היום ישנה האשלייה שהכל בהישג יד, מהכרויות באינטרנט דרך המחשב ועד הטלפון. אנחנו יכולים להכיר בני זוג פוטנציאלים בדרכים רבות: אתרי הכרויות, רשתות חברתיות ועוד… אנחנו שוכחים שאנחנו קודם צריכים להיות מודעים ולהבין מהי התפיסה הקיימת אצלנו לגבי עצמנו, זוגיות ובן הזוג, לפני שאנו נאמלל את עצמנו ובן זוגנו בתלונות וחוסר סיפוק
לפני מאות שנים זוגיות ונישואין היו בעיקר הסדרים חברתיים עם משמעות כלכלית. אנשים היו מתחתנים על מנת להקים משק כלכלי משותף שבו כל אחד תרם את חלקו, וזוגיות ממוסדת לא נתנה מקום ביטוי לרגשות של מי שהיה בתוכה. אם רומנטיקה חיפשת, היית צריך למצוא אותה ברוב המקרים מחוץ למוסד הנישואין.
במאה ה17 קרה מהפך ונישואין ואהבה התחילו לקבל משמעות דומה. הם החלו להראות כאחד ונוצר מצב בו התפתחה צפייה שנישואין יובילו לרומנטיקה. צרכים מנוגדים מהמאה ה19 עד ימינו, עם ההתפתחות הבילתי פוסקת של מושג 'האני האישי', המגמה הפכה להיות כזו שקודם נחפש רומנטיקה ותשוקה מינית והן אלה שיובילו לנישואין.
מהפך זה יצר מצב פרדוקסאלי בו נישואין צריכים להכיל תשוקה לצד מחוייבות, שהם שני צרכים מנוגדים של נפש האדם. אז מה קורה בפועל? הרבה אנשים כלל לא יודעים שהם רוצים דברים שהם בעצם מנוגדים זה לזה, ואם הם כבר יודעים זאת, הם לא יודעים שעליהם למצוא את האיזון בין צרכים אלה.
אם לא יודעים זאת הקונפליקטים והקשיים בזוגיות פורצים החוצה, ובקלות! לכן חשוב להבין וליצור את האיזון העדין בין צרכים מנוגדים אלה, בכדי להמשיך להינות מיחסים מתמשכים וטובים. לחשוב כי זוגיות טובה אמורה לספק מעצמה את כל הצרכים של הפרט, מבלי שבני הזוג יקחו אחריות אקטיבית על כך, היא אשלייה ופגיעה בזוגיות, במיוחד בטווח הארוך. ניתן להבחין שמספר הזוגות שעוזבים יחסים זוגיים גדולה יותר מבעבר, ולא משנה באיזה שלב הזוגיות, בין אם היא בתחילתה, או בשלב מתקדם יותר.
מעבר לסיבה שציינתי קודם ישנן עוד סיבות הקשורות לתרבות הקיימת בעולם המערבי. דיסני והציפייה לאידיאל אנו מקבלים מסרים בתוכניות הטלוויזיה והסרטים לגבי זוגיות ונישואין שהם ברובם רחוקים מהמציאות, אולם עמוק בפנים יש לנו מעין צפייה סמויה שגם חיי הזוגיות שלנו יהיו כאלה. בסדרות ובתוכניות טלוויזיה אנחנו לומדים על ה'שלמות' האפשרית של זוגיות, ואנחנו מתמלאים ציפיות, לרוב לא ריאליות, כלפי בן זוגנו והזוגיות שלנו. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. אנו ממהרים לשפוט את בן הזוג, למצוא אלטרנטיבות מחוץ לבית או אפילו לעזוב את הזוגיות הקיימת ולחפש אחר אידיאל, כי אנו מרגישים שיש לנו אפשרויות בלתי מוגבלות.
היום הרי ישנה האשלייה שהכל בהישג יד, מהכרויות באינטרנט דרך המחשב ועד הטלפון. אנחנו יכולים להכיר בני זוג פוטנציאלים בדרכים רבות: אתרי הכרויות, רשתות חברתיות ואמצעי תקשורת נוספים. יש מאיתנו שעוברים מבן זוג אחד למישנהו בפועל, ויש שעושים זאת רק במחשבה, ומייחלים לאידיאל (האשלייתי) שלרוב לא יתאפשר במציאות. כמו כן בעולם של היום מתפתח הדגש על פיתוח העצמי.
אנחנו מקבלים מסרים שעלינו לדאוג ל'אני האישי' לפתח ולטפח אותו, ולעיתים עושים זאת, בצורה לא מאוזנת, בלי הבנה או הדרכה נכונה בין סיפוקו של ה'אני' תוך קיום זוגיות טובה. אנחנו שוכחים שאנחנו קודם צריכים להיות מודעים ולהבין מהי התפיסה הקיימת אצלנו לגבי עצמנו, זוגיות ובן הזוג, לפני שאנו נאמלל את עצמנו ובן זוגנו בתלונות וחוסר סיפוק.
הזוגיות הופכת למוצר אנו חיים בחברה המבוססת על ערכי הקפיטליזם שמעבירה לנו מסר חזק, אם אנו מודעים לו ואם לא, והא שבעצם כל דבר הוא מוצר, וכצרכנים, עלינו לרכוש את המוצר לפי צרכינו. מן הסתם כאנשים החיים בתרבות זו, אנו סופגים ערכים אלה, ומשליכים אותם גם על האופן שבו אנו נוטים לראות רומנטיקה וזוגיות, דרך מסננת כלכלית: מה אנחנו מקבלים תמורת מה שאנחנו נותנים. זאת אומרת שבלי לשים לה הפכנו את הזוגיות למוצר…
מה זה אומר בפועל? שאם היא לא מספקת את צרכינו באופן רצוי או הוגן, ניתן להחליפה במוצר אחר, או למצוא תחליפים זמניים מחוץ לה, תוך כדי זה שאנו שומרים על המסגרת המשפחתית. חשיבה זו גורמת לקשר ולאינטימיות שלו להיות רופפת, רדודה ולאבד מהמשמעות האמיתית שלה. היא הופכת את כולנו לאנשי תרבות של 'זוגיות צרכנית'. אנחנו מאמצים תבניות לגבי זוגיות, המבוססות על אידיאלים לגבי איך רומנטיקה אמורה להיות, ואיך היא אמורה לספק את צרכיי (כמו שמוצר אותו אני קונה צריך לענות על צרכי).
בלי לשים לב אנו מתחילים ליישם זאת בזוגיות שלנו. במידה והזוגיות לא מתאימה לתדמית שייצרנו במוחנו (במודע או שלא), אנו חשים כי הופר האיזון בין עלות לתועלת, ואנו פונים לחפש אחר הקשר הבא. רוב האנשים אינם מודעים עד כמה חשיבה שכזו קיימת בתוכם ומנהלת אותם במערכת הזוגית מומלץ להתחיל לבדוק את העניין ולהסיק מסקנות אם צריך.
