"האישה בזהב" הוא סרט שגרתי המבוסס על סיפור אמיתי מרתק של ניצולת שואה מלוס אנג'לס * למרות שהסרט מלווה דרמה משפטית, הוא מעניין יותר בזכות הפרספקטיבה ההסטורית / מאת יהודית קטן
הסיפור הוא סיפורה של מריה אלטמן, קשישה ניצולת שואה ילידת אוסטריה שחיה בלוס אנג'לס, שבשנת 1998 כשכבר היתה בשנות השמונים המאוחרות לחייה, תבעה את ממשלת אוסטריה על גזילת אוסף מציורי גוסטב קלימט שהיו שייכים למשפחתה והוחרמו אחר הסיפוח הנאצי של אוסטריה.
הציור החשוב ביותר היה הדיוקן יקר הערך של דודתה מצד אמה, אדלה בלוך באואר. אמנם בממשלת אוסטריה התקבל אז חוק להשבת רכוש שנגזל במלחמה, אך מצד שני הכריזה הממשלה שרבות מהיצירות הם מורשת תרבות אוסטרית שאסור להוציא מהמדינה.
הציור הנפלא עם צבעי הזהב היה כלול בקטגוריה הזאת. כדי לטשטש את המקור היהודי של הציור, האוסטרים שינו את שם התמונה מ"דיוקן אדלה בלוך באואר" שהיה שמה המקורי ל"אישה בזהב" והיא היתה תלויה בכבוד רב בגלרית בלוודר החשובה בוינה.
הטיעון המשפטי של ממשלת אוסטריה היה שאדל בלוך באואר הורישה את הציור לגלריה והיא שייכת להם.
מריה שכרה את שרותיו של עורך דין צעיר ונמרץ, רנדול שונברג (נכדו של המלחין היהודי הנודע ארנולד שנברג.) ויחד הם יצאו למסע משפטי שנמשך שמונה שנים והתנהל באוסטריה ובארצות הברית. בתחילה לא היה לרנדול עניין רב בנושא, אבל בסופו של דבר הוא לקח עליו את המשימה. כאשר נסיונו ההתחלתי נדחה ע"י האוסטרים, הוא תבע את ממשלת אוסטריה בבית משפט אמריקאי ואף הגיע לבית המשפט העליון.
למרות שהסרט מלווה דרמה משפטית, הוא מעניין יותר בזכות הפרספקטיבה ההסטורית. הוא נע בין ההתרחשויות בהווה ובין פלשבאקים מהעבר המתארים את האידיליה בה חיה מריה הצעירה עם משפחתה בשנות השלושים. בפלשבאקים אחרים הכוללים את מנוסתם מוינה של מריה ובעלה הטרי נחשפים פניהם המכוערים של הוינאים. הסרט כאמור לא הכי טוב. בימויו של סיימון קרטיס ("השבוע שלי עם מרילין"), אינו מציג דמויות מורכבות במיוחד. התסריט פרי עטו של אלקסי קיי קמבל צפוי ולא יוצר מתח בין התרחשות אחת לשניה. הדמויות חד מימדיות, דבר שלא מאתגר אף לא שחקנית מצויינת כמו הלן מירן המשחקת את מריה אלטמן. היא מגלמת את דמותה של האשה הקשישה בחוסר מאמץ ובדגש על המימד הסנטימנטלי. יש הרגשה שהיא מדקלמת את המילים ולא מעצבת אישיות מעניינת בעלת עומק.
השחקן ריין ריינולדס המגלם את רנדול שנברג, לא מצליח להיכנס לדמות של עורך דין חזק שמסוגל להילחם למען הצדק. רגשנותו מוגזמת ומלאכותית. ואכן הסרט לא מעמיק. הוא לא מטפל בצורה רצינית בגלגוליהם של יצירות אמנות במהלך ימי המלחמה או בהתמודדות של אוסטריה עם עברה.
מה שמקבלים ממנו הוא סיפור מדהים של אשה אחת קשישה שלא היססה לתבוע את ממשלת אוסטריה על ציורים שנגזלו ממשפחתה; ותמונה מרתקת על חיי היהודים האמידים בוינה בשנות השלושים של המאה הקודמת.
