מאחורי הקלעים של הזכייה השניה ברציפות של נואה ריילי בפרס הגדול של התעשייה
נואה (נוח) וויילי זכה ביום שני בערב בפרס אמי השני ברציפות שלו על גילומו של ד"ר מייקל "רובי" רובינביץ' בסדרה "The Pitt". הזכייה היוותה גם ניצחון שני עבור אחת הדמויות היהודיות המנומקות והעמוקות ביותר בטלוויזיה. השחקן זכה בפרס השחקן הראשי המצטיין בסדרת דרמה עבור הדרמה הרפואית של HBO Max, שזכתה גם בפרס סדרת הדרמה המצטיינת בפעם השנייה ברציפות. בנאום הזכייה שלו, באולמי "פיקוק" בדאון דאון, נזכר ווייל בגדילתו בלוס אנג'לס ואמר: "זה כל מה שאי פעם רציתי לעשות, וזה המועדון היחיד שאי פעם רציתי להצטרף אליו".
עבור צופים יהודים, החשיבות של זכיית ווייל חורגת מעבר למוצאו היהודי של השחקן. בעונה הראשונה, נראה רובי כשהוא אומר את תפילת "שמע ישראל" באחד הרגעים הקשים ביותר בחייו, מה שהפך את מה שהיה עשוי להיות רקע שולי לדמות למבע אינטימי של פחד ואמונה. בעונה השנייה, ווייל, המשמש גם כתסריטאי ומפיק בפועל בסדרה, דחף את הממד הזה רחוק יותר. פרק שהוא כתב עסק בטראומה של טבח הירי בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג ב-2018, תוך בחינת מערכת היחסים המורכבת של רובי עם אמונתו היהודית. וויילי תיאר את האמונה של רובי כמשהו שהוא עדיין "נאבק" עמו — כולל השאלה האם יש לו אמונה כלל. לדבריו, סצנת קריאת השמע "שימשה כמעט כקריאה פרימיטיבית של ילד לעזרה".
"הפיט" עוקבת אחרי עובדי ומטופלי חדר מיון בבית חולים. הסדרה מזכירה את ER, אך מוסיפה טוויסט ייחודי – כמו ב-"24", כל עונה מתרחשת ביום אחד וכל פרק מייצג שעה אחת, מה שמעניק לסדרה תחושת זמן אמיתית. וויילי מגלם את ד"ר מייקל רובינוביץ', המכונה רוֹבִּי, שמנהל את חדר המיון בעודו מתמודד עם חוויות טראומטיות מהתקופה של מגפת הקורונה, אילוצים בירוקרטיים מאתגרים במערכת הבריאות האמריקאית, ועם הדרמות בחיי הקולגות שלו. "זהו סיפוק אישי אדיר עבורי, והזדמנות נדירה עבור כל שחקן לחזור למחוזות הללו – סוג הפרויקט שהעניק לי את דריסת הרגל הראשונה בקריירה", אמר וויילי בראיון בסט צילומי העונה השנייה של "הפיט" בלוס אנג'לס. "כבר ביום הראשון לצילומי העונה הראשונה, כשענדתי את הסטטוסקופ לצווארי, הכל הרגיש פשוט נכון. להיות שוב בזירת התרחשות כה מוכרת אך בתקופה שונה ונסיבות אחרות, גורם לי להעריך יותר את מה שיש לי ביד ומה שעשו השנים". וויילי יישאר מזוהה עם חלוק הרופא בזכות הצלחתה של ER. השחקן הופיע גם בסדרות כמו "השמיים נופלים" ו"שומרי האוצרות", אך אחרי שכיכב בסדרה האייקונית שממנה פרץ ג'ורג' קלוני – קשה היה להגיע לאותו הרף. מזלו של וויילי דבק גם בזוגתו הטלוויזיונית, ג'וליאנה מרגוליס, שגילמה את האחות קרול האת'אוויי; מרגוליס עזבה בסוף העונה השישית והמשיכה בקריירה מצליחה בסדרות כמו "הסופרנוס" ו"האישה הטובה", תפקידים שזיכו אותה בשני פרסי אמי וגלובוס הזהב.
וויילי לא היה הזוכה היהודי היחיד באותו ערב. סול מצשטיין, הבמאי היהודי-סקוטי, זכה בפרס הבימוי המצטיין בסדרת דרמה עבור הסדרה "Slow Horses". מצשטיין התחרה מול ווייל, שהיה מועמד על בימוי פרק בסדרה "The Pitt". שתי זכיות אלו היוו נחמה פורתא למועמדים יהודים שהתאכזבו בטקס השנה, ביניהם ג'ייסון סיגל, ליסה קודרו, האריסון פורד והאנה איינבינדר שהיו בין המועמדים אך לא זכו בקטגוריות שלהם. הסדרה "Nobody Wants This", סדרת נטפליקס על הרומן בין רב לפודקאסטרית לא-יהודיה, הייתה מועמדת לפרס סדרת הקומדיה המצטיינת אך הפסידה ל-"Widow’s Bay".
הוקרה לרוב ריינר
פרס אמי הוענק גם לשחקן ובמאי יהודי שמותו בשנת 2025 היכה בתדהמה את התעשייה ואת מאות אלפי המעריצים שלו. רוב ריינר, שנרצח בדצמבר יחד עם אשתו מישל ע"י בנו ניק באחוזת המשפחה בברנטווד, זכה בפרס אמי לאחר מותו על תפקיד אורח שבו גילם דמות אדיבה המייעצת בענייני עסקים בסדרה "The Bear".
ריינר, עוד לפני שביים קלאסיקות הוליוודיות כמו "זה ספיינל טאפ", "הנסיכה הקסומה" ו"כשהארי פגש את סאלי", זכה בשני פרסי האמי הראשונים שלו ב-1974 וב-1978 על גילומו של מייק סטיביק, חתנו היהודי-הליברלי של ארצ'י בנקר בסדרה "הכל נשאר במשפחה".
