לישראל יש בעיה עם המפלגה הדמוקרטית ועם רוב יהדות ארה"ב. וזוהי רק ההתחלה
חברות הקונגרס אילהן עומאר ורשידה טליב הצליחו השבוע להכניס את ישראל לסיטואציה לא נוחה. מה שלא תעשה, לא יהיה טוב. תשאיר אותן בחוץ – תחטוף ביקורת. תכניס אותן פנימה תקבל שבוע של שידורים חיים מהשטחים, ושוב תחטוף ביקורת. תשאיר אותן בחוץ תרגיז את הקונגרס. תכניס אותן – תרגיז את הנשיא. עומאר וטליב הן יריבות מעצבנות של ישראל. אומנם רק יתוש, אבל אחד שלא מפסיק לזמזם. הפעם הצליח אפילו לעקוץ.
מצד שני לא כדאי להגזים: עומאר וטליב אינן אהודות גם על מפלגתן שלהן. מדובר בחברות קונגרס רדיקליות, לעומתיות, שהמפלגה חרדה מהשפעתן. אם הן יצליחו לשכנע שהמפלגה הדמוקרטית זה הן – הבוחרים בהחלט עלולים לברוח. בדיוק בגלל זה בחר בהן הנשיא דונלד טראמפ כיריבות. בדיוק בגלל זה צייץ הנשיא טראמפ כפי שצייץ. הוא רוצה לאלץ את המפלגה הדמוקרטית להזדהות עם עומאר וטליב, הוא רוצה לאלץ את ההנהגה הדמוקרטית להגן על עומאר וטליב, כי הוא מאמין שזה יועיל לו בבחירות הבאות. שתי חברות הקונגרס עקצו את ישראל, טראמפ עקץ את המפלגה הדמוקרטית. בינתיים, אלה שתי המפסידות בסיבוב הזה.
עם זאת כדאי להפנים: לישראל יש בעיה עם המפלגה הדמוקרטית. זו לא בעיה חדשה. בוחרי המפלגה זזים שמאלה, עוד מימי הנשיא אובמה. התזוזה שמאלה מתבטאת בהרבה אופנים, ובהם תמיכה פחותה בישראל. ברור שתקרית כמו זו שאירעה בסוף השבוע תקל על הכנף השמאלית של המפלגה לנגח את ישראל עוד קצת, ותעמיד את הכנף המרכזית שלה במצב של מגננה. ברור שהתקרית תשחק עוד קצת את היכולת של ישראל לתקשר עם בוחרי, ואולי גם עם חלק מנבחרי, המפלגה הדמוקרטית.
ומצד שני לא כדאי לשגות באשליות: גם ביקור של עומאר וטליב לא בהכרח היה משפר את מצבה של ישראל. תלוי מה היה קורה בו, תלוי אילו פרובוקציות היו מצליחות לייצר, תלוי כמה סיקור תקשורתי היה מתלווה אליהן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אשם במידת מה בשחיקת התמיכה בישראל. אבל הניסיונות לטעון שהוא האשם הבלעדי, או העיקרי, מגוחכים. הדמוקרטים אינם מרוצים בכל עת שראש ממשלה ישראלי מתקרב לנשיא רפובליקני. אלא שהאינטרס של ישראל הוא קירבה בין כל ראש ממשלה ישראלי לבין כל נשיא אמריקאי שתומך בישראל. כן, גם טראמפ.
איפה ישראל שגתה בבירור? בזיגזג. החליטה כך, ואז שינתה דעתה. שר החוץ ישראל כץ טען ששגריר ישראל בארצות הברית רון דרמר אישר את הביקור ללא התייעצות מראש. זו טענה שמעלה חשד ששר החוץ הוא כסיל. כך או כך, לא מדובר במקרה של חוסר תיאום אלא במקרה של שינוי החלטה.
אז מה הנזק? זה תלוי בהרבה גורמים שאינם ישראל, מעריך שמואל רוזנר, פרשן בכיר ליחסי ישראל-ארה"ב: מי ייבחר למועמד הדמוקרטים לנשיאות, מה יעמוד על סדר היום האמריקאי בשנה הקרובה, האם טראמפ ינצח ב־2020 או שמא יפסיד. בנוסף, צריך לשים לב לכך שרוב היהודים באמריקה סבורים שישראל שגתה.
זה כולל הפעם את איפא"ק והליגה למניעת השמצה. הם נקלעו למצב לא נוח: הם לא סובלים את עומאר ואת טליב. הם יודעים שמדובר במחוקקות ארסיות, אנטישמיות, עוינות. ומצד שני, קשה להם להגן על העמדה הישראלית מול חבריהם לדרך במפלגה הדמוקרטית. קשה להם במיוחד משום שהעמדה הישראלית עולה בקנה אחד עם עמדתו של טראמפ, שגם אותו רובם לא סובלים וחושבים שהוא אנטישמי).
במאי האחרון פורסמו ממצאיו של סקר מאלף של מכון הסקרים Pew. התברר ממנו שהיהודים הם הקבוצה הביקורתית ביותר כלפי יחסו החיובי של טראמפ לישראל. קרוב למחציתם (42%!) סבורים שטראמפ ״יותר מדי אוהד״ את ישראל. השוו את היהודים לפרוטסטנטים 22%), לקתולים (34%), לחברי הכנסיות השחורות 33%), לאוונגליסטים (15%), וקבלו תמונה מדויקת. במילים אחרות: אין צורך להעמיד פני מופתעים כאשר מתברר שהיהודים-אמריקאים וארגוניהם לא אוהבים את החלטת ישראל. וזה רק ילך ויקצין אחרי הבחירות כאן ושם.
