רבע שעה לאחר תחילת ראיון העבודה, תוך כדי משחק הלייקרס ב'סטייפלס סנטר', ידע יוני יונגר שהג'וב החלומי הוא שלו…
"את אבי לרנר פגשתי לפני שנה וחצי" מספר יוני יונגר במשרדו הירוק והמרווח,"העוזר הקודם שלו ג'פרי גרינשטיין עמד להיות מקודם להיות סמנכ"ל מכירות ב'מילניום' ,חברת ההפקות של אבי לרנר ובועז דוידזון.הוא פנה אלי והציע שאגיש את מועמדותי למשרה.כמובן שהסכמתי מיד ונקבעה לי פגישה באיצטדיון הסטייפלס בדאון טאון.בהפסקה של המשחק של ה'לייקרס' נגד ה'קרדינלס' נאמר לי לגשת אל אבי. הוא ישב על הפרקט לא רחוק מהמאמן האלמותי של ה'לייקרס' פיל ג'קסון.
ניגשתי אליו בברכיים פקות והוא חייך אלי במין חיוך אבהי ואמר באנגלית עם מבטא ישראלי: "סו וואט דו יו וואנט טו דו?" חצי מהארינה הסתכלה עלינו בתמהון, אז אחרי שהשתחררה לי הלשון, עניתי לו בעברית: "אני רוצה להפיק, אבל בנתיים אני בעסק של ללמוד." אז הוא שאל: "איך קוראים לך? ג'ונתן, אהה. טוב אני אקרא לי יוני." דיברנו עוד רבע שעה,ובסוף הוא אמר לי "יופי,הגעת למקום הנכון אצלי תוכל ללמוד הפקה בימוי וכל העסק הזה של הוליווד".הוא אפילו לא רצה לראות את הניירות שלי ואת קורות החיים,רק אמר לי תבוא מחר למשרד."
"איך כל העסק שלך מתחיל?" אני מחזיר אותו לכרונולוגיה מסודרת.
"נולדתי, כמו כולם, בדרום קרולינה להורים ישראלים שבאו לנסות את מזלם באמריקה.אבא איש עסקים מחדרה ואמר ציירת חיפאית ידועה.הם הגיעו לאמריקה כבר בשנות השמונים .בתחילה גרנו בניו ג'רסי ואחכ עברנו למיאמי.כל המשפחה שלי עדיין גרה בישראל וכל קיץ היינו נוסעים לבקר בארץ.אהבתי את חיפה והגליל.הדבר הכי טוב בארץ זה החומוס בשוק של עכו אצל סעיד יחד עם מיץ סברס.בתקופת בי"ס תיכון הייתי בישראל,גרתי בירושלים והתנדבתי למסגרת טרום-צבאית למתנדבים מחו"ל.הם אימנו אותנו להשתמש בנשק.כשחזרתי למיאמי הלכתי כל שבוע למטווח והתאמנתי בירי באקדח.
ומה הביא אותך ללוס אנג'לס?
"הייתי בחור אומלל, יושב באיזה סוכנות ביטוח במיאמי וחולם על משחק בסרטים. בעלת הסוכנות, רייצ'ל שפושניק,היתה אמא של החברה הכי טובה שלי. יום אחד היא שואלת אותי,"מה אתה עושה?" באותו יום הבאתי מצלמת וידאו למשרד וצילמתי את הלקוחות נכנסים ויוצאים.אמרתי לה ,"את יודעת את האמת,אני לא יודע"?
למחרת היא אמרה לי "החלטתי לפטר אותך.אבל בתנאי שאתה נוסע להוליווד". היא נתנה לי צ'ק של אלף דולר להתארגן זה הדבר הטוב ביותר שעשו עבורי אי פעם.למחרת ארזתי את המזוודה שלי ונסעתי בגרוטאה לעיר הסרטים הנוצצת.נסעתי חמישה ימים ואלף מייל והגעתי לפינת פיקו ורוברטסון.נכנסתי לדירה שהשכרתי בטלפון ממיאמי.אחרי שהנחתי את המזוודה על המיטה יצאתי למרפסת. זה היה יום שישי והכל היה רגוע.אנשים הלכו לבית כנסת.אני עומד על המרפסת ומסתכל החוצה ומחפש את הוליווד.אמרתי לעצמי, 'הי יוני,איפה כל הדברים של הוליווד,איפה הכוכבים,איפה הסטודיוז'. זה נראה לי כמו שכונה רגילה במיאמי ,אין פה כלום אין סרטים אין מצלמות.בנתיים אני לא מכיר אף אחד אבל מתחיל להרגיש בנוח.כולם נראים בסדר.אז צילצלתי לאמא שלי במיאמי ואמרתי לה 'אמא אני אהיה בטלויזיה תוך שישה חודשים!"
ובשלב הבא?
"התחלתי לשפשף את המדרכות בוילשייר,חיפשתי סוכן או סוכנות.רציתי להיות שחקן בהוליווד.אחרי שלושה שבועות חתמתי חוזה עם סוכנות שחקנים.בבוקר צילצלו שיש אודישן.אבל סייגו,אמרו 'בודאי לא יחתימו אותך,אבל כדאי שתראה מה זה אודישן בהוליווד'.זה לא היה סרט הוליוודי אלא זו היתה פרסומת לטלויזיה של 'פיצה האט'.הייתי עצבני ולחוץ כמו קפיץ.ועוד אמרו לי שאין לי סיכוי.אני נכנס לסטודיו ומשחק את התפקיד למצלמה.הולך הביתה לפיקו רוברטסון.למחרת מצלצלים מהסטודיו,'בוא לעוד אודישן'.וככה עוד אודישן ואח"כ עוד אחד והתפקיד שלי.התקבלתי לאירגון של 'סאג' ושילמו לי משכורת שהחזיקה אותי שנה.ואז לא נשאר לי גרוש.מזל שג'פרי גרינשטיין צלצל.כבר עברתי לגור במכונית.
מה היעוד שלך בחיים?
"המטרה הראשונה שלי היתה והווה-משחק.התחלתי לשחק כבר בגיל 11.לאמא שלי הודעתי שאני אהיה שחקן בגיל 4. גרנו במיאמי והייתי שחקן קבוע בתיאטרון הקהילתי.מאז השתתפתי בשלושים הצגות. אחד המורים שלי היה מייקל אנדרון שנתן לי את הבסיס הראשוני למשחק וגם אימן אותי ב'מרשל ארטס'.בגיל 19 עברתי לניו יורק והתקבלתי לביה"ס למשחק של 'לי שטרסברג'.יום אחד מצלצל אלי המפיק ברט רטנר ואומר לי ששמע שיש לי תסריט והוא מוכן לממן לי את הסרט.חשבתי שזו בדיחה וסגרתי לו את הטלפון בפרצוף.הוא צילצל חזרה והזכיר את השם של חבר משותף.מיד הלכתי למשרד שלו והוא רשם לי צ'ק.זה היה הסרט הקצר הראשון שלי.הנה זה שם על המדף.
עכשיו אתה עובד אצל אבי לרנר ב'מילניום'. מה תפקידך?
"אני כאן כבר שנה וחצי, ובשבוע הבא ימלאו שלוש שנים לבואי לאל איי.למדתי להכיר את אבי והוא אותי.אנחנו מסתדרים מצויין.יש לנו מערכת יחסים נפלאה ואני מרגיש מאושר ואסיר תודה על ההזדמנות לעבוד כאן וללמוד.התחלתי בתור פקיד רגיל, עונה לטלפונים ושולח מיילים ושליחויות קטנות. אבל לאט לאט אבי התחיל לסמוך עלי ולתת לי יותר ויותר אחריות. הרגשתי ממש בשינוי כשאבי התחיל להתייעץ איתי ולשאול את דעתי על דברים. הוא אומר:"מה דעתך על זה יוני?".
"עכשיו אני כבר קורא את כל התסריטים ובודק את הכלכליות של כל הפרוייקטים. אני המסננת של כל דבר שנכנס למשרד. קיבלתי משרד ליד המשרד של אבי. אם התסריט עובר אותי אני מפנה לבועז דוידזון או למשהו אחר בקריאיטיב. אם זה לא טוב, אני הקיר הראשון שעוצר את החומר.יש לי גם סטוצים קטנים בסרטים.למשל שיחקתי בתור מציצן חולה אוננות ב"אייסמן".רק שלפי התפקיד הוא איטר יד ימין והייתי צריך להתרגל להשתמש ביד שמאל.בסרט הגדול האחרון 'אקספנדבל 2 ' שעשה יותר משלוש מאות מיליון דולר,היה לי תפקיד קטן אבל חשוב בהפקה.שיכנעתי את אבי ללהק את צ'אק נוריס לסרט.רעיון שהוכיח את עצמו ביג טיים.למרות שצ'אק הוא אדם מאמין והסתייג משימוש בשפה גסה.הצלחנו לשכנע אותו להצטרף וגם למתן את השפה הססגונית של הגיבורים.
אבל הספציאליטה שלי זה לחסוך להפקה דולרים. אני יודע ואוהב לנהל משא ומתן ובמיוחד להוריד מחירים.אבי מעביר לי כל ענין שיש בו תהליך קנינות או רכש.הוא אומר לכולם:"תתנו את זה ליוני, הוא ישיג את זה ביותר זול". אבל בשקט בשקט בשעות הפנויות שלי שאבי לא בעיר אלא בהפקה ביגוסלביה, אני עובד על תסריט משלי של סרט אימה.יש לי כבר את כל האלמנטים ובקרוב אציע את זה לסטודיוז האחרים.בניו אימאג' לא עושים סרטי אימה ,אלא רק אקשן,סרטי פעולה.
מה אתה מציע לשחקנים ישראלים שאורזים מזוודות בדרך להוליווד?
"אני אומר להם,'אל תבואו להוליווד. אם יש לכם קרירה טובה בישראל תשארו שם. קודם צריך לארגן ויזה מתאימה,ואח"כ להביא סכום שיספיק לכם לשבת בבית שנה או שנה וחצי בלי הכנסה, אלא אם כן אתם מוכנים להיות מלצרים ב'ארומה'.הרבה מגיעים הנה נכנסים למשרד שלי עם קטעי עיתונים מישראל,כוכבים גדולים, וחושבים שהם יהיו סלבריטאים גם פה.הם חושבים שמכיון שכבר עשו אותה בישראל וכולם מכירים אותם הם יגיעו לכאן ויקבלו יחס דומה.הם חושבים' הוליווד היר איי קאם'.אבל לרוב זה 'הוליווד היר יו גו ביי ביי'.רק השנה ראינו שני כוכבות ישראליות אורזות וחוזרות הביתה ועוד אחת שהיתה ענקית בארץ הגיעה ואחרי שבועיים קנתה כרטיס חזרה.אם אתה שחקן רציני מוכן לעבוד קשה ולהתחיל מאפס,תבוא הנה.תתחיל מחדש,יחד עם עוד מיליון שחקנים אמריקאים.אם אתה שרוף למשחק ואתה מאמין בעצמך ויש לך אינטגריטי,תצטרך לעשות מה שצריך,בלי להשפיל את עצמך ואולי תצליח בסוף.אבל אולי לא.
השנה זכיתי להבחר כאחד מעשרת האקזטיוטיבים הצעירים והמבטיחים של הוליווד שנערך עלידי השבועון ההוליוודי 'וואראיטי'.
מה תעשה שתהיי גדול?
" אני רק בן 26 ויש לי עוד כמה שנים טובות לפני הגמלאות. לאחר שאפיק את הסרט המאה שלי אפתח מרכזי אומנות ללא מטרות רווח לנוער מצוקה שילמד אותם את מקצועות הבמה ואומניות אחרות.צריך לתת סיכוי לנוער שולייים באמריקה.אנחנו יודעים לתרום מיליונים לארצות העולם השלישי אבל כאן ממש מתחת לאף יש לנו מיליוני ילדים של שכבות מצוקה ללא חינוך ללא הדרכה ובלי עתיד".
