עולה חדש עם אלעד מסורי
לא מזמן חברים טובים שלי חזרו לגור בישראל, לאחר תקופה של כמה שנים בלוס אנגלס. הם סיפרו שלא יכלו לגעגועים, דיברו על כך שישראלים צריכים להיות בארץ קודם כל מכיוון שהם ישראלים ורוצים לחיות בסביבה ישראלית. היה קשה לי לומר להם שהם טועים מכיוון שלכאורה זה נשמע הגיוני, לא? ובכן, על פי השבוע האחרון שחוויתי כאן לא ממש… באמת שהיה קשה גם לפטריוט הכי גדול להתגעגע בשבוע האחרון לישראל. פשוט כי נדמה היה שישראל זה כאן.
בכל אזור בלוס אנגלס היו אירועים שגרמו לי להרגיש ישראלי בכל מובן המילה.
נתחיל בהופעה של אייל גלון באגורה הילס, אותה יצא לי לסקר מעל גבי העיתון באופן אישי, ו״כעולה חדש״ לא יכולתי שלא להתפעל מהעבודה שהמקום היה מלא בישראלים חמים שבאו לעשות במילה אחת: שמח. היו כפיים, מוסיקה טובה ואוכל אבל אני מדבר על האווירה הישראלית של ״הביחד״ והתחושה של מסיבת חאפלה בימים הטובים בפאבים של דרום תל אביב.
כמה ימים אחר כך הישראלים השתלטו על מועדון ה- HOM המפואר בלב מרכז הבילויים של הוליווד. והפעם, רמי קליינשטיין שעשה את כל הדרך מארץ הקודש כדי לתת הופעה מצויינת בפני קהל ישראלי מגוון שהכיל הפעם יותר צעירים ישראלים מאזור העיר. אני מהלך במועדון ההוליוודי המפורסם ומרגיש כאילו אני בערב רוק בזאפה – ישראלים מכל עבר, עברית ומוזיקה ישראלית טובה ובהמשך לאותו הערב הופיעו מבחר די גי׳ז ישראלים ״שנתנו בראש״ במוזיקת דאנס ישראלית/מזרחית והשאירו אותי לחגוג עד כמעט 4 לפנות בוקר. חברים, שאפו ענקי.
כבר הרבה זמן לא ראיתי אירוע מאורגן בצורה טובה כל כך. הפארק כולו היה מלא באטרקציות לכל הגילאים: מתקנים , הופעות, דוכני אוכל , דגלים של ישראל מכל עבר, מטס אווירי. ולקינוח על הבמה המרכזית עידן רייכל ולהקתו שנתנו הופעה אנרגטית ומרגשת במיוחד. הפסטיבל לא נפל באיכותו ובעיקר בישראליותו מכל פסטיבל יום העצמאות אחר בתל אביב. מצאתי עצמי מסתובב בפארק היפהפה ומדבר רק עברית, בולס לי בהנאה פלאפל ושוארמה, פוגש חברים מהארץ במפתיע ואפילו איזו אקסית לשעבר. אז מי אמר שאני חי לי בלה לה לנד , ואם ברחתי לעולם פנטזיות אז איך זה שכולם ממש כאן איתי? איך אפשר להתגעגע לישראל בשקט אם הרגשתי השבוע שישראל זה פה?! אולי קצת בכל זאת בגלל ששעות ספורות לפני כתיבת שורות אלו, מכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה וזה גורם לי להתגעגע? גם לא, מפני שגמר היורוליג היה בכלל במילאנו שבאיטליה.
לבסוף הבנתי שהישאליות חוצה גבולות ומסבה אושר גדול וגאווה לכל הישראלים המפוזרים בעולם. חלק גדול מלהיות ישראלי זו הגאווה כאשר אתה מביט על הדגל כחול לבן, ההרגשה של גל חום נעים בחזה למשמע שירים ישראלים אהובים, לבחור לאכול את הפלאפל שלך גם בפארק באל-איי ושאתה מוקף באנשים שהם כמוך, ישראלים, וברוך השם, בלוס אנגלס יש לא מעט כאלו…
