ואת שהבטיחה ימית לוי לבן ביטון קיימה….
ביום שני, בתשע בבוקר בדיוק, היא הגיעה לאסוף אותו מבית חבריהם, מוטי ואלה שליו. לבוש בג'ינס בהיר וחולצת פסים אופנתית מבית היוצר 'גאס', הגיח בן מהבית בו התארח מיום שהגיע לאמריקה. מחוייך צעד לעבר מכונית הטיוטה הלבנה של ימית, שחנתה בזווית עקומה בצד המדרכה.
״בוקר טוב ג׳ינג׳ית״, הוא בירך כשנכנס והתיישב ברכבה. "אתה מהודר משהו", ספק ציינה ספק שאלה ימית, והצביעה על סנדלי העור הלבנות שנעלה. ״חשבתי שכך יאה להתחיל את יום חיפוש העבודה הראשון שלי בעיר-המלאכים״, חייך לעומתה בן. "כן, צודק, סבבה לגמרי", השיבה תוך שהיא חוגרת את עצמה ומעבירה את ידית ההילוכים שלה לדרייב.
״בא לך להתחיל את הבוקר עם קפה?״, התעניינה, ובתוך כך הוסיפה ושאלה אם הוא מכיר את רשת בתי-הקפה של ״סטארבקס״, ואם מתאים לו לעצור שם. בזמן שדיברה, שלחה יד חשופה למושב האחורי ושלפה משם ערימת עיתונים. ״הבאתי איתי שלושה מקומונים ישראליים מסוף-השבוע האחרון, אני משוכנעת שבמדור הדרושים נמצא לך עבודה מתאימה״. סיכמה ימית את דבריה והניחה את הערימה על ברכיו.
״ידעתי שאיתך הדברים יזוזו בקצב מהיר״, פלט בן אנחת רווחה, ״כפי שאת יודעת מוטי בקושי נושם, יוצא מהבית לפני זריחת החמה וחוזר גמור בצאת הנשמה, ואלה מתזזת בין שתי המישרות שלה כך שגם היא די עסוקה, ולא נעים לי להטריד אותם. שוב תודה על העזרה ימית״, חייך בן לצדודיתה בשעה שחנתה.
מכונית הטויוטה הלבנה נדחקה בין שני רכבים חונים וימית הזכירה לבן לפתוח את הדלת שלו בזהירות מבלי שתפגע ברכב החונה בצמוד אליו. בסטארבקס קיבלה את פניהם ארומה משכרת של קפה, ועומס של קהל מגוון המה שם. השניים החליטו להתפצל. ימית השתרכה בתור לקופה להזמין לשניהם קפה, ובן תר אחר שולחן פנוי. גבר מבוגר שישב בגפו במרפסת בית-הקפה אסף את חפציו וניקה את שולחנו. בן מיד סימן את המטרה ונחפז לעבר השולחן שנראה כי תיכף יתפנה. הוא קרב והחזיר חיוך למבוגר שאמר לו :״איטס אול יורס״.
מנומס הנהן בן בראשו לאות תודה, הניח את צרור העיתונים על השולחן העגול ומשך כסא פנוי נוסף לצד הכסא הבודד שהיה שם. עינו צדה את עינה של ימית והוא סימן לה על מקום הישיבה שתפס עבורם. את זמן ההמתנה העביר בסקירה של קהל העוברים ושבים שצבאו על בית-הקפה. הסדר והגיגי הנימוסין ששררו שם כבשו את ליבו. הוא הבחין בגברים גדולי גוף שפיזרו חיוכים, בנשים נחפזות, חמושות בחליפות ונעלי עקב, שהמתינו בסבלנות אצל דלפק ההגשה העצמית, בצעירים לבושי בגדי-ספורט, שמחוברים לאוזניות ושקועים במסכים מאירים, בקבוצת מבוגרים שהתקבצו סביב שולחן עגול שקועים בדיון פוליטי נוקב, ובימית שהלכה וקרבה אליו עכשיו, צעירה מלאת-חיים, דינמית ועצמאית.
״הבאתי לך קפה אולה״, הגישה לו ימית כוס עטופה בבידוד קרטון, ״לעצמי הבאתי פרפאצ׳ינו, מלא קלוריות ופחמימות אבל מכורה, רוצה לטעום?״, שאלה והגישה באותו הזמן. בן קירב את הכוס לשפתיו, טעם, והעווה את פניו, ״מתוק מדי״, הוא הגיש לה את כוס הקפה שלה חזרה. ״כן, ידעתי שלא תאהב, שמתי לב שאתה שותה עם סוכר אחד. חוץ מזה אתה מתוק מספיק, אז המשקה הזה ממש זה לא בשבילך״.
״את חדה ואסרטיבית״, הגיב בן על דבריה, וימית הרימה גבה ניגבה את פיה בגב ידה וקרבה את פניה לשלו, ״לסבית אמיתית אני, ניחשת כבר, נכון?״. על אף פתיחותה וסגנון דיבורה הישיר, הייתה זו בעצם הפעם הראשונה שאמרה בקול רם את מה שהירהר בו מהרגע הראשון שפגש אותה. תוך שהוא שומר על קור רוחו, קירב פניו אל פניה כך שהבל פיו חדר לאפה ולחש: ״ג׳ינג׳ית, זה מה שאני אוהב בך״. השניים פרצו בצחוק מתגלגל והחליקו את כפות ידם כף על כף.
״ועכשיו לעיניינו״, אמרה ימית בנחישות ושלפה מתיק-היד שלה דפדפת ועט. ״בוא נעשה סדר בדברים. קדימה תרשום״, פקדה והדפה אליו את כלי הכתיבה. ״ראשית, אתה יכול אמנם להמשיך ולחבר את הסלולרי שלך להוט ספוטס, כפי שעשית עד כה, אולם אני ממליצה לך לחבר את האיי-פון שהבאת איתך לבוסט-מובייל או דומיו. עניין של חמישים דולר כל חודש יאפשרו לך שיחות נכנסות ויוצאות כולל אס-אמ-אסים ללא הגבלה. יש חנות ממש במתחם הקניות הזה, כך שאם מתאים לך, נלך לשם יחד ותחבר את הנייד שלך.
"שנית, רשיון נהיגה מקומי, שאל-עף שיפקע ביום שלא תשהה פה יותר באופן חוקי, כדאי שתוציא. רמת האנגלית שלך מספיק טובה לעבור את התאוריה באנגלית, אבל אם אתה מעדיף בעברית גם זה אפשרי. השגתי לך את המבחנים של משרד הרישוי, תלמד את התשובות, נקבע תאריך למבחן, ולאחר שתעבור אותו, נקבע תור למבחן הניהיגה המעשי.
"שלישית, נחפש לך איזה רכב חסכוני שמתאים לתקציב שלך. אם סיימת לרשום נעבור לשלב הבא״, ימית עשתה הפסקה קטנה ברצף הדברים שלה, לגמה מהקפה שלה ומשכה את ערימת העיתונים שהביאה עימה לשם. ״במדורי הדרושים מפרסמים ישראלים שישמחו להעסיק קרבי שכמותך, אבל, כבר קלטתי את הגיגי ליבך אז אקדים ואומר שכח מזה! העבודות שאתה רוצה לא אפשריות מבחינתך, אין לך אישור עבודה, אתה לא חוקי ויעבור זמן עד שיהיה לך מספר סושייל-סיקיוריטי, משמע ביטוח לאומי.
הרבה אינפורמציה יש לך לגרוס אז תוריד הילוך ותפנים. ועכשיו בחזרה למדור הדרושים, הברירות הן די בסיסיות. דרושים עובדי עגלות במרכזי קניות״, הצביעה ימית על מודעת דרושים אקראית, הפכה דף, והמשיכה את רצף דבריה. ״הנה אפשרות נוספת, חברות הובלות שמחפשות נהגים, או חברות קונסטרקשן שהם בעצם קבלני-בניה שמעסיקים סלזמנים. זה בגדול״, חתמה את הדברים.
בן, רציני ומיושר גיו שקל בראשו איך יגדיר את מחשבותיו באוזניה מבלי שישמע יהיר או בררן, ועוד לפני שהגיב המשיכה ימית בנקודה שבה עצרה את השיחה, ״או שאתה מעדיף להיות ברזלן, כמו מוטי, כל היום לסחוב מעקים וגדרות על הגב שלך?, או כמו דדי שמשחרר סתימות, או כמו שחר שמטפס על גגות ומתקן נזילות?״. ימית גילגלה את עפעפיה וחיככה את כפות ידיה זו בזו.
בן ששמר על איפוק בזמן שדיברה נשען על גב כסאו, יישר אליה מבט ושאל: ״מה קיצור הדרך שלי?, אני קרבי אחותי, לוחם, מדריך קרב-מגע, קצין ביחידה מובחרת, צנחן. האנדרנלין שלי בוער בי, אני צריך אתגר. כל העבודות שדברת עליהן זה לא אני. ימית תני לי קיצור דרך לכל התהליך הזה. תני לי שורה תחתונה ממי״. דממה קצרה שררה בשולחן בשעה שלגמו מהקפה שלהם שהתקרר כבר.
ימית השעינה את שני מרפיקיה על השולחן העגול, נשענה קדימה לעומת הגבר שישב מולה והצביעה לו שיקרב אליה. בן חיקה את אופן הישיבה שלה, נשען קדימה וקרב אליה. ״הפתרון המהיר בשבילך זה חתונה עם אזרחית אמריקאית. חצי שנה ואתה מסודר. חוקי כדת וכדין. מתאים לך?״, שאלה וסגרה את העיתונים שהביאה איתה.
״מתאים לגמרי״, חייך בן משועשע, ״אבל עם מי?״. ימית הביטה סביבה כמחפשת את הכלה המיועדת, ״מצטערת האשה שלך לא כאן, תצטרך להתאמץ ולמצוא לך שידוך, ותכין גם ירוקים והרבה. לצערי נישואין זה לא ממש התחום שלי״.
שעה קלה חלפה בטרם סיימו השניים את שיחתם ופנו יחד לחנות הטלפוניים הניידים הסמוכה. בדרכם לשם, איש מהם לא דיבר יותר על עבודה, או על מדורי הדרושים שפורסמו בערימת העיתונים המקומיים. אלו נותרו יתומים מאחוריהם על שולחן עגול במרפסת בית-הקפה הפינתי…
המשך אי"ה בשבוע הבא
תגובה אחת
כל שבוע כשאני מגיעה הביתה עם העיתון. סיפור בהמשכים לוקח את צומת ליבי קודם. אני לא בטוחה אם זה הכישרון כתיבה המדהים או הדימיון למציאות של רובינו. סיפור קליל, כייף לקריאה וסוחף. מומלץ בחום!!