עכשיו מתבקשת הקמת מפלגת הישראלים-אמריקאים שתייצג אותנו בכנסת ישראל * אם לכל המיעוטים בארץ יש ייצוג, מה עם המיעוט הגדול שלנו? * מאת ארי בוסל * צילום: שחר עזרן
"שאו נס ציונה, העזו, אל תעמודו" (ירמיהו ד':6)
בתדרוך לעיתונאים ישראלים שנערך באחרונה בקונסוליה בלוס אנג'לס, הוזכר ארגון ה-IAC והתרחבותו לפעילות פוליטית מקומית. אין זו הפעם הראשונה שנשמעים קולות בהקשר זה, וכבר הבעתי בעבר את דעתי שמוטב יהיה אם הארגון ישאיר את הפעילות במישור הפוליטי המקומי לארגון אייפא"ק.
כך לדוגמא, יש לנו נציג חדש בקונגרס, ושמו אינו אילן קאר. אותו נציג של מוחוז 33 היוקרתי בלוס אנג'לס זוכר שראשי ה-IAC עמדו לצידו של קאר ותמכו בו כספית ופומבית. הוא גם זוכר שבזמן כלשהו מהלך הבחירות ספינולוגים מהמחנה היריב האשימו אותו בתמיכה ב-CAIR, למרות שאין כך הדבר. האם אלו הזכרונות הנכונים? היכן המחויבות לקהילה כולה, הישראלית-אמריקאית (או אמריקאית-ישראלית, כבר איני יודע)? כדאי להשאיר פעילות פוליטית לאלו שמבינים בה ויודעים איך לעשותה בלי לשרוף גשרים ובלי להשאיר טעם מר בפה או זכרונות צרובים בעור ובתודעה. הלא זקוקים אנו לדלת פתוחה, לגישה וליחס אוהד בקונגרס, יהיה אשר יהיה.
מירי שפר ובעלה איציק הם מהתורמים הישראלים הגדולים לאייפא"ק בקליפורניה. מירי היא חברה בועד המנהל של ה-IAC. אולי מן הראוי שתזכיר היא לחבריה (היא האישה היחידה בקרבם, ואולי מן הראוי שיהיה ייצוג יותר הולם של נשים בועד המנהל, מקביל ליחס גברים לנשים בקרבנו), שיש מספיק מישורי פעולה מעבר לקידום מועמדים פוליטיים והתערבות בנעשה בפוליטיקה המקומית. מדוע להתחרות את שעושים אחרים? לשם מה הכפילות הבלתי נחוצה הזו?
איך בכלל התחיל הדבר? נראה שקצה נפשו של שלדון אידלסון, התורם הגדול ביותר של ה-IAC, מאייפא"ק. הדבר אולי בר חלוף, אך זו הסיבה, נלחש בחוצות, שבגללה נערך הכנס הראשון של ה-IAC בוושינגטון הבירה, כדי להראות את יכולתו והשפעתו של אידלסון. מוזר הדבר בעיני, שכן האם מישהו פיקפק לרגע ביכולותיו הרבות והמגוונות? בארץ יש עתה בעיות עם הביביתון, או "ישראל היום", "קול שופרו של נתניהו". אז אולי הוחלט בינו לבין אשתו שהגיע הזמן להעביר מהלך ולהתחיל לפעול כאן בארה"ב בקרב הישראלים המקומיים? למר אדלסון – אם אתה חושב שישפור מזלך כאן, אתה טועה מרות. כולנו יצוקים מאותה התבנית, וסופך זהה יהיה. בארץ בנית את העיתון הנפוץ ביותר, עיתון לתפארת, אך הצלחה מסחררת זו העבירה את השמאל על דעתו, ומסתבר שהשמאל יודע ויכול להלחם. כאן כולם אוהבים להיות בסביבתך כרגע, אך גם זה יכול להשתנות כהרף עין.
אני משוכנע שכוונותיך שונות לחלוטין, שאתה רואה צעדים רבים קדימה, ושבלבך כוונה מסוימת. בארץ אתה תומך באנשים ובמפלגה שאתה מאמין (כך גם אני) שהם הטובים ביותר למדינת ישראל ולעתידנו. גם בארצות הברית אתה תומך במפלגה ובאנשים שאתה מאמין (כך גם אני) שהם העתיד הנכון לארה"ב. אין ספק בליבי שבלבך חזון שנבצר מאתנו לראותו עדיין, ובו עתיד שתי המדינות – ישראל וארה"ב – חרוט על נס ודגל.
