בניגוד למערכת הבחירות האחרונה כאן, בה המחנה הרפובליקני-קונסרבטיבי קיווה עד הרגע האחרון להדיח את הנשיא המכהן – מערכת הבחירות בארץ היא משחק מכור עם תוצאה ידועה מראש. טור העורך של גל שור
אבנר גת, איש עסקים ידוע בלוס אנג'לס הישראלית ופעיל בקהילה, התקשר בשבוע שעבר ובפיו רעיון מדליק לחג האורים: למה שלא תפרסמו בעיתון שלכם טוטו בחירות, הציע, וכך יוכלו הקוראים להמר ולהיות מעורבים במה שקורה במערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה בשצף-קצף במדינת היהודים האחת ויחידה שלנו.
רעיון מדליק, השבתי לאבנר, נעשה ונשמע. אבל אחרי כמה שעות נמלכתי בדעתי ועשיתי פליק-פלאק לאחור. אם מה שקורה במערכת הפוליטית בישראל, אליה אני מחובר באמצעות המחשב והסמארטפון 24/7, לא ממש מעניין או עושה לי את זה – למה שהנושא יצבור תשומת לב מעשרות אלפי הלקוחות שלי, תושבי הגולה הישראלית הדוויה של קליפורניה?
בניגוד למערכת הבחירות האחרונה כאן, בארצו של הדוד סם, בה המחנה הרפובליקני-קונסרבטיבי (גילוי נאות: אני כלול בתוכו), חשב עד הרגע האחרון שיש לו צ'אנס ממשי להדיח את הנשיא המכהן, למרות שהדבר קרה רק שלוש פעמים בהיסטוריה – מערכת הבחירות בארץ היא משחק מכור, עם תוצאה ידועה (פחות או יותר) מראש.
סקר שהתפרסם השבוע ב"הארץ", עיתון שאינו ידוע באהדה לרה"מ והאידיאולוגיה שהוא מייצג, הראה ש-81% מהישראלים צופים שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא לאחר שיתברר דין הבוחר בעוד כ-40 יום. אחרי ארבע שנות כהונה (שנייה) וניהול מדיני-ביטחוני-כלכלי סביר פלוס, בנימין נתניהו יחליף בעוד כמה שנים, בזמן כהונתו השלישית, את דוד בן גוריון כמנהיג החשוב והמשמעותי בתולדות המדינה, וכמי שכיהן בתפקיד מס' 1 את מספר השנים הגדול ביותר.
גם מי שמתנגד לסגנון ההנהגה של נתניהו וגוש המרכז-ימין-דתיים בראשו הוא עומד (או שלא יכול לסבול את אשתו; אני ביניהם), חייב להודות בעובדות בשטח: ביבי הוא כיום המנהיג העוצמתי, החזק והיציב ביותר במזרח התיכון. די להעיף מבט במורסי האיסלאמיסטי במצרים, עבדאללה המזדקן בירדן, אסד רב-הטובחים בסוריה והמנהיגות המפוצלת בלבנון, שלא לדבר על הדואליות המשתקת המתקיימת בין חמאס-עבאס ב"שטחים הכבושים" – כדי להבין שבשנים הקרובות יש את ביבי. וזהו. אין בלתו. האביב-חורף-סתיו-קיץ הערבי יכול לפרוץ, ללבלב או לבעור לכל הכיוונים; נתניהו וליברמן, תאהבו או לא, ימשיכו להוביל בארבע השנים הבאות את ישראל למחוזות הראויים ע"פ השקפת עולמם.
גוש הימין-דתיים צפוי לגרוף בבחירות הקרובות כ-50 מנדטים, המורכבים מאלו שיינתנו לרשימה המאוחדת ליכוד-ביתנו ולמפלגת המתנחלים החדשה בראשות יועצו לשעבר של ביבי נפתלי בנט. התהפוכות העוברות, מאידך, על גוש השמאל-מרכז מעוררות אמוציות גדולות בתקשורת, באקדמיה ובקרב הצפונבונים, אבל תאכל'ס בשטח מדובר בגנרלים ללא חיילים. באותו סקר ב"הארץ" השתרכו כל אותם סו-קולד קנידייטס הרחק מישבנו של נתניהו. יחימוביץ' וליבני, לפיד ומופז לא ממש מהווים אלטרנטיבה מנהיגותית עבור רוב אזרחי המדינה, כולל רוב גדול מאלו המתנגדים למדיניות הממשלה הנוכחית.
אם הכל כל כך צפוי והרשות אינה נתונה, למה בכל זאת ניתן לקוות? שנתניהו וליברמן יעשו כמעשה שרון, ינתקו עצמם מעטיני המפלגות החרדיות, ויקימו קואליצית ימין-מרכז-שמאל חילוני מתון שתייצג באמת ובתמים את רוב תושבי המדינה ושתתמודד עם שתי הבעיות האקוטיות הניצבות כיום בפיתחה: קיצוץ דראסטי בתקציב המדינה והעלאת מיסים עקב הגירעון המאיים בסך 15 מיליארד שקלים; ונטילת יוזמה מדינית פרקטית, מושכלת ופורצת גבולות שתנסה לקדם איכשהו את רעיון ה"שתי מדינות לשני עמים", שעל פניו נראה עדיין כפיתרון היחיד לסיכסוך האתני-דתי בלב המזה"ת.
לסיום, טיפ למי שעדיין מחשיב עצמו כג'אנקי ישראלי-פוליטי ומעוניין בכל זאת להתעדכן במה שאני מכנה "תהמולת הבחירות": אין יותר צורך לצפות בערוץ הישראלי באמריקה או בהגיגיהם של אמנון אברמוביץ' ורינה מצליח בערוץ 2, או רביב דרוקר ועמית סגל בערוץ 10. אתרי התוכן הגדולים בארץ – ynet, וואלה ומאקו- הקימו באחרונה אולפני בחירות אינטרנטיים המעדכנים על כל ההתפחויות ה"דרמטיות" סביב השעון. לשם כך אף גוייסו כוכבים דוגמת אטילה שלומופבי, יעקב איילון וינון מגל, המנחים ועורכים את המשדרים במקצועיות שלא הייתה מביישת את אולפני הרשתות הגדולות בארה"ב.
