות נוספות שילמו מכיסן את המכס, בכדי לא להעלות את המחירים לצרכן והרבה משווקים חיכו, שכן הם לא ידעו האם משחק ההענשה משני הצדדים ימשך או יפסק. לאחר כשנה המלאים אזלו, חברות (אפילו עשירות עד מאד) הבינו שהן לא יכולות להמשיך לסבסד את היטל המס, והמשווקים עבור מוויסקים אמריקאים לעולמות חדשים וויסקים מצרפת ומסקנדינביה, טיאוון וניו זילנד, יפן וקנדה. עברו וכנראה כבר לא יחזרו (כי הצרכן גילה שיש אלטרנטיבות נהדרות) – ומכאן נזק ארוך טווח ובלתי הפיך.
יצא שארה״ב מופסדת לחלוטין בשטח המשקאות החריפים, וחברות קטנות רבות נפגעו מכך קשות. בועות אלו צפות לפני השטח, ומספר החברות שעסקיהן השנה הגיע לעצירה כמעט מוחלטת הולך וגדל. אך השוק המקומי בארה״ב כה חזק, שהקולות הנשמעים, אותן בועות מתנפצות, נעלמים ברעש ובהמולת העסקים החוגגים. השוק החזק צוהל ועולז, והתוגה הנשמעת פה ושם מוחרשת כלא קיימת. והנה הנשיא עושה זאת פעם נוספת, הפעם עם סין. אך סין אינה ארופה, ועם הסינים כמו גם עם פוטין) לא משחקים. הם עוד מסוגלים להעלב ולנקוט בצעדי ענישה משלהם, ובידם הנחישות והאמצעים, כמו גם אורך הנשימה והכבוד הלאומי, וארה״ב לא תדע מאין מגיעות המכות.
הנשיא משחק באש. כל כלכלן בתחילת דרכו יודע שחייבים להזהר משנה זהירות במכסים שמטרתם הענשה, אך הנשיא משתמש בהם כאמצעי או כמטרה אינו מודע, או שלא אכפת לו, מהיכולות ההרסניות של החלטות כשלו. השווקים הגיבו בבהלה אך עד מהרה הפנימו את שקורה, התאוששו והחלו לעלות מחדש, ממשיכים בטיפוס כמותו לא ראינו בעבר.
האם השוק החופשי טועה? האם הנשיא צודק במהלכיו? האם הוא אכן החכם מכולם, יודע יותר טוב מכל הכלכלנים וממדע שלא נולד היום? מי יודע. מסתבר שהבוחר בארה״ב קצה נפשו בידוע ובמוכר, ובניגוד לכל התחזיות, דונלד ג׳יי טרמפ נבחר לנשיאה ה-45 של ארה״ב. אולי אכן דרך הנשיא תתברר כנכונה? אותה התגרות חסרת מעצורים בסין, שיכולה לערער את כלל הכלכלה הבינלאומית ולהביאה לסיחרור שתוצאותיו הרות אסון?
דבר אחד ודאי: הנשיא משחק בחומרים נפיצים ביותר, ועצה אחת ויחידה טובה עבורו: ״תיזהר, תיזהר עד מאד!״
לתגובות: bussel@m.com
