ישראל, שבדיה, הולנד, סינגפור ולוס אנג'לס הן כמה מתחנות חייה של מאיה קרמר, אקרובטית בקרקס שכיכבה גם ב'סירק דה סוליי' * הרקדנית המעופפת ממרינה דל ריי מסבירה על החיים בתנועה, הסכנות והריגושים והסיפוק מזרימת האנדרנלין * חשיפה מאת מיכה קינן
היא ממש, אבל ממש לא מריונטה על חוט. לוליינית קרקס חטובה שמגיל ארבע היא כבר על הבמה, בתחילה כרקדנית בלט שם הצטיינה עד גיל 11 ושבגיל 18 עברה לאמריקה וכאן, תוך כדי לימודי משחק וריקוד, גם עלתה על החוט. מאמריקה המשיכה לשבדיה, להולנד, לסינגפור וחזרה ארצה, ואז שוב ללוס אנג'לס.
כך, כאקרובטית בינלאומית וכרקדנית סובבת מאיה, חגה ועגה ברחבי העולם. קרמר: "אני לוליינית טרפז מקצועית בקרקס ועל הבמה, ולא, אני לא פוחדת. זה לא מקצוע מפחיד. מילדות אני מרחפת, ממשיכה את המסורת העתיקה. "החיים בקרקס לא קלים – המעבר ממקום למקום, מארץ לארץ, אף פעם אין לך בית קבוע. אבל החיים האלה מתאימים לי. מתרגלים לזה. "
בקרקס שלנו בהולנד למשל היו גמלים, זברות ופילה. ליצנים, ומופע שלי על טרפז עם פרטנרית שבדית שגם הייתה שמה את פנייה בתוך זכוכית שבורה בזמן שגבר מהקהל היה עומד לה על הראש.
"ההצצה הראשונית לעולם הקרקס המסורתי הייתה חוויה מאוד מעניינת. פגשתי אנשים שכל מה שהם ידעו מחייהם הוא הקרקס. ובאו משושלות ארוכות של קרקס במשפחתם". מאיה החלה את הקריירה שלה בקרקס בזמן שהותה בשבדיה בזמנו עבדה כרקדנית והייתה נשואה לבחור שבדי, שראתה מופע של סירק דו סוליי, "ידעתי שזה מה שאני אמורה לעשות", היא אומרת.
למחרת, כבדרך הגורל, היא פגשה אקרובטית והחלה לעבוד איתה, זו הייתה תחילת הדרך. תאונת עבודה באחד המופעים היא נפלה מגובה עשרה מטרים בזמן סלטה מורטלה על מתקן באוויר, שברה את רגלה כשביצעה את התרגיל המסוכן כמתוכנן בזמן הנפילה. קרמר: "הנפילה שהייתה כשבריר שניה הרגישה לי כמו כמה דקות. ידעתי שהיד שלי עומדת לפספס את המעקה ויכולתי לתכנן את הנחיתה. שאר האומנים אמרו שנפלתי כמו חתולה, ושפגעתי בבמה. למרות ששברתי את כף הרגל, המשכתי לרקוד כאילו דבר לא קרה עד שירדתי מהבמה. האדרנלין על הבמה גורם לנו לעשות דברים שהם הרבה מעל לכל יכולת שאי פעם ידענו שיש לנו. לאחר כמה שבועות חזרתי לבמה".
"אני מבצעת את התרגיל כבר חמש שנים וזו היתה הפעם הראשונה שנפלתי ככה", היא מוסיפה. "אלו חלק מהסיכונים של המקצוע שבחרנו לעסוק בו. אנחנו לוקחים את זה בחשבון".
מאחורי הקלעים האמנים של הקרקסים מרחפים מעל הבימה. סיור מאחורי הקלעים מגלה עולם שלם של תלבושות ותפאורה, 30 מכולות ששימשו להובלת הציוד, ומיהם האמיצים המעופפים שכובשים את הבמה כבר 18 שנים. טיול מאחורי הקלעים של המופע מרגיש כמו מבוך מתפתל.
"זה לא מופע שנסמך על אפקטים טכניים עצומים", אומרת קרמר, אבל מבט על המפעל העצום שעומד, ולמעשה נוסע, מאחורי הקרקס, אשר הכולל 30 המכולות והטריילרים ששימשו להובלת הציוד, מוכיח כי הטכניקה היא לא דבר שיש לזלזל בו. מאיה קרמר, שמגיעה ממחול, אחרי קריירת ריקוד בשבדיה ומספר שנים של עבודה עם אקרובטים בקרקס ההולנדי, מספרת: "האתגר היה ללמוד איך הלהקה פועלת, כל האמנים שעולים או מרחפים מעל לבמה. מאחוריהם מסלול מפרך ואימונים קפדניים. הם נבחרים בתחרויות בינלאומיות, בעיקר אלה הספורטיביות. צוות ציידי הכישרונות של הקרקס שולח הזמנות – ולעיתים גם נענה לקלטות אודישנים".
אחרי תהליך הסלקציה, עוברים כל המוזמנים והנבחרים המאושרים שורה ארוכה של סדנאות, שנועדה להתאים את כישוריהם הספורטיביים לרוח התיאטרלית של הקרקס ולצקת בהם כלים אמנותיים. אתלטים המורגלים בטכניקה קרה לומדים להכניס חן לתנועותיהם המדויקות ולהגיש דמויות מלאות רגש בין סלטה אחת לשנייה. הם לומדים לבצע את האלמנטים שלהם מחוץ למצב הנפשי של תחרות; בתחרויות הם צריכים להיות במיטבם ברגע אחד של שיא. מבקשים מהם להיות עקביים ולשמור כל הזמן על רמה גבוהה.
לכל אמן דמות משלו, עם מסכת איפור ותלבושות שעוצבו במיוחד עבור הדמות ונותרות ללא שינוי גם עם תחלופת הקאסט במופעים. את האיפור המורכב הם לומדים לבצע בעצמם. בהתחלה ההליך נמשך למעלה משלוש שעות, תוך שהם נעזרים במדריך מצולם אישי של שלבי האיפור, המלווה בהוראות מדויקות לגבי סוגי המברשות ומספרי הגוונים. עם הניסיון יורד הזמן לכ-45 דקות וברגעי לחץ קריטיים, יש גם כאלה מצליחים לעטות את פניהם המולטי-שכבתיים בזמן שיא של שבע דקות בלבד.
ארון האיפור של הלהקה נוסע איתה והוא רחוק מלהיות השירות היחיד שמלווה אותם. את המלתחה הצבעונית והעצומה של הקרקס, הממלאת חדר רחב ידיים, מלווים בסיבוב ההופעות ארבעה תופרים, בהיכון תמידי לבצע תיקוני חירום. את התלבושות עצמן מכינים מאפס. החל בצביעת הבדים, וכלה בהתאמה אישית למבנה גופם של האמנים. הכנת תלבושת אחת אורכת שלושה חודשים – וזה גם פרק הזמן שנדרש לה על מנת להישחק.
איכשהו, בתוך כל הטירוף הזה, הצליחה מאיה גם לנהל חיי משפחה ועיסוקים אחרים כגון יצירה, לימודים, יוגה ריקוד, פילאטיס וכמובן עיסוקה באקרובטיקה אווירית שכוללת התעמלות באויר על גבי בדים חבלים וכבלים. את הכשרתה עברה בגטנבורג, שבדיה, על ידי אקרובטית שבדית. "לא כולם בלונדינים בשבדיה", היא מגלה, "אבל מאוד קר והשפה שונה והכל משעמם בחורף האפור והמושלג. הקרקס וההופעות השונות היה המילוט והעיסוק העיקרי שלי.גם הופעתי כרקדנית בטן במסעדה לבנונית,וכרקדנית במחזמר "קאטס".
עד שיום קיבלתי הזמנה להופיע ב"נולד לרקוד" בטלויזיה הישראלית. "החלטתי לארוז את המטלטלין ולחזור לישראל. השתתפתי בהרבה מחזות זמר והרבה אקרובטיקה. היה לי מוזר ללכת על רצפה מוצקת אחרי כל כך הרבה שנים בקרקס", היא מוסיפה בחיוך מסחרר.
בתקופה זאת קיבלה מאיה הזמנה לאודישיין בקרקס "סירק דה סוליי". לאחר אודישן מוצלח שלקח יומיים היא נבחרה וקיבלה שתי הזמנות לשני מופעים. הראשון, קווליה, מופע מרהיב עם סוסים שנוצר ע”י אחד היוצרים הראשונים של סירק ומטייל ברחבי העולם. והשני, וויאג דה לה וי בסינגפור. “בחרתי את סינגפור. שם הייתה לי הזדמנות לגור על אי טרופי ולעבוד עם כמה מאמני הקרקס הידועים ביותר בעולם כמו ויקטור קי, הג'אגלר הנודע בעולם, ואורליה קאץ, אומנית הטרפז הידועה. "לאחר כמה חודשים, אורליה נפצעה, והוזמנתי ע”י המנהל האומנותי שגם היה המנהל האומנותי הראשון של 'סירק דה סוליי' לעשות את הסולו במקומה. זה היה כבוד גדול עבורי.
החדשות לא התקבלו בברכה ע”י רוב הצוות. היתה הרבה קנאה, וחלק מאומני הקרקס שבאו מרקע מסורתי שבו גדלו במשפחות קרקס, לא מאוד אהבו את הרעיון שבחורה מישראל עם רקע בריקוד עושה את התפקיד הראשי, אבל התפקיד ניתן לי ושמחתי לעשות אותו". העבודה בקרקס היא מאוד מעניינת: "הרקדנים מבלים לרוב בגובה האולם, כמה מטרים מעל הבמה, רוב הזמן הם לא קשורים לכלום" היא מספרת בהתרגשות."עשרות אקרובטים מסתובבים עם המופעים מסביב העולם ובכל מקום אליו מגיע המופע, מוקם כפר קטן שעונה על כל צרכיהם".
"המופעים פורצים את גבולות הגוף האנושי ועושים זאת בצורה כל כך מדויקת, חכמה ומבדרת – עד שבסופו נדמה שאנשים באמת יכולים לעוף. הקהל רצה עוד ועוד מאותו דבר. הם עמדו על רגליהם ושאגו את בהתפעלות למשך דקות ארוכות ולא הניחו לנו, אמני הקרקס המיוזעים, המתנשפים ומלאי האדרנלין לפרוש אל מאחורי הקלעים ולמחות את זיעת יולי-אוגוסט שדבקה בתלבושות המרהיבות שלנו. זה היה שכרון חושים טוטאלי. זו הפקה גרנדיוזית, עשירה, חכמה, בינלאומית ופופולרית, שמחה ללא גבול וטעונה באנרגיות מתפרצות. זו בעיקר חגיגה של הגוף האנושי, כאן באמת אין לו גבולות.
"חלק מן הלהטוטנים והאקרובטים שלנו, ושאר אמני הקרקס יכולים לבייש כל אתלט אולימפי מועד. וחוץ מזה, הם הרבה יותר מבדרים. אמנות הקרקס תמיד היתה טוטאלית במובן חשוב אחד: היא חוגגת את פריצת הגבולות של הגוף האנושי, את הניסיון העתיק לעוף, להתגלגל באוויר, להתייחס בבוז תהומי אל כוח המשיכה ואל המגבלות הפיזיות של האדם".
***
היום מתרכזת מאיה קרמר בקרירת הריקוד והקרקס שלה כעצמאית ומופיעה בהזמנה ברחבי העולם. השנה היא כבר הספיקה לעבוד עם כוכבת פופ יפנית בטוקיו וסינגפור, לרכב על פילים בתאילנד, להופיע בגראמי, לעבוד עם ילדים בסיכון דרך סירק דו סולי. רוב הזמן היא מבלה בבתי מלון, מופיעה, מלמדת ומתאמנת בין לבין על חוף הים או במועדוני הכושר. מאיה מתגוררת כיום במרינה דל ריי. פגשתי אותה בחוף של סנטה מוניקה מתעמלת על החישוקים והטבעות. קהל קטן התקבץ לראות את הפלא מבלי לדעת ממש מי היא באמת מאיה קרמר, אבל אני יודע. עכשיו גם אתם.
