אווירת סוף שנה מורגשת בעמק שלנו היטב * זה מתבטא בערימת הזמנות לארועים בבית ספר של הילדים לבין המסיבות וההופעות סוף שנה של החוגים ואני לא עומדת באטרף הזה * אני לא נושמת מרוב אימיילים ולסמן תאריכים ביומן, אני לא נושמת!
אני מצדיעה בפני אמהות לארבעה ילדים. אני מרגישה שאני רלש״ית וגם בזה אני עושה פאדיחות, אז איך מנהלים לו״ז של משפחה מרובת ילדים?
בקיצור, השבוע היה בבית ספר של הילדים ״פרוייקט שנתי״ – Annual Project. זה הנושא המרכזי שהם למדו במהלך השנה. הילדים מסבירים להורים ויש תחנות כאלה שאתה אמור להיות הורה ״צבוע״ ולעצור לא רק אצל הילד שלך אלא גם אצל הילדים האחרים ולתת להם לאכול לך את הראש באנגלית ובמקרה שלי אני הולכת לאיבוד…
הם מדברים ואני מסתכלת להם בעיניים, מהנהנת עם הראש וחושבת על הסידורים שיש לי לעשות, ואז כשהם מסיימים לדבר אני מתעוררת ואומרת להם ״וואווווו, אמייזינג!״, ״גרייט ג׳וב!״, מחייכת ומתאדה…
המעדן ואני הגענו לבית ספר והתפצלנו. המעדן לכיתה של ירדן ואנוכי לכיתה של רומי. רומי הסבירה לי על מייקל ג׳קסון (כן כן זה היה הפרוייקט שלה) דניאל על לואי ארמסטרונג (זה שרואה עצים ירוקים) ואית׳ן על ג׳קי רובינסון (שחקן בייסבול). הקשבתי להם ואז עשו לנו סיבוב בכיתה הראו לי מה למדו השנה, נתנו לי דף עם שאלון שאני צריכה לזהות את כל ה-21 ילדים שיש בכיתה של רומי.
במזל הגולן בדיוק נכנס; דחפתי לו את הדף עם ה21 שאלות, אמרתי לרומי שהיא הכי ״אמייזינג״ וברחתי ישר לכיתה של ירדן בול בזמן! הגעתי ל״רום 17״. הכיתה עמוסה בהורים ויש תחנות עם משחקים שההורים משחקים. לא עניינה אותי שום תחנה מלבד התחנה של הבן שלי ולשם הלכתי!
ירדן ראה אותי וישר חייך חיוך מנמש לנמש. בקבוצה של ירדן היו שתי בנות: ״אמה״ (Emma) ו״מאלייה״ (Maliyah). אמה רבה השבוע עם ירדן ריב קשה, אז תקעתי לה מבט נאצה קשה וזה היה היחס היחידי לו זכתה,. על המזל שלי אבא של אמה עמד איתי בתחנה ומשום מקום הכריזו שיש תחרות בין אבא של אמה לביני: לכל אחד יש כדור ומי שקולע עונה ראשון. השאלון היה בנושא ״אינדיאנים״ או כמו שאומרים שבאמריקה ״נייטיב אמריקן״.
הילדים נתנו לנו 5 דקות לקרוא חמישה דפים שלמים על פלקאט עם כל החומר לבוחן. אני התחלתי להזיע… השם ירחם! מה לי ולזה עכשיו? למה בוחן פתע? למה אני צריכה לשנן ב 5 דקות 5 דפים שלמים באנגלית ? עוד עם אבא של אמה המזרובה שרבה השבוע עם הבן שלי? למה אלוהים? למה אתה עושה לי את זה? הרי אני לא נורמלית, מבחינתי זה דרבי!!! אני חייבת לנצח!
אני חייבת שהבן שלי יהיה גאה, שלא יחשוב שאני חמארה ולדרבי יש חוקים משלו…
כולי מזיעה, סטרס נוראי, הפרעות קשב בשיאן, העיניים קוראות את החומר ובראש רצים סרטים… אני קוראת וקוראת ובוחרת מילים מרכזיות שאותן אני משננת ואומרת לעצמי ״את זה תזכרי״ ״את זה תזכרי״. אוףףף, זה לא פייר; אבא שלה אמריקאי קורא אנגלית מחוברת, בולע את כל ה-5 דפים תוך שתי דקות ואני? אני עם גלי חום ובלב תפילות לאלוהים שיעזור לי מול גוליית!
***
הטיימר ציפצף והחמש דקות לקריאת החומר תמו! הדרבי מתחיל… ירדן מסתכל עליי במבט של 'אמא אני סומך עלייך', עושה לי לייק עם האגודל, ואני קורצת לו בביטחון ועושה לו לייק בחזרה ומרגישה שאני מזיעה בתחתונים! שנינו זורקים את הכדור הקטן, האבא של המחשושה מפספס ואילו אני קלעתי. ירדן צועק יססססס! ואז שואלים אותנו שאלה, ישר צעקתי את התשובה תוך שניה כי זה היה מהפרטים שאמרתי לעצמי לזכור… פוקס! ממש פוקס!
ירדן עם ברק בעיניים ואצלי הפה מתחיל מתייבש. זורקים שוב את הכדור הוא מפספס ואני קולעת. מאלייה שואלת עוד שאלה על האינדיאנים וידעתי שוב את התשובה רק כי זכרתי את זה מהשיעורי בית… מאושרת אנוכי כי 2:0 לטובתי ואני פותחת פער… שאלה שלישית – לא ידעתי ואבא של אמה ענה. 2:1. שאלה רביעית אני נושכת את השפה, מנחשת וצודקת 3:1! שאלה חמישית שנינו נתקענו, חושבים וחושבים ואז אני אומרת לירדן בעברית, ״תגלה לי, אנחנו חייבים לנצח״! הילד החנן שלי אומר לי : ״אני לא יכול אמא הם יידעו״…
חייכתי למאלייה חיוך הכי מתחנף ואז החצופה אומרת לי באנגלית: ״אמא של ג׳ורדן, אני זוכרת אותך טוב טוב מהפעם הקודמת שלך בכיתה, את ניסית לעבוד עליי ובמקום שאת תעשי משימות רצית שאנחנו נעשה ואת תחלקי לנו נקודות״… אניייייייי? נו וואיי! (הכי אני! זוכרת היטב בשוק טוטאלי שהיא זוכרת) ״כן כן אמא של ג׳ורדן זאת את, יו נו וואט איים טוקינג אבאוט״…,
היא עומדת כמו דיווה עם היד על המותן וים של אדיטוט! שאלתי אותה: ״איז אבריט'ינג אוקיי ויד יור היפ״? כי את עומדת כאילו נתפס לך השריר במותן״… שיואוווו, מיכל, את קולטת את הבנות שלומדות עם הבן שלך? מכשפות! אני שוב בשיחה פנימית עם עצמי. עובר זמן ואבא של מאלייה עונה נכון על השאלה, מצמצם את הפער וכרגע התוצאה 3:2 לטובתי. שאלה רביעית הוא עונה בלי למצמץ ועכשיו תיקו בדרבי ואני מתחילה להרגיש את הזיעה גם בתחת! אלוהים בבקשהההה פליז, תהיה עימי, זה אני מול הבן שלי…
שאלה חמישית ואחרונה ושוב שנינו תקועים, לא ידענו את התשובה אז הילדים אמרו שננחש והתחלנו לזרוק תשובות באויר עד שאלוהים שמע את תפילתי וניחשתי את התשובה הנכונה… ישששששששש!! אני צועקת כמו חולת נפש באמצע הכיתה כולי קופצת מאושר עוד שניה מנפצת חזיז וכל ההורים מסתכלים עליי, ״ירדן תביא חיבוק״ והוא צוחק אבל לא מבין…
ישששש, ניצחתי את אבא של אמה המזרובה אני אומרת לעצמי… ישראל ניצחה את אמריקה! זה ביבי ניצח את אובמה! זה היהודים גברו על הגויים! זה מכבי לוקחת אליפות אירופה! ניצחתי ועוד באנגלית! אמא לא חמארה!!! אמא לא חמארה!!!!
הוא לא מבין שתכלס תחושת הניצחון האמיתית היא מולו, הבן שלי. כהורים, כאמא, אנחנו רק רוצים נחת מהילדים, אך נחת זה גם לדעת שהילדים שלנו גאים בהורים שלהם… איךךך?? איך אין לי זמבורה בתיק? מי יוצאת מהבית בלי קונסילר פינצטה חזיז וזמבורה?
***
הקראתי למעדן את הטור והוא התפוצץ מצחוק, קצת אובר ממה שציפיתי, אז שאלתי מה? זה כזה הצחיק אותך הטור? אז הוא ענה: ״מצחיק אותי שעוד שבוע נגמרת השנה ואת לא יודעת שהבן שלך ברום 16, והנושא היה על ראנצ׳רוס ולא אינדיאנים… "אבל העיקר שניצחת! לדרבי באמת יש חוקים משלו"…