התמוטטויות, מפולות וסחף פוגעים בפלא ההנדסי שחיבר לפני מאה שנה את צפון קליפורניה לדרומה ■ המדינה נאבקת לתקן את הכביש, שהתקלות בו מנתקות את התושבים מקשר לעולם
לכביש 1 יש שמות רבים. דרך רוזוולט, כביש החוף, כביש קבריו. זהו הנתיב המערבי ביותר בקליפורניה – רק גדר ביטחון ויד איתנה על ההגה שומרות על הנהגים מליפול לאוקיינוס. הכביש תוכנן בסוף המאה ה-19, והבנייה החלה ב-1919. בנייתו, לאורך כ-750 מיילים שמתחילים מדרום ללוס אנג'לס ומסתיימים בלגרט, אזור של יערות סקוויה (redwood), נמשכה עד 1937. אסירים, 30 טונות דינמיט ומימון מתוכנית העבודות היזומות של פרנקלין ד. רוזוולט איפשרו את הפלא ההנדסי, אחד מרבים שנבנו באמריקה בתקופת השפל הגדול.
ואולם, לאחרונה, נכתב ב'בלומברג' אי אפשר לנסוע בכביש מתחילתו ועד סופו. מינואר 2023 צריך לחלק את הנסיעה בו לשניים. אפשר לנהוג לאורך חופי מחוז אורנג', להיכנס ללוס אנג'לס ולחזור עד סן סימאון, שם נחים על החוף פילי ים, מטרים ספורים מהכביש. בגבעות הסמוכות יש זברות, צאצאים של עדר של ויליאם הרסט, איל העיתונות שהביא אותן לפה לפני מאה שנים. מעט צפונה יותר מתחילים להופיע שלטים: "אזור מפולת", "הדרך סגורה".
כשמתחילים מצפון, נוסעים ביערות לגט ולאורך חופים פראיים עד גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו. מדרום לסנטה קרוז נמכרים תותים טריים בבקתות בצד הדרך. לוטרות ים משחקות בשפכי נהרות במוס לנדינג. לווייתנים גדולי סנפיר שוחים סמוך לקרקעית הים לא רחוק מהחוף. מדרום למונטריי, השלטים מזהירים: "מפולת סלעים".
ביג סר, קטע פראי של כ-70 מייל הוא החתיכה החסרה. סערות חורף קשות בשנתיים האחרונות היכו בהרי סנטה לוסיה, והובילו למפולות של אדמה ובוץ שקברו ושברו את הכביש בארבעה מקומות. כביש 1 הוא העורק היחידי שמקשר את ביג סר לשאר קליפורניה, והוא חסום.
לכביש 1 יש בעיה בלתי פתורה. הרי סנטה לוסיה עוברים שחיקה כבדה. שינוי האקלים מגביר את תכיפות מפולות הבוץ. בריאותו של הכביש חשובה לכשעצמה – לאנשים שחיים לאורכו, התיירים שנוסעים בו והמדינה שקוטפת את פירות התיירות. ההתפוררות האיטית שלו ממחישה כיצד שינוי האקלים פוגע בתשתיות ומאיים על עיירות במקומות פגיעים.
קצה היבשת
במדרונות המערביים של ביג סר גולש ערפל. האזור ירוק בחורף וזהוב בקיץ. שיחי חרדל משתרעים בכל מקום. בלי אות סלולרי סדיר, המקומיים מנווטים לפי סימני דרך. הם כמעט סוגדים למקום. "זו הקליפורניה שעליה חלמו בני האדם לפני שנים", כתב הנרי מילר, הסופר והמחזאי, שנהג לנפוש בביג סר. מהאוויר, רק הכביש נראה לא טבעי. "כאילו ענק הגיע עם חרב וחתך צלקת מכוערת בנוף", אומר מגנוס טורן, שמנהל את ספריית הנרי מילר.
הכביש תמיד היה בלתי יציב בגלל הגיאולוגיה של האזור. יותר מ-100 מיליון שנים הקליפה של קרקעית האוקיינוס הלכה ונפלטה החוצה – בוץ, שלדי ייצורים זעירים, חתיכות לבה, סחופת נהרות. "יש ערימת אשפה בקצה היבשת", מסבירה טניה אטווטר, גיאופיזיקאית. לפני 25 מיליון שנים התנגשות של שני לוחות טקטוניים דחפה את ה"זבל" מעלה לכיוון רכס סנטה לוסיה. ההרים עשויים מחומר מתפורר ולא אחיד בקשיותו. מאחר שההרים האלה צעירים יחסית במונחים גיאולוגיים, הם עדיין צומחים, ונשחקים. אנחנו כל הזמן על המשמר", אומרת קייט נובואה, תושבת ותיקה של האזור. "הכביש בטוח ייסגר מתישהו, השאלה היא איפה, מתי ולכמה זמן".
כמה מ-1,500 תושבי ביג סר מקדמים בברכה הפוגה מתיירים. איילים וכלבי בר (קויוטי) חוזרים לשוטט על הכביש. השקט משתלט. אבל ההפוגה מגיעה עם מחיר. כוחות הצלה לא יכולים להגיע לתושבים במקרה חירום. נובואה מטפלת בבן זוגה לשעבר, שיש לו אלצהיימר. היא נוהגת בדרך כלל צפונה מביתה בביג סר לרופאים באוניברסיטת סטנפורד. אבל כשהכביש נסגר, הנסיעה מתארכת ומתייקרת. ילדים צריכים ללכת ברגל עד לנקודות איסוף לבית הספר. מסוקים מצניחים מזון. בתי מלון ומסעדות מאבדים הכנסה. גם המדינה מפסידה. באזור החוף המרכזי, שכביש 1 עובר לאורכו, היו הכנסות של 9 מיליארד דולר מתיירים מקומיים וזרים ב-2023. לפי סוכנות התיירות של קליפורניה, ב-2017, מפולת גרמה לאובדן הכנסות של 581 מיליון דולר מתיירים ומסים.
שינוי האקלים מחמיר
ככל שהאוקיינוס מתחמם, הלחות באוויר גדלה, ונוצרים נהרות אטמוספיריים חזקים יותר. הם משמשים כמובילים של מים שכיום אחראים לחצי מכמות המשקעים השנתית של קליפורניה. מחקר של שלושה חוקרים מאוניברסיטת UCLA טוען כי הנהרות האטמוספיריים הקיצוניים ביותר יגדילו את המשקעים בעתיד ב-25%. הלחות הזו שמגיעה מהאוקיינוס ממערב נוחתת קודם על הרי החוף, כמו אלה שלאורך כביש 1.
שינוי האקלים גם מחמיר את השריפות בקליפורניה. שריפות יער שאחריהן יותר גשם מגבירות את הסיכון למפולות. להבות שורפות צמחיה, ומערערות את יציבות הקרקע והסלעים. כשצמחים נשרפים בטמפרטורה מאוד גבוהה הם יוצרים שכבה שעוונית דוחה מים שממצקת את פני השטח. "זה כאילו שמים יריעת פלסטיק על הקרקע והמים זורמים עליהם", מסביר דניאל סוויין, מדען אקלים מ-UCLA.
מארבע המפולות שסגרו את הכביש מאז 2023, רק אחת עדיין לא פונתה. סוכנות התחבורה של קליפורניה מעריכה כי הכביש ייפתח שוב במלואו בהמשך השנה. אבל אין תוכנית ארוכת טווח לשנות את התוואי. יש שמציעים פתרונות מרחיקי לכת: מנהרה בהרים, או הזזת הכביש פנימה ליבשת. ג'ון ליירד, נציג בבית הנבחרים של קליפורניה מטעם ביג סר, לא מוכן לשמוע על זה. "איפה הייתם? ראיתם את הכביש? אין שום דרך להעתיק את הכביש במצב הנוכחי".
המקומיים מאמינים שהכביש חשוב מכדי שיתנו לו לקרוס: צוותי תיקון יגיעו אחרי כל מפולת. המחיר גבוה: רשות התחבורה מעריכה כי תיקון ארבע המפולות יסתכם ב-128 מיליון דולר. קליפורניה עשירה, אבל לא ממש נהנית מעודף מזומנים. המושל קיצץ תקציבים למיזמי אקלים במטרה לסגור גירעון תקציבי. יש גם לחישות על האופציה האחרת – נסיגה מנוהלת, מחשש לעליית מפלס הים. ביג סר לא תשקע באוקיינוס, אבל היא מנותקת מהציוויליזציה באופן שמאיים על מחייתם ובריאותם של תושביה. לא לתקן את הכביש משמעו "להפסיק לאפשר למקומיים לגור שם- או לחיות בצורה פיראטית שלא מתאימה לכולם".
