יותר מ-160 שנה אחרי המצאת הרכבת התחתית — אילון מאסק בונה מנהרות למכוניות פרטיות, שנתקעות בפקקים מתחת לאדמה
בתערוכת הטכנולוגיה CES שהסתיימה השבוע בלאס וגאס, הוצגו כמה פתרונות להתמודדות עם פקקי תנועה. בין היתר הוצגו רחפנים מאויישים (eVTOL – Electric Vertical Takeoff and Landing), כמו זה של חברה ג'ובי, שהכריזה על שיתוף פעולה עם חברת התעופה דלתא, או הטנדר של אקספנג שיש לו מסוק זעיר לאדם אחד בתא מטען.
אבל הוצג שם עוד פתרון, שנראה שעובד מצוין: מנהרות שנכרו מתחת ל'קונבנשן סנטר' בו נערכה התערוכה. המנהרות, באורך כולל של 2.7 ק"מ, הוקמו בידי חברת הכרייה של אילון מאסק, שקיבלה את השם הדו-משמעי The Boring Company. החברה נוסדה ב-2017, אחרי שמאסק היה מתוסכל מהפקקים בלוס אנג'לס, ומכך שהתנועה נעה רק במישור אחד. בורינג קומפני פיתחה שיטות שאמורות להיות זולות ומהירות יותר לכרייה, אך עד כה, מספר הפרויקטים שבנתה הוא מועט.
בתחילת הדרך לחברה היו רעיונות כמו מכוניות שיועלו על גבי קרונות וינועו כך מתחת לאדמה במהירות גבוהה ובמרחק קצר זו מזו. המנהרות נועדו גם לטכנולוגיה אחרת שמאסק קידם, היפרלופ – קפסולות שינועו במהירות בתוך צינורות עם לחץ אוויר מופחת – שנכשל אף הוא. מה שנותר הוא מנהרות בהן נעות מכוניות של טסלה, במעין שירות היסעים.
בשעת בוקר מוקדמת השירות עובד מצוין. הנוסעים המעטים עולים במהירות על המכוניות, קרוסאוברים מדגמי X ו-Y של טסלה, ומתחילים בנסיעה מהירה מתחת לאדמה. המנהרות עצמן צרות מאוד והשוליים שלהן מודגשים בפסי תאורה מוארים המחליפים צבעים כדי להוסיף תחושה מיוחדת יותר.
המכוניות עוצרות בתחנות ההסעה (יש ארבע כאלה ברחבי מרכז הכנסים העצום), וצוות עובדים פותח את הדלתות ומסייע לנוסעים לצאת ולהיכנס. כאשר יש נוסעים מעטים זה נוח, אבל בשעות מאוחרות יותר, כשמרכז הכנסים מתמלא, מתברר כי הנסיעה מתחת לאדמה היא קצרה מאד — ודווקא מעל פני הקרקע נוצרים עיכובים בתחנות. התורים בתחנות ארוכים בשל הזמן הממושך שנדרש לאנשים כדי לצאת ולהיכנס למכונית. הסיבה לכך היא שמכונית לא תוכננה לשמש ככלי תחבורה ציבורי. מקרונות רכבת היה אפשר להיכנס ולצאת במהירות רבה יותר.
בבורינג קומפני מתכננים שהמכוניות שייסעו בעתיד מתחת לאדמה יהיו אוטונומיות, אבל בינתיים נוהגים בהן עובדים של מרכז הכנסים. במהלך הנהיגה, העובדים נאלצים לכבות את מערכות ההתראה לסטייה מנתיב במכוניות, בגלל רוחבן הצר של המנהרות. משום שהמנהרות צרות כל כך, אם המערכות האלה יפעלו, מספר ההתרעות יקשה על הנהיגה. למנהרות הצרות יש חיסרון נוסף: אם מכונית עוצרת, מכל סיבה שהיא, נוצר פקק מתחת לאדמה. ומה קורה אם מכונית נתקעת, בשל פנצ'ר או אולי תאונה קלה? במקרה כזה המנהרה נסגרת, והמכוניות שמאחורי המכונית שנתקעה צריכת לנסוע מאות מטרים לאחור, אחרת לא תהיה להן אפשרות לצאת.
מנהרות לתחבורה מתחת לעיר הן לא רעיון חדש. הרכבת התחתית בלונדון פועלת כבר 162 שנה, וכן – רכבת היא כלי התחבורה המתאים ביותר לתחבורה תת-קרקעית. כאשר מכוניות נוסעות שם, הן סובלות מכל הבעיות של מכוניות מעל פני הקרקע: פקקים, תאונות וגודש. החידוש של בורינג קומפני, עם יכולת לכרות במהירות ובמחיר נמוך יחסית מנהרות, יכול לסייע לכרייה מהירה של מנהרות לרכבות. אין צורך בקרוניות, מכוניות אוטונומיות או היפר-לופ, רק להשתמש בפתרון שכבר מוכיח את עצמו מאז אמצע המאה ה-19.
אבל בלאס וגאס, שבה אין תחבורה ציבורית של ממש, אמורות להיכרות עוד ועוד מנהרות של בורינג קומפני, באורך כולל של 70 מייל. הן יקשרו לעיר את שדה התעופה ויכללו תחנות מתחת לכל המלונות הגדולים בעיר.
למאסק אין אינטרס לבנות משהו שיפחית את השימוש במכוניות פרטיות, וכך מערכת התחבורה הציבורית העתידית של וגאס תתבסס על המכוניות של טסלה. אולי הרובו-ואן, רכב אוטונומי עתידי ל-20 נוסעים שטסלה מתכננת, יוכל לשנות את התמונה, אבל לא ברור מתי יוכל להתחיל לפעול.