ביום רביעי תהיה אזכרה לסבתא שלי. סבתא, החברה הכי טובה שלי עד היום (אז מה אם כבר עברו שלוש שנים שהיא נסעה לטיול ארוך שממנו היא כבר לא תחזור). כבר שלוש שנים אני מרגישה אותה מלטפת אותי כשאני במצב רוח רע וזקוקה נואשות לחיזוק ולחיבוק שלה; שלוש שנים שאני ממשיכה להריח את הריח של הבושם הצרפתי, היקר והמשובח שלה מהז׳קט היפה שהיא השאירה לי; שלוש שנים שאני אפילו שומעת את הצליל של נשיקת הבורג שהיא כל כך אהבה שהייתי נושקת לה על הלחי. שלוש שנים של זכרונות וחיים לצידי ביחד, מוזר!
אז מה אם עברו שלוש שנים, אני יודעת שהיא איתי בכל צעד וצעד שאני עושה, היא הרוח הגבית שלי, נשבעת, שהיא החמצן שאני נושמת. אין, סבתא שלי, זה סיפור אהבה, אין עוד אישה כזו ביקום. יפה, שנונה, מצחיקה, חריפה, וואי וואי איזה חריפה, אני מתביישת לספר (אבל יאללה, בשבועיים הספקתם כבר לדעת עלי כמעט הכל).
אז שהתחלתי לצאת עם הבחור שלי, ככה בחודשים הראשונים, כשעוד מתפדחים וכאלה, הזמנתי אותו לארוחת שישי, ואיך שהוא נכנס ראיתי את סבתא שלי זורחת, ישר היא נדלקה עליו (טוב, טעם טוב היה לה), ובלי חשבון היא התחילה ברצף שאלות (שהשב״כ יכול ללמוד ממנה) מה? כמה? למה? מתי? מסכן! הוא כל כך התפדח!
ואז פתאום, ככה ליד כולם (והשם ישמור) גם ליד אבא שלי, היא אומרת לו, אני מקווה שאתה יודע שהיא בתולה! סתםםםם! חום בגוף, הרגשה שהשמיים נופלים והאדמה נפתחת, אלוהים שיעזור לי, מה נסגר עם הסבתא הזו? רסן צריך לקנות לה! הוא בטח, אחרי היום, בחיים לא יחזור, יואווו, איזה פאדיחות! וכולם מתעצבנים עליה (ומתפדחים אש) ורק אני צורחת עליה וחולה עליה באותה נשימה, כי ככה היא סבתא שלי. ברור לכם כבר, שמאותו יום, הבחור שלי התאהב, ממש התאהב…
אבל בסבתא שלי. הוא פתח איתה ערוץ ישיר, מה שהוא רצה לעשות, היה מגיע ממנה, הוא חיפה עליה על הכל, איזה יופי, סבתא שלי קיבלה עורך דין עוד לפני שהבחור שלי, חלם ללמוד משפטים. בגיל 15 באתי אליה יום אחד אחרי בי״ס עם החברה הכי טובה שלי (טלי), סתם קפצנו לצהריים (כי בנוסף להכל היא הייתה בשלנית לא נורמלית). אכלנו כרוב ממולא רומני, חמוץ וחריף לאללה, קוראים לזה ״סרמלה״ (הייתי משלמת כל מחיר בעולם לכמה מגולגלים כאלה עכשיו). בינתיים היא עומדת לידנו בחלון במטבח, מעשנת סיגריה עם האצבעות הארוכות שלה והלק האדום, ושואלת אותנו – תגידו בנות, ניסיתן פעם לעשן? שתינו מבוהלות… עונות לה בפחד, ״לא״ (כי לרגע שכחנו במי מדובר), באמת?! היא נשמעת מופתעת, ומדליקה לנו אחת, שתינו שואפות, משתעלות, אדומות, קחו… קחו כמה שאכטות ותראו בעצמכן שזה מה זה חרא מגעיל, ניקוטין זה רעל (מה שאני יכולה להעיד בשמה היום שזה מה שגמר אותה). תקשיבו, היא אומרת, שמעתי מהשכנות שראו אתכן עם סיגריה (שקר גס!) זה לא מכובד לילדות בגיל כזה לעשן ועוד מחוץ לבית. אם תרצו סיגריה, תזכרו את הפעם הזו ותבואו אלי. יואווו, היא לא נורמלית! אם אמא שלי תדע היא הורגת אותי! ואותה! ומה היא עושה? אם אמא של טלי תדע, היא לא תיתן לה לבוא אלי בחיים (הייתם צריכים לראות איך אמא של טלי בכתה בלוויה של הסבתא האגדית שלי)!
אין, באמת היא הייתה אישה מיוחדת. במשך 74 שנות חייה הקצרות היא הייתה נשואה ארבע פעמים, ולאחד מהם אפילו פעמיים, אז בטוטאל חמש פעמים נשואה. תמיד כשהיינו צוחקים עליה, הייתה צוחקת עלינו ואומרת, ״אותי מותק, דפקו רק עם תעודה״! חחחח, אני מצליחה לשמוע את הצחוק המתגלגל שלה מבעד לנזקי הניקוטין. אני נזכרת בה, עכשיו, אתכם ותמיד, ומרגישה את הלב שלי (והעיניים) מתפוצץ ונקרע מגעגועים, כמה אפשר להתגעגע לבן אדם שכבר איננו, זה מטורף!
***
