בשלהי חג הסוכות יאיר מרגי אוסף את האתרוגים, מכין מהם ריבה ומחלק אותה מתוך אמונה, תפילה ורצון לזכות את הרבים * בראיון אישי הוא מספר על הדרך, השליחות והבשורות שריגשו אותו לאורך השנים
ישנם מנהגים העוברים מדור לדור לא רק באמצעות ספרים או סיפורים, אלא דרך מעשים קטנים הנושאים עמם עולם שלם של זיכרון, אמונה ותפילה. כך היא גם מסורת ריבת האתרוגים. לאחר שחג הסוכות מסתיים, כאשר ארבעת המינים כבר השלימו את ייעודם במצווה, יש מי שאינם ממהרים להיפרד מן האתרוג. הפרי המיוחד, שעליו בירכו במשך ימי החג ואשר ליווה את התפילות והשמחה, מקבל אצלם המשך של משמעות — הוא הופך לריבה, הנעשית מתוך תפילה, כוונה ואמונה. עבור נשים וזוגות הממתינים זמן רב לפרי בטן, כפית מאותה ריבה עשויה להיות רגע של עצירה. רגע של תפילה. רגע שבו הלב נפתח מחדש אל התקווה.
המסורת הזו עוברת לעיתים מאם לבת, מסבתא לנכדה ומדור לדור. יש המספרים על צנצנות קטנות שהועברו מיד ליד, על נשים שקיבלו אותן לאחר שנים של ציפייה ועל מי ששבו לאחר זמן ובפיהם בשורה משמחת.
כמובן, אין בידו של אדם להבטיח ישועה, ואין סגולה מחליפה תפילה, מצוות, דרך ארץ או טיפול רפואי מקצועי כאשר הוא נדרש. אולם עבור רבים, דווקא בתוך ההמתנה והקושי, יש כוח גדול בעצם האמונה, בתפילה ובחיזוק הלב לקראת הימים הנוראים — ימים שבהם האדם עוצר לרגע את מרוץ חייו, עומד לפני בוראו ומבקש על הדברים הכמוסים והעמוקים ביותר שבלבו — ביקשנו לשוב אל הסיפור שמאחורי צנצנת ריבת האתרוגים.
"הרגשתי שהדבר בוער בי"
יאיר, איך התחיל המסע שלך עם ריבת האתרוגים?
"כבר כמה שנים שאנחנו מתחזקים משנה לשנה. אחת המצוות הגדולות עבורנו היא להכין ריבת אתרוגים מאתרוגים שהתפללו עליהם במשך כל שמונת ימי חג הסוכות". הרעיון להפוך את המסורת למפעל של זיכוי הרבים הגיע לאחר תחושה עמוקה של שליחות. "לפני יותר מעשר שנים, באחת התפילות, הרגשתי שקיבלתי סימן מן הקדוש ברוך הוא לעשות ריבת אתרוגים ולזכות באמצעותה את הרבים. הרגשתי שהדבר בוער בי. כאילו נפתחה בפניי דרך חדשה של עשיית חסד ומצווה".
לאחר חג הסוכות החל יאיר לאסוף אתרוגים מאנשים שהתפללו בבית הכנסת. הוא שב לביתו והכין את הריבה בפעם הראשונה. "עשיתי את זה עם המון רגש," הוא מספר. "הייתה לי תחושה שאני מתחיל מצווה חדשה. הכנתי את הריבה עם תפילות, עם כוונות ועם חיבור חזק מאוד לאמונה שהקדוש ברוך הוא שומע את תפילותינו". יאיר וענת פרסמו בקרב חברים, בני הקהילה וברשתות החברתיות שכל מי שמעוניינת לקבל מן הריבה מוזמנת להגיע.
"הופתענו מאוד מכמות הנשים שפנו לאשתי והגיעו לקחת ריבה," הוא אומר. "לאט־לאט הבנו עד כמה גדולה הציפייה, ושהרבה נשים וזוגות נושאים איתם תפילה עמוקה לזכות בילדים". ואז החלו להגיע גם הבשורות. "אחרי כמה חודשים התחלנו לקבל טלפונים והודעות מנשים שסיפרו שהן נכנסו להריון. זה ריגש אותנו מאוד ונתן לנו כוח להמשיך".
"האתרוג הוא פרי מיוחד"
למה דווקא אתרוג? מהו מקור המסורת המייחסת לו סגולה לפריון?
יאיר: "האתרוג הוא פרי מיוחד מאוד. במשך חג הסוכות אנו מחזיקים אותו בידינו כחלק ממצוות ארבעת המינים, מתפללים עמו ומברכים עליו. עבורנו, יש בכך משמעות רוחנית עמוקה". המסורת שאותה הוא מבקש להמשיך נשענת על מנהגים ומסורות שעברו במשך דורות בקרב קהילות שונות, ובפרט בקרב חסידים ומקובלים: "מדובר במסורת שעוברת מדור לדור; האמונה היא שהאתרוג, לאחר ששימש למצווה ונישאו עליו תפילות במשך ימי החג, מקבל משמעות מיוחדת גם לאחר מכן. הריבה שאנו מכינים ממנו נעשית מתוך כוונה, תפילה ובקשה לזכות לזרע של קיימא".
מה אתה אומר לאישה שמגיעה אליכם כדי לקבל את הריבה? כיצד אתה מחזק אותה?
"כאשר מגיעה אלינו אישה, הדבר הראשון שחשוב לי לומר הוא שאמונה היא חלק משמעותי מאוד מהדרך. אנחנו משתדלים לחזק, לעודד ולהזכיר שהאדם לעולם אינו יודע מאין תבוא הישועה. ישועת ה' כהרף עין".
עצם קבלת הריבה מלווה אצלם בתפילה ובכוונה: "אנחנו מסבירים שהכול מאת הקדוש ברוך הוא. אבל אדם יכול לקחת את הרגע הזה ולהפוך אותו לרגע של אמונה, של תפילה ושל התחזקות".
יאיר מוסיף כי נשים המעוניינות בכך יכולות לשלב את קבלת הריבה במסגרת הנהגה אישית ורוחנית, בהתאם לאורח חייהן ולהדרכה המתאימה להן. "כל אחת עושה את הדרך שלה, העיקר הוא שהלב יהיה פתוח, שתהיה תפילה ושתהיה אמונה".
האם אפשר לחזור על המנהג?
"בוודאי. יש נשים שבוחרות לחזור על כך מדי חודש, בהתאם למנהג שהן קיבלו על עצמן".
"הכל בידי שמיים"
נשים רבות שמבקשות להיכנס להריון אינן בהכרח דתיות. איך אתה ניגש אליהן?
"אני מאמין שהכל בידי שמיים – ישועת ה' כהרף עין. אדם יכול לעבור תקופה ארוכה של קושי, של המתנה ושל חוסר ודאות — ופתאום הכול יכול להשתנות. אין צורך להגיע עם הגדרה מסוימת או עם רמת ידע דתית מסוימת.
"אני פוגש אנשים מכל הסוגים. לפעמים אדם מגיע מתוך סקרנות, לפעמים מתוך כאב ולפעמים מתוך רצון לנסות דרך נוספת של תפילה וחיבור לאמונה. אני לא בא לשפוט אף אחד. אני מאמין בכוחה של תפילה, בכוונות טובות ובמעשים טובים".
"נתקלתי גם בנשים שלא היו דתיות, אך בעקבות החוויה הן התחזקו באמונה. עבורי, אם אדם יצא מהמפגש מחוזק יותר, עם יותר תקווה ועם תחושה שהוא אינו לבד — גם זה דבר גדול."
מכל הסיפורים ששמעתם לאורך השנים, איזה סיפור ריגש אתכם במיוחד?
"קשה לי לבחור סיפור אחד; כל אישה וכל משפחה הן עולם ומלואו. כאשר אישה מתקשרת לאשתי ומבשרת שהיא בהריון, זו תחושה שקשה מאוד להסביר במילים. אתה מרגיש את הזכות להיות חלק מרגע של שמחה כל כך גדולה".
אחד הסיפורים שנגעו בו במיוחד היה של זוג שהגיע אליהם לאחר שנים ארוכות של ציפייה. "אישה הייתה בת 45 ובעלה היה כבר בן 50. במשך שנים לא היו להם ילדים, והם עברו תקופה ארוכה של טיפולים. ענת אשתי הזמינה את האישה לביתם כדי לאסוף ריבת אתרוגים. סיפרנו לה על המסורת, והיא הגיעה עם לב פתוח והרבה אמונה," מספר יאיר. "כעבור פחות משנה היא נכנסה להריון".
היום, לבני הזוג יש תינוקת. "כשהם הגיעו אלינו לארוחת שבת עם התינוקת, לא יכולנו לעצור את ההתרגשות. לראות זוג שחיכה כל כך הרבה זמן, ועכשיו מגיע עם ילדה בידיים — זה רגע שנוגע עמוק בלב".
סיפור נוסף הגיע דווקא מחוץ ללוס אנג'לס. "הגיעה אלינו אישה מסן דייגו, שגם היא ניסתה במשך שנים להיכנס להריון. כאשר היא זכתה לבשורה משמחת, היא אפילו רצתה לקרוא לילד על שמי… אמרנו לה: אנחנו רק שליחים. הכל מאת בורא עולם. אין לנו שום כוח משל עצמנו, ואם זכינו להיות צינור קטן של חסד, תפילה וחיזוק — זו כבר זכות גדולה."ומוסיך השלך על השם יהבך והוא יכלכך״.
צנצנת, תפילה, תקווה
בסופו של דבר, יאיר וענת מרגי אינם מדברים על ריבת האתרוגים . הם מדברים על תקווה.
על אישה שמגיעה עם תפילה בלב. על זוג שממתין שנים לבשורה. ובימים שבהם אנו עומדים בתפילה ומבקשים על עצמנו, על משפחתנו ועל כל מה שיקר לנו, יש מקום גם לתקווה — אותה תקווה עתיקה שממשיכה לעבור מדור לדור.
ואולי זו הסגולה הגדולה מכולן — לא להפסיק לקוות, לא להפסיק להתפלל, ולא להפסיק להאמין שברגע הנכון, ובדרך שרק בורא עולם יודע, יכולה להגיע גם הישועה.
אם ברצונכם להגיע אחרי חג סוכות לקבל את ריבת האתרוגים, צרו קשר בטל':
