״לחיי סוף שבוע דבש. הכל זורם בכיף שלי. תענוג, ותודה שהזמנת אותי״, חייך בן והצמיד את כוס הייגר מאסטר שלו, לכוס הוודקה רד בול, של אריק. ״לחיי הבנות שבדרך״, קרץ אליו בשובבות ידידו, הניד ראשו, והצמיד את כוסו לכדי נקישה.
צילצול פעמון ניגן, כמודיע על אורחים הממתינים מחוץ לבית, ואריק נפנה לפתוח לרווחה את דלת הכניסה של דירת הגג המפוארת שלו. ״ערב טוב״, חייך לעומתו איתן דיין, ונכנס ראשון. אחריו, נכנסו בזה אחר זה, מוזמנים קרויים בלבד, שהגיעו למסיבת מוצאי-שבת, בביתו של אריק להב. ניחוחות בושם נמהלו בהבל אלכוהול, ועשן סיגריות התגנב והותיר שרידיו על בגדים מהודרים. הגברים עטויי בלייזרים ברובם, התנהלו במשנה כבדות, כמסמנים טריטוריה, והנשים, משוחררות הרבה יותר, חשפו שדיים ורגליים בשמלות קצרצרות ומנצנצות. שתי מלצריות לבושות בשחור לבן טיילו בין האורחים, ובידיהם מגשים עמוסי ״הורס-דה-ג׳ור״, ובצידם רטבים בטעמים שונים. צעירה, שעקבי נעליה הזכירו לבן את עקבי נעלי אימו, התנדנדה קלות בשעה שהניעה את גופה לצלילי שיר סקסי של רירי ריאנה, ובת צחוקה, התגלגל בהנאה, כששלוש בחורות נוספות הצטרפו אליה, וחיככו גופן בגופה.
המחזה משך אליו את עיני הגברים, והנשים הרוקדות, שהיו מודעות לכוח העצום ששידרו מרחבת הריקודים, העיזו אף יותר, הן נגעו, התחככו, התלחשו ושתיים מהן התנשקו. צעירה נוספת הצטרפה, ומשכה מעניבתו גבר צעיר שנראה כמהוסס. בידו הימנית אחז בכוסו, ואת השמאלית הניח על עכוזה הזעיר שהתחכך באיבר מינו. ביטון מרוצה מהמסיבה, שהזכירה לו את לילותיו בתל-אביב, לחץ ידי גברים, טפח על שכם כזה ואחר, וחלק נתח סיפורים מחייו, בתמורה לפלח מחיי גברים אחרים שפגש בהם באותו ערב לראשונה. לקראת השעה שתיים עשרה בלילה, ממקום מושבו על כסא הבר, ביטון ספר בראשו, כחמישים אורחים בקירוב, אשר את מרביתם פגש לראשונה במסיבה, ואחדים מהם זיהה מבילויים קודמים. עיניו נדדו בין הבנות, מקוות להתקל בתכול עיניה של קרן, ולשקוע בן, אולם ככל שנקף הזמן אכזבתו גברה, ויפי הנוף שנשקף ממרום הבניין הזין את עיניו כתחליף לאת שטוותה נפשו.
ריח חריף של גראס עמד באוויר, והוא באדיבות סירב להשתתף בג׳ויינט, למעלה מפעם אחת, אולם, פעמיים, כשמצא עצמו באי-נעימות לדחות יש שהושטה לעברו שוב ושוב, מצא עצמו נענה בחיוך, מצמיד את שפתיו שואף ופולט קצרות, ומעביר את הסיגריה המלאה, הלאה, למי שעמד לצידו. הוא ציין בראשו את העובדה, שאריק, גם הוא העמיד פנים של משתתף בחגיגת העישון, אולם לא באמת שאף. ״לחיים אחי״, הגיש איתן כוס עמוסת אלכוהול, לבן, שישב אצל בר המשקאות בגפו. ״לא תודה בן-אדם, אני מסודר״, הדף בן את היד השלופה, וזו עיקשת דחפה עצמה לקראתו בחזרה, ״סע, קדימה, בלגימה אחת, ראש בראש אתה ואני״, שידל דיין, וביטון, שהבין שסירובו היה מיותר, חייך כממתיק סוד, ונענה להזמנה. הם הצמידו כוסותיהם, ולאחר שנשמע צלצול עדין של נקישת כוסות זכוכית זו בזו, הניפו אותן שני הגברים מעלה, ורוקנו את תוכנן לקירבם בלגימה אחת. בן העווה את פניו, ופרץ בצחוק משוחרר, כשהבחין שגם איתן העווה פרצופו מטעמה של הטיפה המרה. ״על מה המהומה?״, ניגש אל השניים אריק, ובידו סיגר. ״בלאגן אחי״, פלט בן, ושוב פרץ בצחוק מתגלגל, ״כן בלאגן״, אישר איתן את דבריו, וחפן פיצוחים מלוא כף ידו.
״קלטו את שתי הבנות שיושבות שם״, רמז אריק לעברן של שתי צעירות, שהתמזמזו בלהט על הספה, ״הן חרמניות תחת, מתות שמשהו כבר יזיין אותן, משהו מכם רוצה להצטרף?, הן דו״, התגרה אריק, ודחף שקד מלוח לפיו. ״מאה דולר שאתה לא מצליח להצטרף אליהן״, התגרה בן באיתן, ״הצחקת אותי אחי, מה נסגר איתך, אולי הפוך, אני שם מאה שאתה לא מצליח אפילו להשחיל את הלשון שלך״. אריק הביט בשניהם, ואיתן, שעיניו האדומות השוו לו מראה של דרקולה, שלף שטר של מאה דולרים מארנקו ונתן אותו בידי להב, ״אני בפנים״, חייך וביטון, שוב צחק בקול רם, ״אני תפרן, אתה יודע, לא מתאים לי לסכן ירוקים בשביל קצת פאנן״. איתן גילגל את עיניו, ״אוקיי, רק המאה שלי, אבל אתה הולך עליהן ראשון״. אריק מרוצה מהמצב אישר את העיסקה ושלושתם יישרו מבט אל הספה האדומה. שתי הצעירות היו שקועות זו בזו, מתנשקות בלהט יצרים, וקטנת הגוף מבין השתיים, התעלמה מהעובדה שחצאית המיני שלה עלתה וחשפה פיסה מעכוזה. ״הולך״, לחץ בן את ידו של איתן דיין. הוא קינח את פיו, זקף את גיוו ופתח את שלושת הכפתורים העליונים בחולצת הפסים הוורודה שלו, ״תפרד מהמזומן אחי, אני הולך לקרוע אותן״, דיבר תוך שהוא צועד לעברן. אריק מרוצה מהאווירה ששררה במסיבה, עמעם את אורות הדקורציה בגג והנמיך את מוזיקת הרקע שבקעה מרמקולים קטנים שהיו פזורים בצידי המקום. תאורת פנסי רחוב שבקעה, צבעה חלקים מהגג בצהוב, והשוותה למקום אווירת מסתורין. ברחבת הפתוחה, ישבו בפינות אחדות, קבוצים יחדיו, נשים וגברים. יש שהתלחשו או פיטפטו, ואחרים, שתויים, או אולי עייפים ישבו בגפם או בזוגות, מתענגים על הנוף הקסום של העיר שנשקף אליהם משם.
בן קרב לבנות, והתיישב על הספה במרחק נגיעה מהבחורה הגדולה מבין השתיים. עיניו של איתן דיין לא הרפו ממנו, ואריק שנשען בגבו אל הבר הניף לעברו של בן בקבוק וודקה, כנותן לו את ברכת הדרך שלו. ראשו של בן היה סחרחר עליו, ובפנים חש בעירה שכאילו שרפה את ביטנו. עיקש לנצח בהתערבות, הוא אסף את עצמו, נמנע מלעצום את עיניו, שכן בכל פעם שעפעפיו ריפרפו ונגעו זה בזה, איימה עייפותו להדביק אותם לתנומה מתוקה. הוא שלח את ידו, ובעדינות רבה נגע באצבעותיו בשערה הפזור של זו שישבה עם הגב אליו. תחילה ליטף את קצוות שיערה, אחר באיטיות החדיר את אצבעותיו, ואף העז ונגע בקרקפת ראשה. ארוכת האיברים התעלמה מנוכחותו, והניחה לידיו לצמרר את רקתה, ואחר גם ללטף את צווארה. בן, נשא את עיניו מעלה, ופגש בעיני שני ידידיו. מהמקום בו ישב, הם נראו לו משועשעים וייתכן אפילו שיכורים. ביטון הנהן לעומתם כמסמן לאות ניצחון ראשון, ותוך שעיניו נודדות בין שני חבריו, דחף את גופו קדימה לכדי נגיעה קלה בגבה. של הזרה. מחושב, הוא שלח יד שניה, ובתעוזה משהו, החדיר גם אותה לתוך שיערותיה, של בחורה שאפילו את שמה לא ידע. נחוש לנצח בהתערבות, ואפוף אלכוהול ורציצות, הניח לגופו להרפות מהתכווצותו, והצמיד את שפתיו לתנוך אוזנה. לשונו נשלפה, חמה, מלקקת את מרירות הבושם שלה, ונשימתו הפכה כבדה מעט. ביטחונו בעצמו גבר, ואז, באופן מפתיע, היא סובבה את ראשה אליו. ״שיט, התקדמתי מהר מדי. הלכו הירוקים״, בן רטן בליבו, שחשש כי בשלב הזה, היא עלולה עוד להעיף אותו מעליה לכל הרוחות.
״היי, דו איי נו יו?״, שאלה במבט אנגלי רהוט, והבל אלכוהול כבד נפלט מפיה. ״ינו, באט איי וונט יו טו נו מי נאו״, חייך בן וחשף שתי שורות שניים לבנות, שבהקו כשאור רחוק פגע בהן״, ״נייס מיי פרנד, וואט דו יו הב טו אופר?״, שאלה, ושלחה ידה לבית החזה שלו. בתחושת כיבוש וניצחון, ביטון, תר אחר עיני חבריו בעיניו. הוא הופתע לגלות שבנתיים איתן שקע בכורסא שבצד הבר, ואריק, נעלם משם.
עיניו תרו מחפשות אחר ידידו, ושתי הזרות שלא ביזבזו זמן, התעלמו כליל מנוכחותו, ושבו לאהוב זו את זו. רקותיו הדהדו בעוצמה שהלכה וגברה, ופיו שהיה יבש הטריד אותו. עד כמה שרצה להשכיב את שתיהן יחדיו, לא הצליח להתחבר אליהן. הקטנה, התנדנדה בשעה שקמה ממקומה וצעדה אליו. ״היי״, היא חייכה והתיישבה לצידו. ״היי״, הוא ענה. מוקף בשתי הנשים, ניסה למרכז את עצמו, ולהכנס למוד שהן כבר היו בו. ארבע זוגות ידיים נשלחו אליו, וליטפו את פלג גופו העליון, צחקוקים נשמעו באוזנו הימנית, ולשון מחוספסת נדחפה לשמאלית. הוא השעין את ראשו לאחור, עצם את עיניו והתמסר לנעשה בגופו, מתיר למתיחות להרפות. שתי זוגות שפתיים, משני צידי גופו נצמדו לשלו, ושלוש לשונות ליקקו זו את זו. הוא שמר את ראשו במרכז, שכן שתיהן ניצמדו אליו. בין נשיקה לנשיקה, זנחו את פיו והתמקדו זו בזו, ואז שבו ומצצו את שלו. לשונה של הקטנה שינתה תנוחה, וליקקה את פניו, בזמן שחברתה השתלטה על שפתיו. גלי חום היכו בגופו, והזרימו דם לוהט לכל אבריו, מעוררים אט אט את חושיו, ובאותה המידה, מגבירים גם את הכאב ברקותיו. צמא מוגבר שב והטריד אותו, והוא איבד את הריכוז שלו. הקטנה, נרגשת יותר מחברתה שבצידו השמאלי, שינתה תנוחה, והחליקה את לשונה על צווארו, איטית, פיזרה נשיקות קטנות על בית החזה שלו, והעבירה לשון על הפיטמה שלו, שהייתה זקורה כפיטמתה שלה.
בן ביטון אט אט נסחף לחוויה המזדמנת, אלא שהרטט הבלתי פוסק בכיס מכנסיו, שהתריע על שיחות או אולי הודעות נכנסות, הטריד אותו. עייף הוא פקח בכוח את עיניו, שלף את הנייד שלו מכיסו, הקיש על כפתור ההפעלה ונדהם לגלות שהיו לו סך הכל עשר שיחות שלא נענו, ושתי הודעות אס.אם.אס. כולן מהנייד של המשרד. ״שיט, איזה טמבל אני״, ביטון משך גופו ויישר את ישיבתו, לשון ההודעות נישנה, ״יש לך הובלה ופירוק בצפון, תגיע למשרד בחמש בבוקר מוכן ליציאה״. מסך הבית בנייד הראה כי השעה הייתה שתיים לפנות בוקר. ״יש לי שלוש שעות להתארגן, ואין מצב שאני דופק את ההזדמנות לחזור לעבודה״, ניהל ביטון משא ומתן עם עצמו, תוך שהוא מודע לכך שמכל המהומה, גופו התקרר מלהיטותו, ושינה את מצב-רוחו.
״אקסקיוז מי ביוטיפול גירלס, איי הב אן אמרג׳נסי״, אמר, וניתק עצמו מארבעת הזרועות שעטפו אותו. מתעלם מהזיקפה שלו, בן משך את קצוות חולצתו כמיישר קמטים מעליה, אחר העביר ידו בשערות ראשו, וצעד לכוון היציאה. משרחק מהספה האדומה, הוא הפנה מבטו לאחור. לדאבונו, שתי הבחורות התעלמו לחלוטין מחוסר נוכחותו. משולהבות ופרועות הן התגפפו בהנאה, כאילו עד לפני רגע לא היה איתן גוף נוסף מתחרמן על הספה. ״אח, איזה מן עולם״, שיתף בן במחשבותיו, בחור זר שאסף את מעיל העור שלו, והתקדם יחד איתו לכוון היציאה. ״וואלה לא מכיר אותך, אבל בן-אדם יש משהו בדברים שלך״. בן הנהן בראשו, אולם לא באמת הקשיב למענה של הבחור החברותי. הוא התעכב עוד רגע לאסוף בקבוק מים קרים, בתקווה לשטוף את האלכוהול מקרביו, ומבלי לסובב את ראשו, נופף בידו לאות פרידה ממי שהיה מעוניין. מאותו רגע הזמן נקף, וכל דקה הייתה חשובה. ביטון שם פעמיו לביתו, מחשב בראשו בקפידה את המהלכים הבאים שלו, שכן, היה עליו להתכונן לנסיעה הארוכה שתוכננה לו, לבעוד פחות משלוש שעות.
המשך בשבוע הבא….
