מחבר: מיכה קינן

מכירים את הטיפוסים הנפוחים האלה שמסתובבים עם הסמארטפון שלהם, ומשחקים אותה מאסטרים בג'אדג'טים ואפליקציות, אבל בתכל'ס אין להם מושג נכון שהם נודניקים בלתי נסבלים שברגע שאתה שומע אותם בא לך לבצע חראקירי?   אז אני אחד כזה.   השבוע הגעתי לביקור במשרד של חבר. הייתה איזו רבע שעה להרוג  עד לפגישה ולא היה על מה לדבר. אחרי שסיימנו להתלהב מהאקזיט של יאיר ואני שיחקתי אותה כאילו אני ניהלתי את הקמפיין המשכנו הלאה.  הסברתי לבנות המשרד על נפלאות ה 'ענן' של אפל. סיפרתי איך אני כל הזמן יודע היכן הנייד שלי נמצא ואיך כל המידע שאספתי במשך שנים מגובה לענן .…

ימי התעסוקה של בן ביטון בעגלת הקניון של יאיר כביר הסתכמו בשבועיים בלבד. פוטנציאל הרווח הכלכלי היה מצוי שם בשפע, אלא שבניגוד ליתר העובדים, בן התקשה לעצור את העוברים והשבים, ולבצע להם הדגמה של המוצר. לדאבונו גילה. שבשעה שהוא עמל על מכירה אחת, עמיתיו כבר גיהצו כרטיסי אשראי והגדילו את עמלתם. העיקה לו העובדה שסיכום הוצאותיו היומיות ביחס להכנסותיו לא השתלם לו, ומיום ליום מפלס האמונה שלו בכשרון המכירות שלו דעך. יאיר המעשי ובעל הנסיון הרב, שהבחין בקשייו של העובד החדש שלו, הקדיש לו זמן רב. הוא האמין שבכל אדם טמון פוטנציאל מכירות בלי שום קשר למהות המוצר, וכל שנדרש…

     ילד פלא ישראלי חדש זורח בשמי בהוליווד,שחק ברנר,שכבר הופיע בכמה סרטים מבטיחים יחד עם כוכבים מהשורה הראשונה,מספר כאן את קורותיו ומוצאותיו מילדות תל אביבית טיפוסית דרך שרות ביחידת מודיעין סודית בצה"ל ועד השתתפות בסרט לצד סטיב באואר. הוא צץ במסיבה של קשישי העיר בחליפות מחוייטות, נער צעיר בלונדיני עם חתימת אניצי זקן קטנה, והציג עצמו בבישנות:קוראים לי 'שחק ברנר', ואני שחקן. הנה אמרתי לעצמי,עוד ילד פלא, בוודאי שיחק בפסטיגל האחרון בחנוכה בתור נסיך השחר העולה ב'עוץ לי גוץ לי'. אבל שחק ברנר אחז בכוס שמפניה וחתיכת שרימפס וסיפר לי על סרט גנגסטרים ישראלי שם הוא משחק דמות קשוחה ואחרכך…

מאירועי השבוע האחרון: התקדמתי בזריזות מבוהלת אל הבניין בו התגוררתי, אף פעם לא שמחתי כל כך להגיע חזרה אל דירתי בשעת ערב מאוחרת ואז הוא אחז בזרועי מאחור ומשך אותי אליו בחוזקה… ליבי כמעט פסק מלכת, רגליי כשלו וסחרחורת כבדה הציפה אותי. "זה בסדר, זה רק אני… " קול מוכר דיבר אליי מן החשכה. נרי, שמילא את חיי באושר ויגון צרופים בשנה שקדמה להגעתי לארה"ב, ניצב למולי מחויך ויפה מתמיד. פרצתי בבכי היסטרי ,מניפה אגרופים אל חזהו החסון "מטורף, כמעט ועשית לי התקף לב… לא יכולת לספר לי שאתה מגיע?? אולי היום הזה היה עובר בטיפת נעימות! אתה פשוט משוגע..משוגע"…

״מוטי אומר, שמי שחושב שהאמריקאים אהבלים, אהבל בעצמו. אותי באופן אישי המשפט הזה שלו, מאד מסקרן״, שיתף בן את עומר ביטון במחשבותיו. השניים יישרו מבטם אל מסכי המחשבים, בשעה שניהלו שיחת סקייפ טראנס-אטלנטית שיגרתית. פניו החינניות של עומר קרנו בעת שדיבר עם אחיו הבכור, שהרי הוא היה מקור ההשראה המרכזי בחייו. עוד בילדותו למד עומר שסבתא אתי ובן, אחיו היחיד, היו והינם עמודי התווך של חייו. את האב, מאור ביטון, הם איבדו בצעירותם. הוא נפל במלחמת ״שלום הגליל״, ואילו, תעודת הלוחם המצטיין ומותו הטרגי של אביהם, התגמדו ונרמסו אל מול הקלון שהביאה עליהם שולה, אימם. עד כמה שהביך את השניים…

אין כמעט אירוע ישראלי או יהודי שאינך נתקל בו בעלמה ירוקת עיניים מדהימה ביופיה העומדת באחת הפינות ושותה בצמא את המתרחש. היא כבר הפכה לאייקון ציוני-אנג'לוסי בכל הרצאה, מצגת, תערוכה, פסטיבל, אירוע או יום זיכרון הנערכים בעיר. זוהי מלאני דהן שלנו, צעירה חסרת מנוח אך רגועה, שמרפרפת לה בין אירוע לאירוע כמו פרפר יפה כנף ומצה מהצוף הציוני כאילו זה בדם חייה. מלאני דהן נולדה לפני שני עשורים ממש פה בעיר המלאכים, להורים ממוצא הונגרי ומרוקאי. הסיפור הקצר הוא שאבא יפה התואר להדהים, יליד קזבלנקה,  נשלח על ידי הוריו לאל.איי, אחרי אהבה נכזבת לנסיכה יהודיה צרפתיה. שבוע אחרי שנחת, ניגש לאכול…

    מאירועי השבוע הקודם: יצאתי מן הקליניקה המעשית בשעת ערב מאוחרת, בתחושה טובה יותר שלפחות לזוגיות של ג'נט ובעלה יש סיכוי לשרוד בעולם הבלתי אפשרי הזה!   התחלתי את היום בנעימות ורוגע,באופטימיות זהירה הזמנתי את עצמי לקפה אמריקאי דלוח שלמדתי ללגום, בסטארבקס השכונתי שבמעלה הרחוב. מנהל בית הקפה שתמיד העניק לי מחוות קטנות של אושר בצורת קרואסון שוקולד על חשבון הבית או כוס קפה נוספת, קרב אל שולחני. "אז מה קורה מותק? איך הולכים הלימודים"? דני היה בחור צעיר בשנות ה20 לחייו, אטרקטיבי וחביב.מספר פעמים ניסה לברר את הסטאטוס הזוגי שלי ואני התביישתי להתוודות בפני "איש הקפה הפרטי שלי"…

חיים גורי, איש תש"ח, חזר בערב יום הזכרון למלחמה ההיא ש"נפתחה בסרוב הערבי להצעת החלוקה". רעיון ההגדרה העצמית הפלסטינית לא היה עדיין בנמצא אז ("פלסטינה" היתה שם היישות המנדטורית, שם שאומץ למרבית האירוניה בידי היישוב היהודי לצורך תאור מוסדותיו), אך חוסר הנכונות לראות ריבונות יהודית כלשהי היה גם היה. הסרוב עדיין בעינו: אבו מאזן, כזכור, פוסל גם הוא רעיון של הגדרה עצמית יהודית, ופוטר עצמו מנימוק בנימוק שזהות המדינה היא ענין פנימי, זניח. קשה להבין את הקלת הראש של ישראלים רבים בעמדה פלסטינית זו. זה הרי אותו סרוב מ-1947, זה שבבסיס הקונפליקט. אז הוא נישא ברהב, עם הבטחות לשחוט את…

בטקס יום השואה, שהתקיים בפולין, הכריז הרמטכ"ל שמעולם לא היינו חזקים יותר. צדקתו גלויה לעין כל: השילוב בין עוצמתה של ישראל לבין כוחה של יהדות ארצות הברית והעולם מציב את העם היהודי כולו בעמדה של כוח חסר תקדים. אבל, פרדוקסאלית, כך גם רבה פגיעותו. שתיהן – עוצמתנו ופגיעותנו – נובעות מאותו השורש: ריכוזם של היהודים בישראל ובארצות הברית. שלילת הגלות ושלילת הגלותיות היו נדבך מרכזי של הציונות. ראשוני הציונות וראשיה האמינו שפתרון בעיית היהדות והיהודים באירופה מחייב עקירה לארץ ישראל, התיישבות בציון וטיפוח ישות יהודית עצמאית. אלא שרק מיעוט מקרב היהודים נענו לקריאה זו עד למלחמת העולם השנייה. עם קום…

״אמריקה התברכה בשפע, לא היה בכך ספק״, ציין ביטון את העובדה בראשו, ״אלא שבמדינת השפע, הזמן אוזל לי מהר מדי״. הוא שאל את עצמו האם זה דמיונו שמתעתע בו, או שאולי לעיר האנגלו-סקסית היה שעון משלה. כך או כך, שבועיים תמימים חמקו לו מבין ידיו מבלי שחלה התתקדמות משמעותית בהישיגיו לדעתו. הוא אמנם עבר את התיאוריה לרשיון נהיגה, בניסיון הראשון, מבלי שהשקיע בכך זמן למידה רב, גם חשבון בבנק מקומי פתח, ושכר רכב במחיר מציאה. אולם, מאוכזב סיכם לעצמו, כי בסך הכללי הוא אינו מרוצה מאופי התנהלות החיים שלו. לא כך דמיין את התאקלמותו. ״בסיכומו של דבר אני עדיין…