וידויים
דר׳ לימור בלוקמן
מאירועי השבוע האחרון: קרבתי ונשכבתי אל מול המאוורר, חשתי בסחרחורת אדירה ותחושת עילפון שהלכה וסגרה עלי. עצמתי את עיניי והתפללתי " אלוהים, אם אני אמורה לצאת מכאן בחיים,בבקשה תן לי סימן.."
התקרה התערפלה מעליי,תחושת עקצוץ מוזרה כיסתה את כפות ידיי המיוזעות.
"אני יודעת שאני אמורה לצאת מפה,בבקשה,בבקשה תעזור לי" דמעות הציפו את עיניי,רעש מחריש אוזניים הרעיד את הדממה. מוט ברזל אימתני שניצב בפינת החדר,נחת בעוצמה על הספה הזוגית שניצבה במרכז החדר. המהלומה האדירה קרעה את כרית הספה והיא הוטחה אל רצפת הבטון.
הרמתי את ראשי בקושי רב, מציצה לעבר אזור הנחיתה.על בסיס הספה הערום מן הכרית שעיטרה אותו,ניצב מפתח בודד שזרח באור סנוורים.
זחלתי אל הספה ואחזתי במפתח, דרך עיניי הכבויות נראה המפתח כחופן זהב מנצנץ!התרוממי על רגליי וקרבתי לדלת. סיבוב קל פתח אותה לרווחה,אוושת המזגן הטיחה בי קור מענג חושים. צעדתי ברגליים כושלות אל הסלון ונשכבתי באפיסת כוחות על השטיח.
דקות של נשימות קרירות החזירו חיוניות לגופי,פרצתי בבכי חסר מעצורים.
"אלוהים, אני יודעת שאתה שם ושאתה מקשיב לי!תודה שהצלת את חיי.." התייפחתי.
דלת הכניסה הראשית נטרקה ב6 בערב בדיוק. קימברלי דילגה במעלה המדרגות והחישה צעדיה אל חדרי: " איך עבר עליך היום דארלינג? בואי נתארגן ונצא לאן שהוא,מה את אומרת?"
הערב המשותף שלנו יחד עם דנה ובן זוג חדש שהכירה בכנס שהתקיים בעיר,השכיחה ממני את אירועי היום. התעוררתי הלומת שיכר בבוקר למחרת לקול זעקותיה של קימברלי: "קומי קומי, תעזרי לי! ירדתי לחניה וראיתי שידית הדלת עקומה,מישהו ניסה לפרוץ אלינו הביתה!!!"
היא הסתובבה חסרת מנוחה בחדר בפנים מבוהלות. "זה בסדר יפתי,אף אחד לא ניסה לפרוץ , זו אני, ננעלתי בחניה אתמול וניסיתי להיכנס חזרה הביתה,בכל דרך אפשרית"
"אה,טוב אז זה בסדר. אגב, אני מחזיקה מפתח רזרבי מתחת לכרית הספה,גם שם היה נזק,לכן חשבתי!"
"אני חושבת שאני צריכה לעשות כמה שינויים בחיים שלי,אולי זו הייתה "שיחת אזהרה" מלמעלה,את יודעת,אולי מה שנחוץ לי היא זוגיות קונבנציונאלית ואהבה רגועה ושלווה, בלי דרמות וכאבי לב" התוודיתי.
פעמון הדלת צלצל,קימברלי זינקה ומיהרה במדרגות המעוקלות. שמעתי אותה מברכת לשלום ותודה את השליח שניצב בכניסה.
"אהבה היא סם החיים ואני מכור לה, הזוגיות שלנו תרטיט לבבות ותנצח מלחמות,
YOU ARE MY LOVE AND LIFE
,בואי אליי עכשיו… מחכה לך"
היא סיימה לקרוא בליריות את מילות האהבה שנכתבו על הכרטיס עטור הלבבות והגיעה בריצה לפתח חדרי, אוחזת בזר אדיר מימדים.
"זה בשבילך מותק,את לא המומה? תראי איזה זר ואיזו ברכה" סיכמה בעיניים נוצצות.
"מי חתום על הכרטיס"?
מי הפתיע את לימור בזר פרחים ומילות אהבה? קראו בשבוע הבא
תגובה אחת
וואו בחיים לא הייתי עומד במצב כזה אני הייתי פשוט מת במקום . סגור ללא אוויר שעות לא הייתי מאמין שיגיע רגע שיוכל לצאת החוצה והנה את אם רצון עז להישאר בכוחות האחרונים ובסוף להיתגבר על פחד שלא תוכלי לצאת אני הייתי פשוט מת שם. אבל את גדולה מהחיים וסיפורים מאלפים אין אליך מחכה לפרק הבא. שלום דוקטור לימור הגדולה.