חידוש נדרים בסטייל ישראלי: מה שקורה בלאס וגאס לא בהכרח נשאר שם... - Shavua Israeli

מעבר להימורים, להופעות ולאטרקציות אפשר גם להתמקד בעיר האורות של נבאדה במשימה לא שגרתית: חידוש נדרים – Renewal of Vows * וזה בדיוק מה ששרון וצביקה, זוג נשוי מישראל, עשו לציון 30 שנות נישואין "רגילות" * מדריך הטיולים החוויתיים דרור עינב אירגן, תיאם והתרגש יחד איתם

שרון וצביקה נשואים כבר 30 שנה. שרון גם תחגוג בקרוב מאוד את יום הולדתה ה- 50. יהיה תמיד מי שיגיד "החיים מתחילים בגיל 50, 60, 70" וכדו'. אז זהו – שהם החליטו סוף סוף לבקר לכבוד המאורע גם בלאס ווגאס.

זאת היתה הפעם הראשונה בחייהם ששרון וצביקה פגשו מקרוב את את עיר החטאים, עליה שמעו רק מסיפורים. כשיגרת כל ביקור בבבירת תעשיית ההימורים העולמית התחלנו בסיור בין בתי המלון. עברנו מהאחד לשני כדי לספוג את האווירה. הידיים כבר מתחילות לגרד… צביקה, הידוע בחיבתו לגלגל הרולטה פצח בסיבוב קצר סביב השולחן. כמו שאומרים "לחימום הקנה".

"פה עוד לא היינו. אנחנו צריכים שיזכרו את מי שלקח להם (לקאזינו) את כל הכסף", כדבריו. כמו הפירורים שהשאירו עמי ותמי בסיפור הידוע כך גם צביקה הותיר עקבות בבתי המלון ברדיוס הקרוב למלון "אקסקליבר" בו התאכסנו…. כך מצאנו עצמנו עמוק אל תוך הלילה. אבל רגע, עוד משחק לפני ששוקעים בשינה עמוקה.

צביקה, בעזרתה של שרון, "בדק " עוד שולחן, הדליק עוד דילר, ויצא עם ערימת ז'יטונים נכבדה. הוא הפקיד אותה למשמרת בידי הרעייה כמו בקופה של "דן חסכן" (למי שזוכר) על כל צרה שלא תבוא. "עכשיו ארדם טוב יותר", הוא אומר.

הבוקר הפציע, כמה שעות קודם כנראה. איך לא הרגשנו? עכשיו נגלה לכם סוד שצביקה נצר מפני אשתו האהובה: החלום של שרון מזה שנים, היה לערוך טכס חתונה אזרחי בלאס ואגס. ככה בשביל ה-FUN. אם כבר אז כבר, ללכת על כל הקופה. כמה ימים לפני שהגענו ללאס ווגאס, ביררתי מה צריך ומה עושים כדי שצביקה יוכל להגשים את חלומה של בחירת ליבו ב-30 השנים האחרונות.

הרגע הגדול הגיע. שהרי, חלומות ייעודם להתגשם. אני מניח שבכל מלון שמכבד את עצמו יש מה שנקרא "צ'אפל" CHAPEL, דהיינו היכל חתונות. גם ב"אקסקליבר" יש אחד כזה. במקרה שלנו היה אפילו יתרון על אלו האחרים כיוון שאפשר היה לקיים טקס חתונה בשביל הכייף, בלי טופסיאדה של העירייה (תעודות רווקות וכו'). הטקס נקבע לשעה 12:00 בצהריים.

כך, באמצע היום, צביקה הציע לשרון לשתות כוסית וויסקי. הוא ידע למה… היא לא! שרון ממש לא הבינה את פשר ההצעה ובכל זאת "הלכה על זה". כשכוסית הוויסקי בידי שניהם, צעדנו אל עבר היעד – זה שלשרון לא היה מושג מהו. היא לא חשדה בכלום על אף ההתנהלות המוזרה של כולנו. ממש בכניסה ל"צ'אפל", עופר נשבר ובישר לה על אותו חלום שעומד להתגשם: "את זוכרת", הוא אומר לה, "שלפני כמה שנים אמרת שבא לך לערוך טכס חתונה בוואגס , ככה בשביל הכייף"?

"כן, נו"?

"אז זהו, זה קורה עכשיו"!

האסימונים (או שמא נאמר הז'יטונים) יורדים לאט לאט… שרון מעכלת בהתרגשות רבה את ההפתעה. היא בג'ינס וחולצת טריקו. צביקה "עלה על א'" ולבש חולצה שחורה מכופתרת, שתתאים לשושנה האדומה שהוא אמור לענוד בדש.

שרון קיבלה לידיה זר ורדים אדומות שהוזמנו מבעוד מועד, כיאה לכלה ביום חתונתה. וכמו שהבטיחו, גם לצביקה כלאחר כבוד הצמיד עורך הטקס ורד אדומה לדש חולצתו. אחרי הסבר קצר על מהלך הטקס הממשמש ובא ההתרגשות עלתה הילוך. מתחילים צביקה התקדם אל מול הפודיום, דלתות האולם נסגרו . שרון המתינה בחוץ לאות. אנחנו המתנו הפנים האולם לבואה של הכלה המיועדת.

מארש החתונה מתנגן ומתגלגל אל חלל האולם. הדלתות נפתחות , הכלה הנרגשת צועדת באיטיות אל תוך האולם, כאשר היא אוחזת את זר הוורדים האדומות בשתי ידיה. שרון נעמדת מול צביקה, והם מתחייבים באמירת “I do” – לדאוג, לאהוב ,לשמור ועוד כהנה וכהנה; מה שנקרא Renewal of Vows, "חידוש נדרים" בעברית תקנית.

"בשם מדינת נבאדה – אני מכריז עליכם כעל בעל ואישה".. מה חדש?

הצלם מתקתק ומצלם מזוויות שונות – גם זאת היתה חוויה מזן אחר עבורם , כיוון שבחתונתם "המקורית" צילומים היו בעדיפות אחרונה שלא לאמר בבחינת "מוקצה". זעקות "קו-לו-לו-לו",כמו שנאמר במחוזותינו, נשמעות באולם , קריאותיה של תלי אשתי. אין ספק – ההתרגשות הגיעה לשיאים חדשים. "אתם לא מאמינים מה קרה עכשיו…"

ביציאה מן האולם, התחלנו לעכל את ההתרגשות שארעה כמה דקות קודם לכן. שרון התקשרה לבנותיה בארץ (שהיו שותפות לסוד) ולמשפחתה הקרובה בישראל: "אתם לא מאמינים מה קרה לי עכשיו…" לקח לכולנו זמן להירגע מהחוויה המיוחדת הזאת.

חזרנו למציאות והמשכנו לטייל בין בתי המלון שלא הספקנו לבקר בהם ערב קודם. לאחר שנ"צ (שנת צהרים) מאוחרת , יצאנו לטייל בדאון-טאון וגאס ולמרות הקור המקפיא, עמדנו נפעמים לנוכח התקרה המקורה של המדרחוב , המורכב ממיליוני מסכים זעירים המתאחדים יחד לתצוגת ענק של מופעי מוסיקה כאשר רמקולים רבי עוצמה עושים את עבודתם נאמנה. טוב, הלילה עוד צעיר.

צביקה חזר לסורו, אל שולחנות משחק הרולטה. "יאללה , בוא נוציא את עלות ארוחת הערב לפחות". בסיכומו של לילה, או ליתר דיוק, בשעה 3:00 לפנות בוקר, הזוג הצעיר פרש לכמה שעות "שינה" מתוקות.