התגובות לאירוע הוואנדליזם בבית כנסת בבוורלי הילס מלמדות על הפער בין מי שמתיימר לייצג אותנו לבין מה שתאכלס קורה בשטח * צאו ולימדו
אנטישמיות היא דבר אמיתי, מסוכן ומפחיד גם יחד. בעולם הנכנס לשנת 2020 השנאה מפעפעת, והדעה הרווחת היא שהיהודים שולטים בכל. במקביל, היהודים מלבים את השנאה כלפי עצמם; כאן בארה״ב, הדמוקרטים יצרו פלטפורמה ממנה ניתן להשתלח ביהודים ובישראל – בית הנבחרים של ארצות הברית. הכל מותר, אין גבולות, הכל פרוץ. הנשיא, כך מסתבר, הוא בובה המתופעלת ע״י היהודים וישראל, והיות ששונאים את הנשיא שנאת מוות, קל להאשים את היהודים ואת ישראל בשל הקירבה המתווה את פעולות הנשיא, מדיניות שאף אחד מקודמיו לא העלה על דעתו לנקוט: העברת השגרירות לירושלים, הכרה בסיפוח רמת הגולן, הצהרה שההתנחלויות אינן בלתי חוקיות ואינן המכשול לשלום, הצרת פעילות אונר"א, הצבת מטוסי חמקן בארץ, הטלת סנקציות משמעותיות על איראן ועוד דברים לטובת ובשירות ישראל.
בשלהי 2019, הנשיא באמצעות הוראה נשיאותית נתן כלים מדויקים למי שרוצה להילחם באנטישמיות, בעיקר בקמפוסים. הדבר העלה את חמת זעמם של היהודים והדמוקרטים: "חופש הדיבור הקדוש נמצא בסכנה בשל שגעונות הנשיא". הדמוקרטים מחכים בכליון עיניים לכניסת הנשיא הבא לתפקיד, שיביא קץ לסרט האימים ששמו דונלד טראמפ בשירות היהודים, ואחת הפעולות הראשונות שהנשיא הנכנס יעשה הוא לבטל את ההוראה הנשיאותית הזו.
אנטישמיות היא גם דבר פופולרי ביותר, בייחוד עבור כל מי שמחפש תשומת לב או את אור הזרקורים. באירוע הוואנדליזם בבית כנסת "נצח" בבוורלי הילס, עוד טרם התברר מה בדיוק קרה, ע"י מי ולמה, כבר התכנסו להם הפוליטיקאים המקומיים, נציגו של מזכיר המדינה למלחמה גלובלית באנטישמיות, הדיפלומט הבכיר של מדינת ישראל בחוף המערבי, נציג הליגה נגד השמצה, אחד מראשי הארגונים הידועים בארץ לארועי טרור ונציגי ארגונים מקומיים – ואיתם נדחקו-הצטופפו להם חברי אותו מרכז קהילתי מקומי (של הקהילה הפרסית), כמו-גם פרסים וישראלים אחרים המחפשים את הבזקי המצלמות.
מה אנו למדים מאותו מקרה, ומדוע חשוב להתייחס אליו? ראשית, ההילולה התקשורתית היתה מיותרת לחלוטין לפי מבחן התוצאה. אנשים חמורי סבר הגיעו להצטלם ולהתראיין, לבושים במיטב המחלצות, מאופרים בסבר פנים רציני התואם את גודל השעה ופשוט נלהבים. גם אם לא היה מגיע ולו איש אחד מכל אלו התגובה היתה זהה, קרי: התועלת השולית בכל ההילולה היא אפסית ואולי אפילו שלילית.
אכן, האנשים והארגונים מפיקים תועלת עצמית רבת ערך: אלו לאגו שלהם ואלו למאגר התורמים שלהם. ראו, הם הגיעו מיד לזירת הארוע, התראיינו, שלחו תמונות, כתבו הודעות לעיתונות, הבטיחו נחרצות שחייבים להילחם, שצריכה להיות אפס סובלנות למעשים נוראיים כאלו ועוד הצהרות שהופרחו לחלל האויר. הם חדרו לחיינו ונעלמו כלעומת שבאו, בלי שאורח חיינו ישתנה כהוא זה. מוטב שלא היו באים כלל. איזו הצלחה מסחררת, אך זו התנדפה כמו גז מריח ונשכחה עד מהרה מהתודעה.
תגובה זו מזכירה תגובה דומה לפני כמה חודשים בקמפוס אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס. גם לשם הגיעו כל הארגונים, התראיינו, הצטלמו, הצהירו הצהרות ושלחו הודעות לעיתונות ובקשות לעזרה מתורמיהם, אך עד מהרה כולם נעלמו. מי נשאר? הרב אהרון העומד בראש הלל והסטודנטים היהודים שצריכים להמשיך את חייהם ולהתמודד עם המציאות הקשה באוניברסיטה. כל המבקרים לא עזרו כהוא זה, ותוחלת החיים של העניין שהראו היתה כאמור אפסית.
אנחנו חיים בתקופה בה חדשות פורצות, מגיעות לכל פינה דרך הרשת, חיות פרק זמן מצומצם ביותר ומתחלפות. משך החיים של ידיעה חדשותית הוא כה קצר, בעוד המציאות הרבה יותר איטית. חייבים להתאפק ולתת לתהליכים למצות את עצמם, לפני שאנו אצים-רצים לקבוע עובדות-לכאורה בשטח. במקום לתת למשטרה לפעול, לחקור, לעצור חשודים ולהגדיר את מה שקרה, הזדרזו כל האח״מים להביע דעה נחרצת. מבוקר השבת עד מוצאי השבת כבר התברר למקומיים שמה שקרה קרוב לודאי שונה לחלוטין ממה שצויר ע״י זרם המבקרים המאuד חשובים, וכולם החלו לסגת אחורה בצורה מאד דיפלומטית. אחרים הפגינו מה שנקרא ״התמרמרות צדקנית״ (righteious indignation).
יש פשע. אולי זה פשע שנאה. תנו למשטרה לחקור ולפעול. חברי בית הכנסת – במקום לשלוח תמונות שמגלות טפח פה וטפח שם, התאפקו ועיזרו להשיב מצב לקדמותו. האם ישנם דברים שהיו אמורים לקרות ולא קרו (מדוע לא פעלה האזעקה והמשטרה לא הגיעה? הייתה בכלל מערכת אזעקה או רק מצלמות? האם המקום היה מאובטח כראוי? וכיו״ב).
כשהתברר שאין המציאות תואמת לרעש כשכבר נעשה בפרהסיה, הונחו חברי בית הכנסת שלא להתראיין ולא להפיץ תמונות, שמועות, דעות ושאר רעיונות. האם נוכחות כל האח״מים (בעיקר בעיני עצמם) השפיעה על התגובה המקומית? ודאי שלא. משטרת בוורלי הילס פעלה כמו בעבר, כשסדר העדיפויות שלה ברור ומוגדר: אפס סובלנות ותגובה מיידית לכל פעילות הנוגדת את החוק המשפיעה על חיי התושבים. לפני למעלה מחצי יובל, בזמן פרעות רודני קינג בכל רחבי לוס אנג'לס הסמוכה, עמדו ראש העיר ומפקד המשטרה והזהירו: מי שיעז להיכנס לעיר במטרה לגרום לאי סדר יעצר, לא נסבול התנהגות כזו בעיר. ואכן, כשהעז מישהו לעשות זאת, רדפו אחריו מרדף מאוד מתוקשר, מרחק חצי שעה נסיעה מהעיר. המסר היה חד וחלק וברור לכל: אל תעזו, כי לא נסבול זאת ויד החוק תשיג אתכם באשר אתם.
כך בדיוק קרה גם עכשיו: לא עברו שעות רבות וחשוד אחד נעצר לחקירה (ושוחרר כשהתברר שאין לו קשר) ותוך ימים ספורים נעצר חשוד אחר (מי שהשחית את פנים בית הכנסת) מרחק חמש שעות טיסה מכאן – בהוואי. יד החוק מגיעה רחוק, כשרוצים.
האם למדנו משהו מהמקרה? דרוש בדק בית מיידי, ומסתבר שתובנה זו יעילה לא רק לגבי בית הכנסת, כי אם גם לכל בעל עסק ובעל בית. קחו פסק זמן ובידקו כמה קל לפרוץ אליכם הביתה או למשרד. האם יש לכם מערכת אזעקה? האם המערכת פועלת? נסו אותה, אל תסמכו שהיא פועלת. מה יקרה במקרה של שריפה? או רעידת אדמה? מוכנות אינה קורת מאליה, היא דורשת הכנה מראש. יש לכם דברים יקרים מאוד (מבחינה כספית או מבחינה רגשית)? האם הם מבוטחים? האם הם נמצאים במקום בטוח, בכספת, מאחורי מנעול ובריח, במקום חסין לאש? צלמו אותם. בידקו גם מה קורה בבתי הספר של ילדיכם ובבית הכנסת או המרכז הקהילתי אליו אתם שייכים. אל תניחו שהכל שם כשורה רק בגלל שאתם רואים שומרים כשאתם מגיעים להוריד את הילדים או לארוע זה או אחר. האם יש תוכנית פעולה לשעת חירום? האם היא מתורגלת בשגרה? מתי הפעם האחרונה שהשתתפתם אתם בתרגולת? האם אתם מודעים מה יש לעשות ומה תפקידו של כל אחד?
והעיקר, לטובתנו אנו, ההילולה התקשורתית וההתמוגגות העצמית חייבים להיפסק. הם חסרי תועלת ואפילו מזיקים. הם אינם עוזרים להתמודד עם האנטישמיות. הם מקדמים אינטרסים אישיים או של גופים במקום לעזור לקהילה עצמה. צר לי לקלקל את החגיגה, אך אם ברצוננו לשרוד ולהמשיך בשגרת חיינו, אנחנו חייבים להפנים שההילולה רק מוסיפה להתפרצות האנטישמיות, גם אם יעמדו כל המאוד מכובדים בפנים מאד רציניות ויצהירו ״אפס סובלנות, אנחנו כאן להציל את העולם״ ועוד הצהרות חלולות שמשך חייהן חולף בן רגע והן אינן עומדות במבחן המציאות.
