,
"סלאב סיטי", המכונה על ידי תושביה כ"המקום החופשי האחרון באמריקה", מאוכלסת בצפיפות על ידי מכורים לסמים, תמהונים, יוצאי צבא והיפים * הם חיים תחת "כלכלה בלתי פורמלית" המבוססת על מזומנים, מים ומריחאונה * שווה ביקור
ברוכים הבאים ל"סלאב סיטי", קהילה מלוכדת ללא חוקים המורכבת מאמנים אקסצנטריים שהחליטו להתרחק משאר אוכלוסיית ארה"ב ולחיות תחת כלכלה מאולתרת בה הכל חינם ומה שלא – נמכר תמורת מים או מריחאונה. התושבים מוזמנים לבנות בתים מאשפה שמצאו היכן שרק ירצו ובמקום יש גם ספרייה מלאה בספרים המוצעים בחינם, בית קפה עם חיבור לרשת, מועדון, המבורגריה, גלריה לאמנות ואפילו מגרש גולף. בקיץ הטמפרטורות כל כך בלתי נסבלות, שהתושבים "יוצאים לנופש" במקומות קרירים יותר. אם כל זה נשמע לכם מפתה, אתם בהחלט מוזמנים לגור – או לפחות לסייר – בעיירה ששוכנת בכיס הדרום מזרחי של מדבר סונוראן בקליפורניה, רק 50 מיילים מהגבול המקסיקני.
רצועת האדמה המוזרה וחסרת החוק, המכונה על ידי תושביה כ"המקום החופשי האחרון באמריקה", מאוכלסת בצפיפות על ידי מכורים לסמים, תמהונים, יוצאי צבא והיפים – או כמו ש"הקוסם", האיש שמברך את כל הנכנסים לסלאב סיטי, אומר: "כולם משוגעים עם קבלות, ב-100%, ואני מתכוון לזה מנקודת מבט קלינית". בשיחה עם SPIN, "הקוסם" הוסיף: "זה מה שקורה כשאתה נותן לאנשים חולי נפש לבנות מגרש משחקים משלהם במדבר.
"סלאב סיטי" מוגדרת כאנרכו-רפובליקה, והיא קהילה של אנשים בעלי דעה חופשית הפועלים לכאורה לפי כללים משלהם. הבניינים, ברובם, דומים לפסלי זבל זרוקים העשויים מצמיגים ישנים, כלי רכב פוסט-אפוקליפטיים עם רגלי בובות ובתי בובות המקדמים תיאוריות קונספירציה על הקשר בין סטלין לדולפינים. לצד המבנים האקסצנטריים הללו, חייים אנשים שאין להם שום בעלות פרטית על קרקע ובדרך כלל נוטים לחיות תחת "כלכלה בלתי פורמלית" המבוססת על מזומנים, מים ומריחואנה.
"סלאב סיטי" היא בסיס צבאי לשעבר שהפך לקהילה אלטרנטיבית בדרום קליפורניה, ושימשה מרחב בטוח לאלפי אנשים חולפים, פולשים, מהגרים וגימלאים מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת. ממש צפונית לגבול ארה"ב-מקסיקו, במחוז אימפריאל, הקרקע הציבורית המשתרעת על פני 2,600 דונם ומאכלסת בין 100 ליותר מ-4,000 אנשים, תלוי בעונה. רוב התושבים, המכונים "ציפורי שלג", חיים שם רק בחודשי החורף לפני שהם נוסעים לצפון, שם מזג האוויר קריר יותר בשאר ימות השנה. מתוך כמאה תושבי הקבע, רובם נאלצים לחיות שם בעוני ולהתקיים מכספי ביטוח לאומי, כשאין שם חשמל או מים זורמים על הקרקע.
"מבחוץ, נראה שזה לא יותר מאוסף קרוואנים, מבנים רעועים ואוהלים, אך סלאב סיטי התפתחה מאוד בשנים האחרונות", אמר הכתב של SPIN שבביקורו נתקל בהרכב משוטט של שחקנים/מוזיקאים בשם Jester J[i]zz, שאחד משיריו סובב סביב הפזמון הקליט: "איכות הזרע ירדה ב-60% מאז 1980". הפסל הדתי האוונגליסטי שמונח על צלע גבעה החוגגת את ישו הוזכר בתוכניות טלוויזיה שונות ומופיע בסרט "עד קצה העולם" (Into The Wild) משנת 2007.
יוצר הסרטים ריאן טומי אמר שהוא תמיד התעניין בסלאב סיטי ולכן הוא החליט להפוך אותה למוקד של אחד מסרטי היוטיוב האחרונים שלו, שלוקח את הצופים אל לב המאהל האלטרנטיבי. בסרט הוא מתחיל בעצירה ביצירת אמנות תוססת הידועה בשם "הר הישועה", אשר נוצרה על ידי תושב סלאב סיטי המנוח, לאונרד נייט, במשך שנים רבות תוך שימוש בחימר מקומי. ריאן תיאר את האטרקציה: "זהו הר צבוע בחימר עם המסר 'אלוהים הוא אהבה' ועליו צלב ענק. זה די מרהיב". אדם שהוא פוגש, בשם וולף, מסביר שהוא זה שמפקח על האנדרטה המושכת את העין ותפקידו ליידע את המבקרים ולהבטיח שהם לא יגרמו נזק למקום…
וולף עבר לסלאב סיטי לפני 6 שנים, לאחר ש"החוקים המשיכו להשתנות בפלורידה". הוא הסביר מה היה הדבר שעבורו "שבר את גב הגמל": "לאשתי ולי הייתה מסעדה, אך המדינה העבירה חוקים שאומרים שאסור להאכיל את חסרי הבית. נהגתי להאכיל הומלסים בכל יום ראשון עם אוכל מהמסעדה שלי ויום אחד גיליתי שקיבלתי 26 דוחות". כשנשאל מה כל כך אטרקטיבי בסלאב סיטי, וולף השיב: "אני חושב שהחופש מביא לכאן אנשים, כמו גם היעדר החשבונות שצריך לשלם. אם הבאת לכאן קרוואן, חנית ממש מעבר לרחוב והכנת לעצמך מאהל קטן לחורף – זה לא יעלה לך כלום. הדבר היחיד שאתה צריך לשלם עליו כאן זה אנרגיה ומים. פה לא יטרידו אותך גורמי אכיפת חוק או משהו כזה".
ריאן פוגש בדרכו גם אדם בשם DNA שגר במבנה שנראה כמו איגלו מתכתי חלוד והוא מספר לו שבסלאב סיטי יש הרבה אשפה שניתן להשתמש בה לבנייה, וחלק מהחומרים שבהם השתמש לבניית משכנו כללו 'מתכת שחוקה, מזרונים, עץ ולבנים. לאחר השלמתו. המטרה של ה'איגלו' היא שהוא יפעל כמסעדה בשם "המפלט האחרון"…
בדרכו הוא גם נכנס לספרייה המקומית המפוצצת בספרים מהרצפה עד התקרה – וכמובן שהכל בחינם. התושבת, דוט, מסבירה שהיא גרה בסלאב סיטי כבר 5 שנים והיא החליטה להגיע למקום כדי שתוכל להגשים את עצמה כאמנית: "תמיד רציתי לעשות איזושהי אטרקציה תיירותית מטורפת… לעשות אמנות… להשוויץ באמנות שלי… לשתף את המסרים שלי שהם מוזרים ויוצאי דופן אבל מהנים עבורי. עכשיו יש לי הזדמנות לעשות את הדברים שאני באמת רוצה לעשות ושאף אחד לא יגיד לי שאני לא יכולה".
כשהוא מסכם את ביקורו בסלאב סיטי, יוצר הסרט אומר לצופים: "זה המקום החופשי האחרון על פני כדור הארץ, אם אתם חושבים על זה, כי אין צורך לשלם שכר דירה, לא צריך לתת תשובות לאף אחד. אתה יכול לתבוע את הקרקע שלך, אין שום סוג של ניירת שצריך לעבור".
ובעוד שלסלאב סיטי – שהחלה את חייה במקור כמחנה אימונים במלחמת העולם השנייה – יש מוניטין של מפלט לפושעים, ריאן אומר שהוא מצא שהיא בית לכמה מהאנשים הכי ידידותיים ומסבירי פנים שפגש בחייו: "אתה יכול להיות מאושר כמעט בכל מקום אם אתה מקיף את עצמך באנשים טובים. כל מי שפגשתי היום אולי לא נורמלי בסטנדרטים החברתיים הממוצעים, אבל הם בהחלט היו אנשים טובים. נהניתי מאוד מהשיחות שהיו לנו".