מי אמר שצריך להיות מיליונר בשביל לקנות יאכטה? ומי קבע שחייבים לקנות יאכטה כדי לשוט באוקיאנוס הפאסיפי? * ביקור ב-California Yacht Club במרינה דל ריי ושיחה עם המנהלת התפעולית דוברת העברית מישל ווטסון * שוטי שוטי ספינתי, הים באמת גדול… / כתב וצילם: אלעד מסורי
מי מאיתנו לא חולם על היום בו הוא קונה לעצמו יאכטה מפנקת ובורח להפלגה חלומית במקומות אקזוטים בעולם? זוהי למעשה אחת הפנטזיות הפופלאריות ביותר, בעיקר אצל המין הגברי. יש כאלו שחוסכים שנים רבות ליום הזה בו יפסיקו לעבוד קשה ויעברו לגור ליד הים, יקנו איזו סירה קטנה ויצאו להפליג או לדוג בסופי שבוע; ויש כאלו שהלכו על החלום בשיא הרצינות ועברו לגור על יאכטה במרינה הקרובה אליהם. פותחים את היום עם כוס קפה וארוחת בוקר טובה שמסביבם הים הכחול ורצועת חוף הצמודה לו. את עשן המכוניות והפקקים מחליף אוויר נקי, רחוק מכל הרעש והבלאגן.
החלום הזה הוא חלק ממוטיב שנקרא אסקפיזם: משמעותו הסחת דעת נפשית באמצעות בידור במטרה לברוח ממצבים שנתפסים כמלחיצים או לא נעימים במציאות היום יום. פנטזיית האסקפיזים המושלמת היא יציאה להפליג בים. בעבר נהוג היה לחשוב שמדובר בחלום שיכול להתגשם רק אצל אנשי העשירון העליון שיכולו להרשות לעצמם לרכוש יאכטה מפוארת, לצאת להפליג וליצור לעצמם אורח חיים רגוע ומהנה. אך בעשור האחרון רוב חובבי הים כבר גילו שלא צריך להיות מיליונר כדי להנות מאורח החיים הזה.
אז איך עושים את זה? לפני המשך הסיפור, גילוי נאות: את עולם היאכטות וההפלגות אני מכיר עוד מישראל שם עבדתי במועדון יאכטות גדול במרינה בהרצליה. בשנתיים האחרונות באל-איי חלמתי לחדש ימים כקדם ולמרות שאיני יכול להרשות לעצמי לקנות בית מפואר במאליבו ויאכטה במרינה דלי ריי, תמיד חלמתי לבלות לפחות פעם או פעמים בשבוע על גבי אחת כזו ולהיות כמה שיותר קרוב לקו המים ולהפליג בחופים המדהימים של קליפורניה.
***
הכל התחיל לפני כמה חודשים, נסעתי כל הדרך ממקום מגורי במזרח הוליווד למרינה דל ריי כדי לסקר את תערוכת היאכטות השנתית בקליפורניה, שמתקיימת לפני תחילת כל קיץ. עברתי בין היאכטות הענקיות והקטנות יותר, מביט באנשי עסקים מסתובבים עם כוס שמפניה ביד. היו שם שלל יאכטות למכירה, חדשות וגם יד שניה. המחירים נעו בין 200 אלף דולר ועד לחמישה מליון דולר. קצת מעבר לתקציב שלי, עובדה שלא הפריעה לי לחלוץ נעלים לעלות על היאכטה, להביט ולסקור אותן מכל כיוון. עוד כמה תמונות לאינסטגרם ועוד פוסט שואו אוף לפייסבוק – וירדתי בחזרה לרציף. 'אחחח… כמה אני מתגעגע לימי ההפלגות שלי במרינה בהרצליה׳ מילמלתי לעצמי, ובעודי עושה את הדרך ליציאה מהמרינה ראיתי דוכן של CYC, שהם רשי התיבות של California Yacht Club
שמעתי בעבר על המועדון הזה וידעתי שהוא ממוקם במרינה דל ריי אך אף פעם לא ממש יצא לי לבקר בו וזאת מפני שידעתי שמדובר מועדון פרטי ולחברים בלבד שלא זמין לכל עובר אורח. משהו משך אותי לדוכן של CYC ולא עברו להם כמה רגעים ומצאתי עצמי בשיחה מרגשת עם מישל ווסטון, הדירקטור האחראית על חברי המועדון. מסתבר שמישל היא יהודיה מבית טוב, במקור מדרום אפריקה שחיה מרבית חיה בוואלי בלוס אנג׳לס. נוצרה בינינו כימיה מצויינת וכששמעה שאני עיתונאי ישראלי, הזמינה אותי להכיר מקרוב את המועדון שלה.
שבוע לאחר מכן נסעתי לבקר לראשונה ב-CYC שממוקם בצמוד למרינה דל ריי. לאחר שחציתי את שער הכניסה החשמלי נכנסתי אל המבנה היפהפה. פקידת הקבלה בכניסה ניגשה אליי ממש כמו מארחת במסעדה מפוארת והציגה בפני את הלובי המרשים שמעוצב בצורה של קוק פיט ענקי ולאורכו פזורים תמונות ודגמים יפייפים של סירות ויאכטות עתיקות. בהמשך ישנם מדרגות עתיקות מעץ דובדבן ושטיחים יפהפיים לאורך צידו המערבי של המועדון. בחלק הצפוני מוצגים לראווה שלל הגביעים והפרסים בהם זכה המועדון בהיסטוריה המפוארת שלו.
מועדון היאכטות של קליפורניה נוסד בשנת 1922 בנמל של לוס אנג׳לס על ידי חבורת יורדי ים ובעלי סירות שחיו באזור. הם החליטו להקים מועדון שישמש את כל בעלי הסירות הנמצאים באזור כדי שיהיה להם מקום לעגון את סירותיהם וגם לנוח ביו ההפלגות. במרוצות השנים נוצרה לה קבוצה חברתית גדולה שהחלה לא רק להפליג ביחד אלא לקיים גם תחרויות בין מועדונים שונים ברחבי ארצות הברית עם סירות מפרש, יאכטות מנועיות, קטמרן וסירות מירוצים.
***
התיישבתי לארוחת צהרים עם מישל במסעדת המועדון שממוקמת ממש על קו המים ומוקפת זכוכית ענקית שדרכה ניתן לראות ב 180 מעלות את כל מה שקורה בחוץ: יאכטות נכנסות ויוצאות, קייאקים חותרים בין סירות המפרש ואנשים משחקים להם במגרשי הטניס או משתעשעים בבריכה הצמודה. התפריט במסעדה מגוון ומפנק וקשה לדעת ממה להתחיל. המסעדה פתוחה רק לחברי המועדון ולכן האווירה בה מאוד נינוחה ורגועה; לא תראו איזה לקוח עצבני עושה סצנות מחוסר סיפוק מהאוכל, ותמיד תוכלו לפגוש אנשים שאתם מכירים. וכך, בראנץ' תמים של שבת בצהרים יכול בקלות להפוך להפלגת שקיעה רומנטית שתימשך עד השעות הקטנות של הלילה.
מישל ווסטון היא הפנים הכי מוכרות במועדון כל חבר מכיר אותה ועבר אצלה ראיון אישי לפני שאושר לו להתחיל בתהליך ההצטרפות. היא מכירה את כולם והעובדה שהיא יהודיה שחיה בעבר בישראל ומדברת עברית שברה מהר את הקרח ותוך כמה רגעים היא כבר סיפרה לי על עצמה ועל שורשיה היהודיים: ״אבא שלי הוא יהודי מדרום אפריקה ואמא יהודיה ממרוקו. הם עשו עליה לארץ עוד לפני קום המדינה ואמא שלי שירתה בהגנה״, ווסטון שיתפה אותי בגאווה. ״עזבנו את דרום אפריקה כשהייתי בת שלוש ועברנו לישראל, יותר מאוחר עברנו לגור במושב הבונים ואבא שלי היה המנהל של מועדון הגולף בקיסריה. ככה הכל התחיל״. מישל נשארה מחוברת לשורשים היהודיים שלה גם אחרי שהיגרה עם המשפחה לארצות הברית בגיל 13, תחילה לסן פרנסיסקו ובהמשך לסן פרננדו וואלי. היא מדברת עברית, ודאגה ששני ילדיה יקבלו חינוך יהודי, מקפידה לחגוג את כל החגים היהודים ונשארת מעודכנת בכל מה שקורה בישראל.
כנראה שמועדוני הפרימיום היוקרתיים זורמים בדמה של ווסטון אחרי שהתחילה במועדון הגולף בקיסריה, עבדה במשך שנים
רבות כמנהלת במלון ״ארבעת העונות״ היוקרתי בברלי הילס ומשם עברה לתפקידה הנחשק במועדון היאכטות של קליפורניה. שאלתי את ווסטון מה הדבר שהיא הכי אוהבת בעבודה במועדון? ״האנשים שאני פוגשת כל יום, לכל אחד יש המון דברים על הראש ואז כאשר הם מצטרפים אלינו לאט לאט אני רואה איך אייכות החיים שלהם משתנה. אני זוכרת שהגיעה אליי אישה שהייתה אלמנה והיא סיפרה לי שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה ושהיא ממש בודדה. יצאתי איתה להפלגה, הכרתי לה את חברי המועדון, ומאז היא מגיעה לכאן שלוש פעמים בשבוע ופשוט נפגשת עם המון אנשים, היא מחייכת והיא קיבלה את שמחת החיים שלה בחזרה ועבורי זה סיפוק ענק״.
***
כבר בביקור הראשון במועדון היאכטות התנפצו לי מתוסים רבים שתמיד נראו קשורים כל כך לתחביב היוקרתי הזה. הבנתי שלא צריך להיות מיליונר כדי להפליג בים או להיות חבר במועדון יאכטות, עוד יותר משעשע הוא שאתה אפילו לא צריך להיות בעלים של יאכטה כדי להפליג על אחת. הפלגה על יאכטה זו אחד הפעיליות החברתיות ביותר שקיימות 95 אחוזים מבעלי היאכטות במרינה לא יפליגו לבדם, הם תמיד יעדיפו שיצטרפו אליהם חברי מועדון נוספים. מי ? כאלו שהם מכירים, שהם ניפגשו איתם באירועים של המועדון, במסעדה, בבר או בבריכת המועדון וכו'. כך נוצרות חברויות קסומות ואנשים מזמנים אחד את השני לצאת להפליג יחדיו. אז גם אם אין לך יאכטה אתה עדיין מוזמן, כל עוד אתה בן אדם טוב, אדיב ומביא איתך משהו לחלוק עם כולם: יין, נישנושים או קינוח. אה כן, וגם נעלים עם סוליה לבנה כדי לא לעשות סימנים על היאכטה.
מגוןן היאכטות במרינה עצום: יאכטת מפרשים, יאכטה מנועית, יאכטת דייג, קטמרן (שזו יאכטה כפולה בגודלה מיאכטה רגילה עם שני רשתות שפרוסות בחלקה הקידמי ועליהם ניתן לשבת או לשכב במהלך ההפלגה). יאכטת הקטמרן נחשבת ליציבה יותר משאר היאכטות והיא מומלצת בעיקר לאנשים שרגישים לתנועות הים, והיא משמשת בדרך כלל גם למסיבות ולאירועים חברתיים מכיוון שהיא גדולה ונוחה. מועדון היאכטות דואג לספק לחברים שלו את כל מה שהם צריכים כדי להרגיש בבית. בנוסף למסעדה המפוארת שמגישה שלוש ארוחות ביום ובופה, יש גם לאונג׳ עסקים ובר עם חדר עבודה ומחשבים, וואיי פאיי, חדר מנוחה עם טלוויזיה ופסנתר, חדר ישיבות אם תרצו לקבוע פגישות עסקיות, מקלחות מפוארות, מגרשי טניס ואין ספור חוגים ופעילויות והכל בחינם לחברי המועדון.
אני עושה את החשבון של המספרים ומבין שחברות במועדון היאכטות עולה פחות ממנוי משפחתי לחדר כושר, הרבה פחות ואוו… איך לא ידעתי על זה קודם? לאוהבי הספורט האתגרי שבינכם בכל יום רביעי אחר הצהרים מתקיימת במועדון הפלגה תחרותית בין כל היאכטות במרינה, תחרות צמודה מהירה עם המון אקשן, שנמשכת עד לשקיעה ובסיומה אחרי הכרזת המנצח, כל המתחרים עוגנים את הסירות ויושבים ביחד לארוחת ערב במועדון עם קוקטיל, וויסקי טוב ופשוט נהנים מלילה במרינה.
מגוון החומר האנושי במועדון הוא באמת מרשים: מבני נוער צעירים, סטודנטים מהאוניברסטאות השונות, ועד משפחות עם ילדים, דבר שהפליא אותי תחילה עד שראיתי את הפעוטון שפתחו במקום עם מטפלת מקצועית צמודה. בפעוטון יש טלוויזיה ענקית שמקרינה סרטים של וולט דיסני, משחקים לילדים וההורים יכולים להשאיר את ילדיהם שם בידים טובות לצאת להפלגה או להיפגש עם חברים ואז לבוא לאסוף אותם, אין עוד צורך לבטל פגישות או להתרוצץ בחיפוש בייביסיטר כדי לבלות ערב רומנטי עם האישה. במועדון היאכטות של קליפורניה חשבו על הכל.
***
שבוע לאחר ארוחת הצהרים עם מישל ווסטון יצאתי להפלגה. ידעתי שזה מה שחסר לי כדי להיות בטוח שמצאתי את המקום המושלם בשבילי. התפאורה הייתה מושלמת: יאכטת מפרשים יפייפיה בשבת בבוקר, מזג האויר חמים של קליפורניה וים כחול. מישל סידרה לי היכרות עם אנטוני, בעל יאכטה וחבר מועדון שיוצא להפליג כמעט כל יום. הוא לקח אותנו להפלגה בת שעתיים למאליבו ובחזרה. אוויר הים המלוח שהקיף אותי, המים הכחולים ולהקת הדולפינים הענקית שראינו בדרך היו סימן ברור שאני נמצא במקום הנכון.
אנטוני כמו רוב חברי המועדון היה נחמד ואדיב, בדרך ישבנו ודיברנו על החיים ועל השבוע שהיה, שתינו בירה, אנטוני נופף לחברי מועדון נוספים ששטו בים הפתוח. יש מין חברות עמוקה וכבוד הדדי מרשים בין האנשים כאן בעיקר כאשר הם ניפגשים בים. תמיד ידעתי שאנשי ים הם דמויות מיוחדות וההפלגה הזו הייתה תזכורת נעימה לכך. לאחר שעתיים של הפלגה עגנו את היאכטה, הוצאנו מהמקרר אוכל טוב, כזה שכיף לאכול בים: פרוסות בגט חתוכות, צ'יפס מקסיקני עם גואקומלה, חומוס, מטבלים וגבינות, ענבים, אבטיח ועוגת שוקולד לקינוח. וכמובן שהכל מלווה בבקבוק יין טוב. אני יכול להישבע שהאוכל על היאכטה העוגנת היה יותר טעים אין מה לעשות: ׳לאכול בטבע זה כיף פי שבע׳ חשבתי לעצמי.
אז מי אמר שצריך להיות מיליונר בשביל לקנות יאכטה? מי אמר שצריך לקנות יאכטה כדי לשוט בים? הבנתי את המשפט הפופולארי: לא צריך לקנות פרה בשביל כוס חלב. אני כבר יודע באיזה מקום אבלה לפחות פעם בשבוע, כמו ששלמה ארצי שר פעם: שוטי שוטי ספינתי הים כל כך כחול, אני אהיה עוד רב חובל כשהיה גדול.
