על פחד, אמונה, ילדות, והבחירות שמחזירות אותנו לחיים
אנשים לא נתקעים בגלל עצלנות. הם נתקעים בגלל פחד. פחד מלהיכשל. פחד מלהצליח. פחד שלא יאהבו אותנו. פחד להרגיש רגשות שלא נעים לנו לגעת בהם – כעס, אשמה, בדידות, דחייה, אכזבה. הפחד הוא המקור. הוא יושב בשורש של כל תקיעות. והוא לא רק בראש – הוא בזיכרון של הלב, בגוף, בילדות, במה שאמרו לנו, במה שהאמנו עליו במשך שנים.
למה אנשים עומדים בדרך של עצמם?
כי לא לימדו אותנו להתמודד עם רגשות. לימדו אותנו להדחיק. להיות חזקים. להתנהג יפה.אבל בפנים יש ילד קטן, עם אמונות מגבילות שנוצרו עוד לפני גיל שמונה: “אני לא מספיק.” “אני לא מסוגל.” “אני לא שווה.” “אצלנו במשפחה לא מצליחים.” “אל תבלוט.” “אל תעיז.”
כשאני רואה אדם שתקוע, אני לא מסתכל על מה הוא אומר. אני מסתכל על מה הוא לא עושה. מי שיש לו רצון – אמיתי – עושה. ומי שלא עושה? זאת אומרת שהוא רוצה משהו אחר יותר. אדם שלא מתמיד באימונים? הוא רוצה יותר את הנוחות. אדם שלא מקדם שינוי בזוגיות? הוא רוצה יותר את ההרגל והביטחון המזויף. אדם שלא מופיע למען עצמו? הוא רוצה יותר להישאר במקום המוכר. המעשים מספרים את האמת, לא המילים.
כשיש פער בין הרצוי למצוי. כשיש חלום – אבל אין פעולה. כשהוא אומר “אני רוצה” – אבל הגוף לא זז. כשההתנהגות שלו מראה בדיוק הפוך מהכמיהה שלו. תקיעות היא סימן. היא לא אויב. היא מספרת לנו שיש משהו פנימי שמחזיק אותנו מאחור – פחד, אמונה, כאב ישן, דפוס ילדות. מה אני אומר למי שאומר לי “אני רוצה לשנות, אבל אני תקוע”? אני אומר לו את האמת: אתה לא באמת רוצה לשנות. אם היית רוצה – היית עושה. יש משהו אחר שאתה רוצה יותר. אולי זה הנוחות. אולי זה לא לפגוע באנשים. אולי זה להישאר “קטן” כדי לא להתמודד עם החיים. אבל כשאנחנו מסתכלים על זה בפנים ולא בורחים – שם מתחיל השינוי.
גם אני עמדתי בדרך של עצמי
אני מכיר זאת על בשרי; שנים נשארתי בזוגיות רעילה שלא קידמה אותי, לא נגעה בי, לא פתחה לי את הלב. חייתי במקום שלא אהבתי, עם אנשים שלא היו נכונים לי. הייתי עייף, כבוי, רחוק מעצמי. עד שיום אחד הבנתי: אני הבעיה. אני זה שעומד בדרך של עצמי. אני זה שמחזיק את הדלת סגורה.
בחרתי בי. עזבתי הכול – בחרתי להתגרש. למרות כל הקולות והרעשים בראש. והיו לא מעט הפחד והפחדים מגיעים אלינו ברגעים הכי חשובים ומחוננים בחיינו אם רק נדע להקשיב ולראות את ההזדמנות נוכל כולנו כמו שאני הצלחתי לצאת ולבחור בי. כדי להתחיל מחדש, נקי. כל בחירה כזו כאבה, אבל היא גידלה אותי. כי מי שמקשיב לעצמו – חייב לפעול.
איך פורצים את התקיעות?
בקליניקה, בסדנאות, ובמועדון, אני עובד עם אנשים על תהליך שאני קורא לו: השלמת עבר. אנחנו חוזרים אחורה בזמן: לילדות. להורים. לאמונות שנוצרו אצלם ונחתמו בנו. להתנהגויות אימפולסיביות, לפחדים, לאוטומטים. אנחנו מנתקים את האדם מהסיפור הישן שלו, ומחזירים אותו לזהות האמיתית שלו – לזהות שהוא יוצר, לא לזהות שהוא ״ירש.״ זה תהליך שלוקח את הלא-מודע ומעלה אותו לאור. וכשהאור נדלק – אין יותר מקום לפחדים לנהל את החיים.
השורה התחתונה? אנשים עומדים בדרך של עצמם כי הם פוחדים להרגיש. אבל ברגע שאתה מוכן לפגוש את הרגש – אתה כבר בדרך החוצה מהתקיעות. שינוי אמיתי מתרחש כשאתה מפסיק לברוח ומתחיל להסתכל פנימה.
זו השליחות שלי: לעזור לאנשים להפסיק לעמוד בדרך של עצמם, ולבנות חיים מתוך בחירה, אהבה, וביטחון פנימי.
