או: מדוע ושתי מיאנה להופיע לפני המלך בכתר מלכות
כדי לייצב את שלטונו לאחר כיבוש בבל ולאחד את ממלכת בבל עם ממלכת פרס, כורש מלך פרס חיתן את נכדו, אחשורוש, לוושתי, שחז"ל אומרים שהיתה נכדתו של נבוכדנצר מלך בבל.
לאחר שאחשורוש עלה למלוכה הוא ארגן יריד עולמי גדול, בדומה לעליה לרגל לירושלים. שליטי המחוזות הגיעו לשושן עם סוחרים, כשם שמלכת שבא באה לשלמה המלך. הם אירחו את המלך, הביאו לו מתנות וסיפקו בידור.
לאחר משתה השליטים, ציווה המלך לערוך משתה תודה לאנשי שושן, תוך שימוש בשיירי המזון והיין. במקביל, הוא פקד על המלכה ושתי לערוך משתה לנשים בהיכל המלך — המקום שבו עמד כס המלכות שכורש לקח ממלך בבל. ביום השביעי למשתה, ציווה המלך על סריסיו להביא את ושתי לפניו, בכתר מלכות, כדי להראות לאורחיו את יופיה. ושתי מיאנה. מדוע?
חז"ל מסבירים שושתי סברה שהמלך ציווה עליה לבוא בכתר מלכות בלבד – להראות את יופיה בעירום. ועוד הוסיפו שאף שרצתה לבוא — פרחה בה צרעת או צמח לה זנב.
במשפטה של ושתי הוחלט: "איש שורר בביתו ומדבר בלשון עמו." מכאן נובע:
- ראשית, שלמלך יש סמכות על אשתו — הוויכוח היה על כוח.
- שנית, שושתי סירבה להבין את דברי המלך — הוויכוח היה על שפה.
ושתי דיברה בבלית או ארמית, ואילו אחשורוש דיבר פרסית. ייתכן שהיא העמידה פנים שאינה מבינה, מתוך תחושת עליונות תרבותית. ושתי ישבה על כס המלכות בהיכל המלך, וקיימה את פקודת המלך לערוך משתה לנשים. החוק קובע: (1) אסור לבוא אל המלך באשר הוא ללא הזמנה. (2) אסור לבוא אל כס המלכות אפילו אם המלך אינו יושב עליו.
ייתכן שכשוושתי ישבה על כסא המלכות היא ראתה את עצמה כשליטה הראויה לכבוד עליון, וסירבה להרשות לסריסי המלך להיכנס או לדבר, שכן באו להיכל המלך ללא הזמנה — כשם שנאסר עליהם להיכנס להרמון המלכה. ייתכן שבעיניה, סריסים המדברים בשם המלך, לא נחשבו מכובדים מספיק, וייתכן שהיא חששה שהם כבר רצחו את המלך.
כך נוצרה שאלה עקרונית: מי עליון — המלך או היושב על כסאו? והתשובה שניתנה: המלך, בכל מקום שבו הוא נמצא, עליון על היושב על כסאו. אולם כל זה לא יכול להיות הסיבה לעונש חמור, הן השאלות היו במחלוקת ולכן נדרש חוק חדש. סביר שוושתי חטאה בחטא אחר, חמור יותר.
המלך דרש שמלכתו הבבלית תופיע בכתר המלכות הפרסי, כדי להמחיש את איחוד הממלכות תחת שלטונו. ייתכן שהיא לא לקחה עימה את כתר המלכות למשתה הנשים, וכך נחשפה האמת— שהיא מזלזלת בכבוד הממלכה והמלך, ולא חובשת את כתר פרס. חוסר הכבוד הזה הפך אותה למסוכנת לאחדות הממלכה, ולכן חייבת בהדחה.
סנדובסקי כתב בנפרד מאמר אקדמי על סיפור מגילת אסתר, שבו ניתח כל פסוק והעניק לו פרשנות. המאמר נמצא כיום ב-24 ספריות ברחבי ארה"ב. לאחר שסיים את כתיבת המאמר, הוא הרגיש שזה לא מספיק – הוא רצה להגיע גם לדור הצעיר, כדי שילמדו את המסר של המגילה ויבינו שתמיד אפשר למצוא פתרונות לבעיות.
"אני רוצה שילדים ילמדו ויפנימו: אפילו בזמן סכנה וייאוש יש פתרונות. תעבוד, תתאמץ – ופתאום תמצא. הספר כולו ממחיש את הרעיונות שהובילו את מרדכי ואסתר ואיך הם הצליחו לפתור את הבעיות בכוחות עצמם.
"לא היה מקום להכניס את הפרשנות הזאת למאמר האקדמי, אבל כספר עלילתי, זה נתן לי חופש כתיבה ויכולת להעביר את המסר לקוראים”.
