כולנו מכירים את התופעה הזו חלקנו מקרוב מאוד. אנשים עושים שינוי מדהים. מתחילים להתאמן. מורידים במשקל. נכנסים לזוגיות. מקימים עסק, מגדילים הכנסות. ואז קורה משהו ״מוזר״ – הם מתחילים לחזור אחורה. לא בגלל שהם לא יכולים. לא בגלל שהם לא יודעים. ולא בגלל שאין להם את הכלים. אלא בגלל שהם עדיין לא התרגלו להיות האדם החדש שהם הפכו להיות. המוח שלנו אוהב את המוכר והידוע. לא את הטוב. לא את הנכון. את המוכר, גם אם המוכר כואב, גם אם המוכר מגביל, גם אם המוכר הורס. הוא מוכר. ולכן הרבה אנשים יוצרים הצלחה, אבל לא מצליחים להכיל הצלחה.
בעולם הכושר זה הכי קל לראות את זה. זהו אחד המאבקים המוכרים והמתסכלים. אדם יורד 20 קילו, 30 קילו. מרגיש מדהים. מקבל מחמאות. פתאום הוא נראה אחרת. מתלבש אחרת, מתנהגים אליו אחרת. ואז יש שם משהו בפנים לא שקט. קול ישן חדש שאומר הצלחת .. ״עכשיו מגיע לך יותר״ או ״זה זמני.. זה לא יחזיק.. כל הזמן נצטרך ״לשמור על זה״ ו… לשמור על זה – זו הבעיה!
למה? כי הגוף כבר השתנה. אבל הזהות עדיין לא. עמוק בפנים הוא עדיין רואה את עצמו כאותו אדם שמן. כאדם שלא מצליח, שלא מתמיד, שלא ראוי. ואז מתחיל חבלה עצמית. קצת פה. קצת שם. עוד ויתור קטן. עוד הנחה. עד שהמערכת מושכת אותו בחזרה למקום המוכר.
זה לא קורה רק במשקל ובריאות הגוף. זה קורה גם בזוגיות. מכירים את זה שאנשים מתגרשים פעם.. פעמיים .. שלוש.. כי בכל פעם מחדש הם לוקחים את אותו המנגנון ואסטרטגיית החיים שלהם לזוגיות הבאה. במקום להסתכל פנימה הם מסתכלים החוצה ומחליפים בן או בת זוג. זה קורה בכסף. שאדם חי בחרדה כלכלית הוא מושך עוד מהתדר שהוא חי בו. וגם אם ירוויח ״הכל זמני״ כמו בדיאטה .. לא אצליח לשמור על זה .. אני לא ראוי ליותר…
זה קורה בעסקים שלא גדלים כי הבעל בית לא גדל וזה קורה כמעט בכל תחום. אנשים מתפללים להצלחה. אבל משהו בהם למעשה בורח ממנה. והמשהו הזה הוא הדבר הכי חשוב לחפש בעצמנו ולעבוד עליו. כי הצלחה דורשת אחריות. על ״המשהו הזה״ , החלק הקטן והמקטין בעצמנו. או במילים אחרות הצלחה דורשת זהות חדשה. הצלחה דורשת פשוט להפסיק לספר ולהאמין בסיפור הישן.
מרטין לותר קינג אמר פעם: אנשים לא מפחדים מכישלון; אנשים מפחדים מהעוצמה של עצמם. כי אם אצליח באמת, לא יהיו לי יותר תירוצים. לא אוכל יותר להאשים. לא אוכל יותר להסתתר. ואז אצטרך לפגוש את עצמי באמת.
אז איך לא חוזרים אחורה? קודם כל להבין שזה טבעי. זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך – זה אומר שאתה גדל. וכל גדילה יוצרת התנגדות. השלב הבא הוא לזהות את הדפוס, לשים לב. מתי אני מתחיל לחבל בעצמי? ואיך אני עושה את זה? פעולות, מחשבות רגשות. מתי אני מתחיל לסגת? מתי אני מתחיל לספר לעצמי סיפורים? מסביר , מנמק, מאשים את הדרך, המאמן , הסיטואציה, השיטות השונות שניסיתי בדרך.
בקליניקה אני מלמד אנשים לחגוג הצלחה. לא לברוח ממנה. לא להקטין אותה. לא להתנצל עליה. להכיר בה, לקבל אותה, להחזיק ולהתרגל אליה. לחזק אותה ולהזדהות איתה. כי היא שלכם!
פרקטיקה
קח דף וכתוב:
1. איזה הצלחה כבר יצרתי בחיים שלי?
2. איפה חיבלתי בעצמי אחרי ההצלחה?
3. איזה סיפור סיפרתי לעצמי באותו זמן על התוצאה הזו? (אני כל הזמן נכשל, זה לא ריאלי בשבילי, אחרים יכולים , לי זה קשה מדי, אני לא יכול לעשות דברים קשים.)
4. מי אני צריך להיות כדי להכיל את ההצלחה הבאה שלי?
ועוד שאלה אחת: אם הייתי מאמין שאני באמת ראוי להצלחה, איך הייתי פועל , היום, השבוע, במהלך החיים? או איך אדם מצליח בתחום בו אני מבקש לעצמי הצלחה, מתנהג , חי ופועל ? החיים לא בודקים אם אתה מסוגל להצליח. זה לא משהו שעושים פה ושם… החיים בודקים אם אתה מסוגל להחזיק הצלחה. וזה כבר משחק אחר לגמרי של מי שמתאמן להיות הכי מחוייב ועקבי שהוא יכול. שם נמצאת ונמדדת – ההצלחה.
רק אהבה, רועי אברג’ל
Roy@intervalsc.com


