באדי הגיע אלינו כשהיה בן שישה שבועות. נידלקנו מיד על ה"דובי" החמוד עם הפרווה הצמרירית שהביט אלינו בעיניים טובות ואוהבות, קפץ ושיחק איתנו בהתלהבות יתרה. הוא היה אחד משבעה גורים גזעיים מסוג גולדן רטריבר, בן לאבא אמריקאי גדול בהיר וזהוב ולאמא אנגליה עם שערות בצבע דבש כהה…
באדי, שזה חבר טוב בסלנג המקומי, כשמו כן הוא: כלב שקשור לבעליו ומראה את זה בכל רגע. חזק ובעל ביטחון, נאמן ועירני. תמיד-תמיד להוט לצאת איתי לטייל, ואני מצרף אותו אלי בשמחה.
באדי שייך למשפחת כלבי הציד וזה טבוע בדמו. בכל הזדמנות ישמח לדלוק אחרי חיות קטנות – סנאים ארנבות וציפורים – שאנחנו פוגשים בטיולים שלנו, עד שהוא מבריח אותם אל בין השיחים. הוא גם שחיין מוכשר, אחד שלא יפסח על שום מקור מים בדרך; כשמגיעים לכל סוג מאגר מים, עוד לפני שהספקתי להגיד "ג`ק רובינזון" הוא כבר שוחה במים כמו דג.
את "הגולדן" הוא קיבל על ציבעו המוזהב וה"רטריבר" שמצטרף לשמו מגיע מהשורש "ריטריב" שפירושו להשיב, למצוא, להחזיר. הדוגמה הטובה ביותר להסביר את הפעולה של רטריבינג זה אם אתם משליכים לכלב כדור או מקל והוא רץ, תופש אותו ומחזיר אותו אליכם.
הגולדנים הם ציידים מומחים מטבעם; תפקידם להתלוות לצייד, וכשהוא פוגע בציפור או ברווז הם רצים קדימה למצוא איפה נפל ולהביא אותו לבעליהם. הפעולה הזאת אוטומטית עבור באדי; הוא ישמח להשיב כדורים ממרחק ולהשיב מקלות שאני משליך לו. הוא הכי אוהב לקפוץ למים לשחות לתפוס את המקל בפה שלו ולהחזיר לי אותו תוך כדי שחייה.
הסיפור הכי מפורסם על באדי, שכל מי שמכיר אותו כבר שמע: בניותו בן חודשים מספר, לקחנו אותו איתנו לבקר אצל חברים בבית משותף. היה שם ילד ששחה בבריכה והשתולל ובעייני באדי זה הצריך תגובה. בלי לחשוב הוא קפץ לבריכה על מנת להציל את הילד שלא היה באמת בסכנה… כל מי שהיה שם הסתכל על הגור ששוחה מסביב לילד וכמו מנסה לתמוך בו, ולא האמין למראה עיניו.
למרות כל הכושר והמרץ באדי הוא כלב שקט ועדין, הכי אוהב שפגשתי מעודי. כששאלתי בעלי כלבים אחרים מסוג גולדן רטריבר האם גם הכלבים שלהם כאלה מיוחדים, הם חייכו אלי כמו משתפים אותי בסודם, מודיעים לי רשמית שזה הכלב עם האופי הכי נעים שקיים, ואם לא היתה לו נשירת שיער הוא היה מושלם!
לא סתם בחרו בגולדן רטריבר ובלברדור ככלבי נחייה מועדפים על עיוורים ובעלי מגבלה. מזגם נוח, הם לא פראיים וגם שהם רצים במהירות לתפוס מקל הם יביאו אותו ויניחו אותו לידך בעדינות, מרכינים ראשם שולחים עינים אוהבות ושמחות.
רק טעות אחת אל תעשו: לנסות להיכנס דרך אחד השערים או אפילו הדלת הראשית כאשר הוא לא מכיר אותכם, במיוחד בשעות הערב ובלילה. מומלץ לשמור מרחק מהחצר האחורית שלי אם אתם דוור, עובדי עיריה שבאים לקרוא את המונה או אלו שעושים משלוחים לפיצה ואוכל; באדי ממש לא סובל את ה"פיצה מן" ואת כל לובשי המדים למיניהם…
בביקור האחרון אצל הווטרינר באדי שקל מאה פאונד – 45 קילו של שרירים, שיניים וציפורניים חזקות וארוכות. 'הצייד הבלונדיני' אנחנו קוראים לו ו"באד-מאד" על כך שהוא תמיד חוזר מכוסה בבוץ. באדי יחגוג איתנו השבוע יומולדת שבע, שזה כ-49 שנים בחיי אדם. כלב שכולו לב! אני כל כך שמח שיש לי כזה "חבר", שאמנם קצת עקף אותי בגיל, אבל עדיין רץ כשאני הולך…
==
