דברי הפקרליטה לענייני הגירה טיפאני פדר • אלעד מסורי על שאלת השאלות הנצחית: האם החיים הטובים בלוס אנג'לס מקהים במשך הזמן את תחושות הגעגועים לארץ? • תחקיר קיץ 2019
קבלו נתון מעניין: על פי מקורות במשרד הפנים מאז קום המדינה 1948 עזבו את ישראל ( או לפי הגדרה אחרת ירדו מהארץ) קרוב ל- 850 אלף ישראלים. בראש רשימת המדינות בהן בחרו הישראלים להקים את ביתם החדש ניצבת ארצות הברית.
על פי הערכה בלוס אנג׳לס וסביבתה מתגוררים כיום כ-250 אלף ישראלים. מה שהופך את עיר המלאכים שלנו להתיישבות הישראלית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל.
אז הגענו לכאן בהמוננו, ונדמה שבכל תחום עיסוק קיים תוכלו למצוא ישראלים כאלו או אחרים העוסקים במלאכה. תחום: הבידור, הרפואה, הנדל״ן, מכירות, קולינריה, הייטק ואיך לא, הקונסטרקשיין שנכבש כולו על ידי ישראלים.
אז אין ספק אנחנו כאן ׳לאוד אנד פראוד׳ ורבים מהישראלים באל איי בהחלט הצליחו להגשים את החלום האמריקאי. אך האם אנחנו מאושרים? כמה אנחנו מתגעגעים לישראל, אם בכלל? וגם, האם ישראל של שנת 2019 היא מדינה אטרקטיבית עבור ישראלים אמריקאים?
ענת חיים- מנהלת ׳הבית הישראלי׳ ונציגה רישמית של משרד העליה הקליטה בלוס אנג׳לס, מסייעת לישראלים שרוצים לחזור לארץ להבין מהיכן להתחיל את התהליך. ענת נולדה וגדלה בחיפה והגיעה לכאן לפני מספר שנים. בארץ סיימה תואר ראשון בתקשורת והשתלבה בעבודות במשרדי הפקות גדולים בתל אביב. היא הייתה אחראית על הבאת אמנים והופעות רבות לישראל כמו: ׳דיסני על הקרח׳ ו׳לורד אוף דה דאנס׳ שיצרו את הפלירטוט הראשוני עם חו״ל. כאשר קיבלה הצעה להשתלב במשרדי ׳הבית הישראלי׳ של הקונוסליה באל איי לא התלבטה יותר מידי ועלתה על מטוס לארצות הברית.
כיום פזורים להם ברחבי העולם כ-14 משרדים של ׳הבית הישראלי׳ הממוקמים בתוך קונסוליות משרד החוץ השונות וממומנים עלי ידי משרד העליה והקליטה.
׳הבית הישראלי׳ בלוס אנג׳לס דואג לטפח את הקשר בין הקהילה הישראלית הגדולה המתגוררת כאן לבין הארץ. הוא מארגן ומפיק שלל אירועים חברתיים כמ: ׳מבשלים בעברית׳ שהחל בשנה שעברה, אירוע מוזיקאלי לזכרו של לאונרדו כהן בהשתתפות הכוכבת הישראלית נינט טייב (גם היא עברה לאל איי לפני מספר שנים) ערב נשים עם שיר בליה ועוד. כמו כן, ׳הבית הישראלי׳ מספק שירותי יעוץ והכוונה לישראלים שקיבלו החלטה לחזור לישראל. ומלווה את התושבים החוזרים בכל השלבים עד חזרתם הסופית הבייתה. אבל האם אנחנו בכלל רוצים לחזור הבייתה?
גורמים בקונוסוליות השונות מספרים לי שמרבית הישראלים מתקשים לוותר על החיים הנוחים בארצות הברית. למרות שבמקרים מסויימים הגעגוע הגדול למשפחה והרצון ליצור זהות יציבה וישראלית לילדים שלהם מנתבת את מסלול חייהם בחזרה לארץ.
ענת: ״אני פוגשת ישראלים מכל הסוגים ובמצב כלכלי שונה. יש משפחות שחוזרות לארץ מפני שהן יודעות שאם יחכו הילדים יהיו יותר מידי גדולים ולא יחזרו. או ישראלים מבוגרים שהילדים שלהם ׳עזבו את הקן׳ והם מרגשים לבד ורוצים לחזור כדי להיות סביב המשפחה. ״
התחושה היא שהגעגוע לישראל לא נעלם ותמיד קיימת השאלה האם כדאי לחזור הבייתה. לפעמים הם מגיעים אלינו קצת מתנדנדים אבל ׳בבית הישראלי׳ אנחנו נותנים להם את האינפורמציה ואז יותר קל להם להחליט.״
ענת: ״אני אישית מתגעגעת לארץ, לחברים ולמשפחה. בחוויה האישית שלי ישראל תמיד תהיה הבית. הפער התרבותי מאוד משפיע. גם לאחר חמש שנים של שליחות אני בטוחה שלעולם אהיה ישראלית.״
ראה שלא כל הישראלים מתגעגים לארץ. משה מבורך, ישראלים אמריקאי שהגיע לאל איי באמצע שנות ה-80 פתח את השיחה עימי: ״אלעד לי אין שום כוונה לחזור לארץ אני אוהב את אמריקה.״
משה במקור מתל אביב, גדל ליד כיכר המדינה, למד בגמנסיה הרצליה, שירת בצבא ובאמת עשה את כל הדרך של בחור מלח הארץ שאנחנו הישראלים כל כך אוהבים לחבק. בגיל 24 הגיע לארצות הברית בעקבות חברים מישראל שהתגוררו כאן ושיכנעו אותו לבוא ולרדוף אחרי החלום האמריקאי.
במשך 25 שנה משה עבד כיהלומן. הוא למד את התחום בJIA והחל להשתלב בעסקי היהלומים בדאון טאון ב-1989. בישראל הוא אוהב בעיקר את הים ומספר לי שהוא נוסע פעמים בשנה לישראל בדרך כלל בחודשי אפריל או מאי כשנעים וספטמבר אוקטובר מפני שהוא לא אוהב גשם או כשיותר מידי חם.
על ההקרבה של ישראלים שחיים אמר: ״זה בעיקר המשפחה שאתה לא רואה את ההורים והאחים והאחיות והבני דודים ואתה מדבר איתם בפייס טיים. אתה רואה אותה פעמיים בשנה חוץ מזה כלום. אה כן ואני מתגעגע לים.״
ישראלים רבים שמגיעים לאל איי מתלוננים בתקופה הראשונה על הקשיים בהתאקלמות ועל תשלום ביטוח בריאות גבוה ביותר לו אינם נדרשו בישראל. שנראה כי משה חיבק את הבירוקרטיה האמריקאית ומרגיש די בנוח עם השיטה. ״אין ארוחות חינם בארצות הברית וזה בסדר. מי שעושה כאן כסף צריך לדעת לשלם. אם אתה עושה חצי מליון דולר בשנה ואתה צריך לשלם ביטוח 2500 דולר אז אל תתלונן. תגיד תודה שאתה עושה הרבה כסף ועוזר גם לאנשים מסכנים. לא צריל לקלל את המדינה ואת טראמפ. אף אחד לא אוהב לשלם מיסים וביטוחים הישראלים רוצים בחינם אין בחינם.״
ומה עדיף לקבל שירות בחינם ואז לשבת בבית חולים מפוצץ כמו בישראל עם עודף של חולים ואין מספיק מיטות לכולם. גם בארץ מי שרוצה טיפול רפואי ברמה גבוהה הולך לרפואה הפרטית ומשלם הרבה כסף.״
גם מבחינה חברתית נראה שמשה כמו ישראלים רבים חשים טובס בלוס אנג׳לס .״נוח פה. אף אחד לא נכנס לחיים האישיים שלך. בארץ כולם נכנסים לך לכיס. פה אף אחד לא שואל אחד את השני כמה הוא עושה ולא שואלים שאלות אישיות ופה יש גם ספייס כי זה מקום גדול.״
בארץ תמיד מלחיצים אותך אומרים לך למה לא באת לפה, לא באת לבקר, אתה לא בסדר לא מכבד אותי, כן מכבד אותי. בארץ זה כל הזמן ככה. תמיד נותנים לך להרגיש אשם ושאתה לא בסדר. ״
אף אחד לא עושה פה באל איי הצגות ודרמות. אם לא יוצא לך להיפגש היום אתה ניפגש איתם בשבוע הבא או מחר. בארץ תמיד יאשימו אותך שדפקת להם ברז. אני אוהב את השקט והשלווה ושאף אחד לא יבואו אליי בתלונות. ״
ואכן נראה שהגעגועים של הישראלים האמריקאים כאן הם בעיקר לקרובי משפחה שהשאירו בארץ ולא למדינה עצמה. דודי ורד הבעלים של חברת האופנה המצליחה שמתמחה בייצור ג׳ינסים: YMI מתגורר בלוס אנג׳לס כבר שנים רבות. ורד: ״אני אוהב את ישראל אבל אני לא ממש מתגעגע לחיות שם. אני חי באמריקה וטוב לי פה. אני תומך בישראל מכל הכיוונים ובהרבה נושאים.״ ואכן וורד ידוע במוערבות והעשיה הענפה שלו עם ארגון IAC והוא גם חלק מראשי עמותת ״להושיט יד״ שמביאה ילדים חולי סרטן לטיול חלומת באל איי.
ומה עם ישראלים שעברו לאל איי לפני תקופה קצרה יחסית? קארין אדוני בן דוד התוזנאית – דיאטנית שעברה לאל איי לפני פחות מארבע שנים מספרת: ״ההקרבה הכי גדולה זה המרחק מההורים והמשפחה. לפספסף את החוויות הקטנות כמו לחגוג יום הולדת או לשבת בארוחת שישי ביחד. עכשיו כשאני אמא אני מרגישה את זה יותר. פתאום גבריאל הבן שלי עובר איזה תהליך חשוב בחיים שלו או משתנה וגדל. אני יכולה לחלוק את החוויה הזו עם המשפחה בארץ רק בסירטונים בווידאו וזה לא משהו שהמשפחה שלי יכולה לראות ולהיות חלק ממנו.״
כששאלתי את קארין למה היא הכי מתגעגעת בישראל השיבה: ״הרגעים הכי משמעותיים אלו הרגעים הקטנים- ללכת בתל אביב ולפגוש חברים ולשבת בבית קפה ולהנות. לחזור מהים ביום שישי אחר הצהרים ולאכול ארוחת ערב שבת עם כל המשפחה. סתם לקפוץ לשכנה או ללכת לחברה מבלי לקבוע תוכניות חמישה ימים מראש. וכמובן הפרידות מהמשפחה אחרי כל ביקור בארץ זה לא הופך להיות קל יותר אלא יותר קשה בטח עכשיו שהפכתי להיות אמא.״
גם שרונה קופר מו״ל שבוע ישראלי ב-21 השנים האחרונות, מבטאת היטב את הגעגוע לארץ. ״אצלי הגעגוע קיים כל הזמן. כמו כן, המאבק היום יומי בשאלה האם כדאי לחזור לארץ. אני מאוד אוהבת את חיים בישראל, אבל גם את החיים באל איי ולכן תמיד אשאר חצויה. למרות שאני גרה כאן 28 שנה אף פעם לא הרגשתי שאל איי זה הבית שלי. בשבילי הבית זה תמיד ישראל איפה שנמצאים ההורים והמשפחה.״
טיפאני פדר עורכת הדין לעיניני הגירה, שעוזרת לישראלים רבים להסדיר את מעמדם החוקי בארצות הברית סיפרה לי גם היא : ״אני מרגישה שישראל זה היסוד שלי והמשפחה שלי. אני מתגעגעת הכי הרבה בעיקר בתקופת החגים. להיות סביב המשפחה ולתחושה של חג ולחמימות שאני מרגישה שקיימת רק בישראל. וכן, יש לנו קהילה מדהימה. אבל יש דברים ששייכים רק למדינת ישראל ואי אפשר לשכפל אותם בשום מקום אחר בעולם.״
לאחר עשרות שיחות עם דמויות מגוונות מתחומים שונים מהקהילה הישראלית נראה כי הגעגוע לישראל הוא דבר שכולנו לומדים לחיות איתו. הישראלים המצליחים והעמידים שביננו אומנם עושים לעצמם ״את היאוש יותר נוח״ כמו מילות השיר המפורסם. אך ישנם דברים שגם כסף אינו יכול לקנות. הישראלים באל איי אוהבים את החיים שלהם אך מודעים לכך שהם משלמים מחיר יום יומי שבא לידי ביטוי בריחוק מהמשפחה ומסגנון החיים הישראלי הכל כך אהוב על כולנו. כנראה שלכל דבר יש מחיר. ואנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם הגעגוע.
